מתי ה׳:מ״ג–מ״ח:
לאהוב את האויבים כמו האב שבשמים

פירוש נכון למתי ה׳:מ״ג–מ״ח

לאחר שלימד את תלמידיו לוותר על נקמה אישית (מתי 5:38–42), ישוע מוביל כעת את ההוראה הזאת רחוק עוד יותר. אין די בכך שיימנעו מלהשיב רע על הרע שקיבלו: עליהם לאהוב אפילו את מי שמתנהגים כלפיהם כאויבים. הדוגמה להתנהגות הזאת היא האב שבשמים עצמו, המגלה את טובו הן כלפי צדיקים והן כלפי רשעים.

(פס׳ מ״ג)
«”שמעתם שנאמר: ’ואהבת לרעך, ושנאת את אויבך‘.»

החלק הראשון, ״ואהבת לרעך״, בא ישירות מ־ויקרא י״ט:י״ח.

עם זאת, התורה אינה מכילה מצווה האומרת ״ושנאת את אויבך״. הביטוי השני משקף ניסיון לצמצם את החובה לאהוב את הזולת ולהוציא את האויב מתחומה.

ישוע דוחה את ההגבלה הזאת. רצון אלוהים אינו מאפשר להשתמש במושג ״אויב״ כתירוץ להשיב בשנאה למי שמתנגד, פוגע או רודף.

(פס׳ מ״ד)
«אולם אני אומר: אהבו את אויביכם והתפללו בעד אלה שרודפים אתכם,»

ישוע מצווה על תלמידיו להגיב בניגוד לתגובה הטבעית שמעוררת עוינות.

עליהם לאהוב את אויביהם, לברך את מי שמעליבים אותם, לעשות טוב למי ששונאים אותם ולהתפלל בעד מי שפוגעים בהם ורודפים אותם.

האהבה הזאת אינה מצטמצמת לרגש חיובי. היא מתבטאת במעשים ממשיים המבקשים את טובתו אפילו של מי שמתנהג בעוינות.

כך ישוע מביא את ההוראה הקודמת לשיאה: התלמיד אינו רק מוותר על נקמה, אלא גם עושה טוב לאויבו בפועל.

(פס׳ מ״ה)
«כי כך תהיו בנים לאביכם שבשמים. שהרי אלוהים נותן את אור השמש גם לטובים וגם לרעים, ואף את הגשם הוא מוריד על צדיקים ועל רשעים כאחד.»

ישוע מבסס את אהבת האויבים על אופיו של האב שבשמים.

אלוהים נותן את אור השמש גם לטובים וגם לרעים, ומוריד גשם על צדיקים ועל רשעים כאחד. כלומר, טובו והשגחתו אינם מוגבלים רק למי שנוהגים נכון לפניו.

באותו אופן, בניו אינם צריכים להגביל את הטוב שהם עושים רק למי שמתייחסים אליהם בטוב.

אהבה כזאת מראה שהם נוהגים כבנים לאביהם שבשמים: האופן שבו הם מתייחסים אפילו לאויביהם מתחיל להידמות לטוב שאלוהים עצמו מגלה.

(פס׳ מ״ו–מ״ז)
«46 אם אתם אוהבים רק את אלה שאוהבים אתכם, מה מיוחד בכך? גם הפושעים נוהגים כך! 47 ואם אתם חברים רק לחבריכם, במה שונים אתם מכל האחרים? הלא גם עובדי אלילים נוהגים כך!»

ישוע מראה שאהבה רק כלפי מי שאוהבים אותנו אינה מייחדת במיוחד את תלמידיו.

אפילו המוכסים, שנחשבו לבזויים מבחינה חברתית ודתית, יכולים לאהוב את מי שאוהבים אותם ולהתייחס בידידות לבני המעגל הקרוב שלהם.

הצדקה של המלכות דורשת יותר מכך: לעשות טוב גם כאשר אין הדדיות.

התלמיד אינו קובע כלפי מי לנהוג בטוב רק על־פי היחס שאותו אדם מפגין כלפיו.

(פס׳ מ״ח)
«שאפו להיות שלמים כשם שאביכם שבשמים שלם.“»

ישוע מסיים בציווי המסכם את תכלית ההוראה כולה: ״שאפו להיות שלמים״.

בהקשר הזה, ״שלמים״ אין פירושו שהתלמידים מגיעים מיד למצב שבו אין בהם כל חטא. הכוונה היא לשלמות באופי, שאינה מחלקת אנשים לאלה שראוי לאהוב ולאלה שמותר כביכול לשנוא.

האב עושה טוב הן לרעים והן לטובים; לכן גם בניו צריכים לגלות אהבה שאינה מוגבלת רק למי שאוהבים אותם.

באותו זמן, אמירה זו מסיימת את כל היחידה שהחלה ב־מתי ה׳:כ״א. ישוע הראה צדקה הנוגעת לכעס, לתשוקות, למילים, לנאמנות, לוויתור על נקמה ולבסוף לאהבת האויבים. הצדקה של המלכות מבקשת לשקף בשלמות את אופיו של האב שבשמים.

משמעויות

• אהבת המלכות מגיעה אפילו אל האויבים: עוינותו של אדם אחר אינה משחררת את התלמיד מן הקריאה לבקש את טובתו.
• אהבה מתבטאת במעשים ממשיים: לברך, לעשות טוב ולהתפלל מראים שלא מדובר רק ברגש.
• בני אלוהים צריכים לשקף את האב: טובו כלפי רעים וטובים נעשה דוגמה להתנהגות בניו.
• הצדקה של המלכות עולה מעבר להדדיות הטבעית: היא אינה מוגבלת לעשיית טוב רק למי שעושים לנו טוב.
• ישוע קורא לשלמות באופי ובמעשים: הצדקה שתיאר לאורך מתי 5:21–48 צריכה להגיע לכל תחומי החיים ולשקף את אופיו של האב.

יישומים

• עשה טוב אפילו למי שמתייחס אליך כאויב: אל תיתן לעוינותו של האחר לקבוע את אופן פעולתך.
• התפלל בעד מי שפוגעים בך: הבא לפני אלוהים אפילו את מי שגורמים לך נזק.
• אל תגביל את טובך למי שמחזירים לך טוב: למד לעשות טוב בלי לדרוש הדדיות.
• שקף את אופיו של אביך שבשמים: התייחס לאחרים באופן התואם את הטוב שאלוהים מגלה.
• בקש ציות שלם: תן להוראתו של ישוע לשנות את לבך, את מילותיך, את מערכות היחסים שלך ואת תגובתך כלפי מי שמתנגדים לך.

סיכום

במתי ה׳:מ״ג–מ״ח ישוע דוחה את הרעיון שאפשר להגביל את האהבה רק למי שנחשבים לרֵעים או לחברים. תלמידיו צריכים לאהוב אפילו את אויביהם, לברך, לעשות טוב ולהתפלל בעד מי שפוגעים בהם ורודפים אותם. הדוגמה היא האב שבשמים, המגלה את טובו והשגחתו הן כלפי רעים והן כלפי טובים. אהבה רק למי שמשיבים לנו אהבה אינה מבטאת את מה שמייחד את צדקת המלכות. לכן ישוע מסיים בקריאה לתלמידיו להיות ״שלמים״, כלומר לשקף בשלמות את אופיו של האב. במילים אלה מגיעה לשיאה ההוראה שהחלה במתי 5:21 על צדקה הנוגעת ללב, למילים, למערכות היחסים ואפילו לאופן שבו מגיבים לאויבים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שאתה מגלה את טובך אפילו כלפי מי שאינם חיים בהתאם לרצונך.

עזור לנו לשקף את אופייך ולעשות טוב אפילו למי שפוגעים בנו, דוחים אותנו או מתנגדים לנו.

שחרר אותנו מן הרצון להגביל את טובנו רק למי שמתייחסים אלינו בטוב, ולמד אותנו לברך, לעשות טוב ולהתפלל בעד אויבינו.

עצב בנו ציות שלם המגיע אל לבנו, אל מילותינו ואל מערכות היחסים שלנו, כדי שדרך חיינו תשקף יותר ויותר את אופיו של אבינו שבשמים.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.