מתי ה׳:כ״ז–ל״ב:
טוהר הלב ונאמנות בנישואין

פירוש נכון למתי ה׳:כ״ז–ל״ב

לאחר שהראה שהמצווה ״לא תרצח״ נוגעת גם לכעס ולזלזול שבלב (מתי 5:21–26), ישוע מביא דוגמה שנייה לצדקה של המלכות. כעת הוא מתחיל במצווה האוסרת ניאוף ומראה שהנאמנות המינית מתחילה בלב. לאחר מכן הוא עוסק בגירושין ומתקן גישה שעלולה לצמצם את הנישואין להליך משפטי בלבד.

(פס׳ כ״ז–כ״ח)
«27 ”תורת משה אומרת: ’לא תנאף‘. 28 אולם אני אומר לכם: כל מי שמסתכל על אישה בתאווה, כאילו נאף אותה בלבו.»

ישוע מתחיל במצווה האוסרת ניאוף ומראה שוב שהצדקה שאלוהים דורש מגיעה מעבר למעשה החיצוני.

כך ישוע מראה שהניאוף אינו עניין של מעשה חיצוני בלבד: עוד לפני המעשה אפשר לטפח בלב תשוקה אסורה באמצעות מבט מכוון ההופך אדם אחר למושא של תאווה.

לכן צדקת המלכות אינה מסתכמת בהימנעות ממעשה הניאוף, אלא דורשת גם לדחות תשוקה אסורה שאדם מטפח במכוון בלבו כלפי אדם אחר.

(פס׳ כ״ט–ל׳)
«29 משום כך, אם עינך גורמת לך לחשוק ולחמוד, עקור והשלך אותה. מוטב שתאבד חלק מגופך, מאשר שיושלך כל גופך לגיהינום. 30 ואם ידך – ולו גם הימנית – גורמת לך לחטוא, קצץ והשלך אותה! מוטב כך, מאשר למצוא את עצמך בגיהינום.»

ישוע משתמש בכוונה בתמונה קיצונית: לעקור את העין הימנית או לכרות את היד הימנית.

הוא אינו מצווה על הטלת מום בגוף, מפני שהבעיה שזה עתה הצביע עליה נמצאת בלב. התמונה מלמדת שהחטא דורש התמודדות החלטית וקיצונית באותה מידה.

אם דבר שאדם מביט בו, עושה או מרשה לעצמו הופך שוב ושוב למכשול המוביל לחטא, יש להתייחס אליו ברצינות ולהרחיק אותו, גם אם המחיר כבד.

החזרה על האזהרה מפני ״גיהינום״ מראה שוב שישוע אינו מתייחס לחטא הפנימי כדבר קל. מוטב לוותר על דבר יקר מאשר לאפשר לחטא לשלוט בחיים.

(פס׳ ל״א)
«”תורת משה אומרת שאם איש רוצה לגרש את אשתו, עליו לתת לה ספר כריתות, וזה הכל.»

ישוע מתייחס אל דברים כ״ד:א׳, שבו התורה מסדירה מצב של גירושין ודורשת מסמך רשמי של כריתות.

המצווה אינה מציגה את הגירושין כאידיאל לנישואין על פי רצון אלוהים, אלא מסדירה מציאות שכבר התקיימה בעולם שנפגע מן החטא.

הבעיה נוצרת כאשר ההוראה המשפטית הזאת הופכת להצדקה לחשוב שמספיק לתת ספר כריתות כדי להשתחרר מבחינה מוסרית מכל אחריות כלפי קשר הנישואין.

(פס׳ ל״ב)
«אולם אני אומר שאיש המגרש את אשתו מלבד במקרה שבגדה בו, גורם לכך שתנאף אם תינשא בשנית. גם מי שיתחתן איתה לאישה נחשב לנואף!»

ישוע דוחה את הרעיון שאפשר להתייחס לגירושין כאל הליך טכני בלבד שמסיר אוטומטית כל אחריות מוסרית.

הנישואין יוצרים איחוד שאין לפרקו בשרירותיות. לכן גירוש אישה שלא מן הסיבה שישוע מציין כחריג עלול להוביל לכך שנישואין חדשים יהיו כרוכים בניאוף.

ישוע מציין מקרה של זנות (אי־מוסריות מינית) כחריג לקביעה הכללית, אך מטרת הוראתו אינה לספק רשימה רחבה של סיבות לגירושין, אלא להגביל מנהג שעלול היה להפוך את הנישואין לדבר שמתייחסים אליו בקלות ראש.

הדגש נשאר על נאמנות: מסמך משפטי כשלעצמו אינו הופך פירוק של נישואין לצודק כאשר הפירוק מנוגד לתכלית שאלוהים נתן לנישואין.

ישוע מטיל אחריות גם על האיש המפרק את הנישואין ללא הצדקה, מפני שמעשיו מעמידים את האישה במצב שבו נישואין חדשים כרוכים בניאוף.

משמעויות

• הנאמנות מתחילה בלב: ישוע אינו מגביל את הניאוף למעשה החיצוני, אלא מתעמת גם עם תשוקה מינית המטופחת במכוון.
• יש להתייחס לחטא ברצינות: על התלמיד להרחיק כל דבר שמוביל אותו בהתמדה לאי־ציות לאלוהים.
• אין לצמצם נישואין להליך משפטי: ספר כריתות אינו הופך אוטומטית פירוק של קשר נישואין לדבר צודק.
• ישוע מגן על הנאמנות בנישואין: הוא דוחה את הרעיון שאפשר לפרק נישואין מכל סיבה שהיא.
• הצדקה של המלכות נוגעת לתשוקות, להחלטות ולמערכות יחסים: הציות לאלוהים כולל גם את החיים הפנימיים וגם את הנאמנות לבן או לבת הזוג.

יישומים

• שים לב למה שאתה מטפח בפנים: אל תהפוך מבט להזדמנות לטפח תשוקה אסורה.
• הסר בהחלטיות הזדמנויות לחטא: נקוט צעדים מעשיים כאשר דבר כלשהו מוביל אותך שוב ושוב לאי־ציות.
• התייחס לנישואין ברצינות: אל תתייחס לקשר הנישואין כאל דבר שאפשר לוותר עליו בקלות בגלל קשיים או רצונות אישיים.
• אל תשתמש בהליכים משפטיים כדי להצדיק דבר שאינו נכון מבחינה מוסרית: מה שמותר מבחינה חוקית אינו תמיד תואם את רצון אלוהים.
• בקש שלמות הן במחשבותיך והן במערכות היחסים שלך: נאמנות לפני אלוהים מתחילה עוד לפני המעשים הנראים לעין.

סיכום

במתי ה׳:כ״ז–ל״ב ישוע מראה שהאיסור על ניאוף מגיע גם אל הלב. מבט מכוון המטפח תשוקה מינית אסורה כבר מנוגד לנאמנות שאלוהים דורש, ולכן ישוע קורא להתמודד באופן החלטי עם כל מה שמוביל לחטא. לאחר מכן הוא עוסק בגירושין ומראה שספר כריתות אינו הופך אוטומטית פירוק של נישואין לדבר צודק. ישוע מכיר בחריג הנוגע לזנות (אי־מוסריות מינית), אך הדגש המרכזי שלו הוא להגן על הנאמנות בנישואין ולדחות את הרעיון שאפשר לפרק את הקשר מכל סיבה שהיא. כך הוא ממשיך להראות שהצדקה של המלכות נוגעת הן לתשוקות הפנימיות והן להחלטות המשפיעות על מערכות היחסים העמוקות ביותר.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שישוע המשיח מלמד אותנו שהצדקה שלך נוגעת גם למחשבותינו ולתשוקותינו.

בחן את לבנו ושחרר אותנו מטיפוח תשוקות שמרחיקות אותנו מרצונך.

תן לנו חכמה ונחישות להרחיק מחיינו כל דבר שהופך להזדמנות לחטא.

עזור לנו גם לכבד את הנישואין ולנהוג בנאמנות כרצונך, בלי להשתמש בנוחות האישית שלנו כדי להצדיק החלטות המנוגדות לרצונך.

עצב בנו חיים של יושר ושלמות, הן במה שאחרים יכולים לראות והן במה שרק אתה מכיר.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.