מתי ה׳:כ״א–כ״ו:
כעס ופיוס

פירוש נכון למתי ה׳:כ״א–כ״ו

לאחר שקבע שצדקת תלמידיו צריכה לעלות על צדקת הסופרים והפרושים (מתי 5:17–20), ישוע מתחיל להראות במה מתבטאת הצדקה הזאת. הדוגמה הראשונה שלו מתחילה במצווה ״לא תרצח״. ישוע מראה שרצון אלוהים אינו מסתכם באיסור על מעשה הרצח עצמו, אלא נוגע גם לכעס בלתי מוצדק, לזלזול המופנה כלפי האח ולאחריות לחפש פיוס במהירות.

(פס׳ כ״א–כ״ב)
«21 ”תורת משה אומרת: ’לא תרצח‘, והרוצח יחויב לדין. 22 אולם אני אומר לכם שאם אדם אף כועס על אחיו, עליו לעמוד לדין. גם מי שיקרא לחברו ’אידיוט!‘ עליו לעמוד לדין, ואם יקלל את חברו הריהו בסכנת גיהינום!»

ישוע מתחיל במצווה ״לא תרצח״ ובאחריות המשפטית המוטלת על מי שרוצח.

אך הוא אינו עוצר במעשה החיצוני. בסמכותו הוא מראה שהצדקה של אלוהים נוגעת גם למה שעלול להקדים את הרצח: כעס בלתי מוצדק, זלזול ומילים שמטרתן להשפיל אדם אחר.

הכינוי ״אידיוט!״ והקללה המתוארת בהמשך מייצגים דרכים לבטא זלזול באדם אחר. הבעיה אינה עצם הגייתה של מילה מסוימת, אלא יחס הלב שהמילים מבטאות.

ישוע מציג רצף אזהרות חמור — דין, עמידה בפני הסנהדרין ולבסוף סכנת גיהינום — כדי להראות שכעס וזלזול אינם עניינים זניחים לפני אלוהים. הוא אינו נותן טבלה משפטית שבה כל עלבון גורר באופן מכני עונש מסוים, אלא מזהיר מפני חומרתו הרוחנית של יחס מלא שנאה ובוז כלפי הזולת.

כך מתחילה להתבהר הצדקה העולה על צדקת הסופרים והפרושים, שעליה דיבר ישוע בפסוק 20: אין די בכך שאדם יכול לומר ״מעולם לא רצחתי״. אלוהים דורש שגם הלב והמילים יהיו נקיים מכעס בלתי מוצדק ומזלזול ההורסים את הזולת.

(פס׳ כ״ג–כ״ד)
«23 לכן אם אתה עומד לפני המזבח בבית־המקדש ומביא קורבן לה׳, ולפתע אתה נזכר שלאחד מחבריך יש דבר מה נגדך, 24 השאר את קורבנך לפני המזבח, מהר אל חברך ובקש את סליחתו. לאחר מכן חזור לבית־המקדש והקרב את הקרבן לה׳.»

כעת ישוע מעביר את ההוראה מן הכעס אל האחריות לתקן מערכת יחסים שנפגעה.

המצב המתואר מסוים מאוד: אדם עומד לפני המזבח ומביא קורבן לה׳, ואז נזכר שלאחיו יש דבר מה נגדו. כלומר, הוא מודע לפגיעה או לעוול שבאחריותו, ועליו לפעול לתיקונם.

ישוע מצווה להפסיק אפילו את מעשה הקרבת הקורבן כדי לחפש תחילה פיוס.

הנקודה אינה שהעבודה לאלוהים אינה חשובה, אלא בדיוק להפך: אי אפשר להתיימר לכבד את אלוהים ובו בזמן להישאר אדישים לנזק שנגרם לאדם אחר.

לכן ישוע אומר למעשה: מהר אל חברך ובקש את סליחתו. הצדקה של המלכות מניעה את התלמיד לא רק להימנע מפגיעה, אלא גם ליטול יוזמה ולתקן, ככל שהדבר תלוי בו, את מה שנשבר.

(פס׳ כ״ה–כ״ו)
«25 התפייס מהר עם אויבך, אחרת יהיה מאוחר מדי והוא יסגירך לידי החוק, ואז ישליכו אותך לכלא – 26 שם תישאר עד שתשלם את האגורה האחרונה!»

כעת ישוע משתמש בתמונה של שני אנשים הנמצאים בדרך אל בית הדין.

כל עוד הם בדרך קיימת הזדמנות להתפייס; כאשר העניין כבר מובא בפני השופט, התוצאות עלולות לצאת משליטתו של מי שסירב לפתור את הסכסוך.

התמונה מחזקת את דחיפות הפיוס: אל תדחה את מה שאפשר לפתור כל עוד יש לך הזדמנות לעשות זאת.

עם זאת, לאור האזהרה הקודמת על משפט אלוהים, יש לדוגמה משמעות כבדה יותר מעצה משפטית בלבד. ישוע מלמד שכעס, זלזול וסירוב עיקש להתפייס נושאים תוצאות ואין להתייחס אליהם בקלות ראש.

הביטוי ״עד שתשלם את האגורה האחרונה״ מדגיש את מלוא החוב ואת חומרת ההגעה למשפט בלי שהעניין נפתר.

משמעויות

• הצדקה של המלכות נוגעת ללב: אלוהים אינו מתייחס רק למעשה החיצוני של רצח, אלא לוקח ברצינות גם כעס בלתי מוצדק וזלזול.
• המילים מגלות את המצב הפנימי: השפלת אדם אחר בדיבור עלולה לבטא יחס המנוגד עמוקות לרצון אלוהים.
• פיוס דורש יוזמה: מי שמכיר בכך שפגע באחר אינו צריך להישאר פסיבי.
• אי אפשר להפריד בין עבודת אלוהים לבין היחס לזולת: ניסיון לכבד את אלוהים תוך התעלמות מן הנזק שנגרם לאחר סותר את הצדקה שישוע מלמד.
• אין לדחות את הפיוס: ישוע מדגיש את הצורך לפתור את הסכסוך כל עוד קיימת הזדמנות.

יישומים

• בחן את הכעס שלך: אל תסתפק בכך שלא נהגת באלימות; בחן גם את מה שאתה מחזיק בלבך נגד אחרים.
• שים לב לאופן שבו אתה מדבר על אנשים: אל תשתמש במילים כדי להשפיל, לבזות או להרוס.
• קח יוזמה כאשר גרמת נזק: אם למישהו יש טענה מוצדקת נגדך, בקש לתקן את מה שקרה.
• אל תשתמש בעבודת אלוהים כדי להסתיר מערכות יחסים שבורות: בקש לכבד את אלוהים גם באופן שבו אתה מתייחס לזולת.
• חפש פיוס ללא דיחוי, ככל שהדבר תלוי בך: אל תיתן לגאווה להאריך שלא לצורך סכסוך שעליך לנסות לפתור.

סיכום

במתי ה׳:כ״א–כ״ו ישוע מתחיל להראות כיצד הצדקה של המלכות עולה על ציות חיצוני בלבד. המצווה ״לא תרצח״ אינה מאפשרת לאדם לראות את עצמו כצדיק רק משום שלא רצח, בעוד הוא מטפח כעס בלתי מוצדק, זלזול ומילים משפילות כלפי אדם אחר. ישוע גם קורא ליטול יוזמה כאשר נגרמה פגיעה ולחפש פיוס לפני שהסכסוך מתקדם לתוצאות חמורות יותר. כך הצדקה של המלכות נוגעת ללב, למילים ולמערכות היחסים ומראה שאי אפשר להפריד בין היחס לזולת לבין היחסים עם אלוהים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שישוע המשיח מלמד אותנו שהצדקה שלך נוגעת לא רק למעשינו אלא גם ללבנו ולמילותינו.

סלח לנו כאשר הרשינו לכעס בלתי מוצדק, לטינה או לזלזול למצוא מקום בתוכנו.

עזור לנו להתייחס לאחרים בכבוד ולהכיר בענווה כאשר גרמנו נזק.

תן לנו נכונות לחפש פיוס במהירות, ככל שהדבר תלוי בנו, ואל תיתן לגאווה לגרום לנו להאריך סכסוכים שעלינו לנסות לפתור.

תן שעבודתנו לפניך תהיה מלווה ביושר ובשלמות ביחסינו עם אחרים.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.