מתי ד׳:א׳–י״א:
ניסיונו של ישוע במדבר

פירוש נכון למתי ד׳:א׳–י״א

לאחר שהקול מן השמים הכריז על ישוע כבן האהוב (מתי 3:13–17), הרוח מובילה אותו אל המדבר כדי שהשטן ינסה אותו שם. כך מתי ממשיך את המסלול שהוא מפתח מן הפרק הקודם: ישוע, הבן, יצא ממצרים, עבר במים וכעת נכנס למדבר. גם ישראל נקרא בנו של אלוהים, יצא ממצרים ונבחן במדבר, אך שם שוב ושוב לא ציית. ישוע, לעומת זאת, נשאר נאמן. משום כך שלוש תשובותיו לקוחות דווקא מספר דברים, מטקסטים הקשורים לניסיונות שעבר ישראל במדבר.

(פס׳ א׳)
«לאחר מכן, הרוח הובילה את ישוע אל המדבר כדי שהשטן ינסה אותו שם.»

מיד לאחר הטבילה הרוח מובילה את ישוע אל המדבר.

הניסיון אינו מתרחש מחוץ לשליחות שאלוהים הפקיד בידיו. עם זאת, השטן הוא שמופיע כמנסה ומבקש להסיט את הבן מן הציות לאב.

הקשר לפסוק הקודם חשוב. זה עתה הוכרז מן השמים: ״זהו בני אהובי״, וכעת דווקא זהותו של הבן ונאמנותו יעמדו בניסיון.

(פס׳ ב׳)
«במשך ארבעים יום וארבעים לילה ישוע לא אכל מאומה, ולבסוף היה רעב מאוד.»

במשך ארבעים יום וארבעים לילה ישוע אינו אוכל מאומה, ולבסוף הוא חווה רעב ממשי.

ארבעים הימים מזכירים במיוחד את ארבעים השנים שבהן ישראל נבחן במדבר. הם מזכירים גם אירועים בחיי משה הקשורים לתקופות של ארבעים יום.

כך מתי ממשיך להציג את ישוע בתוך ההיסטוריה של ישראל, אך כעת הבן עצמו עומד בניסיון ונשאר צייתן במקום שבו העם נכשל.

הרעב של ישוע ממשי, ודווקא מן הצורך הלגיטימי הזה מתחיל הניסיון הראשון.

(פס׳ ג׳–ד׳)
«3 ”אם אתה באמת בן־אלוהים,“ אמר לו השטן, ”צווה על האבנים האלה להפוך לכיכרות לחם!“ 4 ישוע ענה לו: ”לא אצווה זאת, שהרי כתוב בתורה: ’לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה׳‘. “»

השטן פונה בדיוק אל הזהות שעליה הוכרז זה עתה ואומר: ״אם אתה באמת בן־אלוהים״.

ישוע רעב, והפיכת האבנים לכיכרות לחם הייתה פותרת מיד צורך ממשי. אולם ישוע משיב באמצעות דברים ח׳:ג׳.

הבחירה בטקסט הזה משמעותית במיוחד. ספר דברים מזכיר כיצד אלוהים הניח לישראל לרעוב במדבר ולאחר מכן האכיל אותו במן כדי ללמדו ש״לא על הלחם לבדו יחיה האדם״.

כעת גם ישוע נמצא במדבר ורעב, אך הוא מגיב כבן הצייתן. הוא אינו הופך את הצורך במזון לסיבה לסטות ממה שאלוהים קבע, אלא נשען על דבר אביו.

במקום שבו ישראל היה צריך ללמוד לבטוח באלוהים בעת הרעב, ישוע נשאר נאמן, בוטח וצייתן לחלוטין.

(פס׳ ה׳–ז׳)
«5 לאחר מכן הביא השטן את ישוע לירושלים, העלה אותו על גג בית־המקדש ואמר: 6 ”קפוץ למטה! הרי כתוב בתנ״ך: ’כי מלאכיו יצווה לך… ועל כפיים ישאונך, פן תיגוף באבן רגלך‘. “ 7 השיב לו ישוע: ”אבל כתוב גם: ’לא תנסה את ה׳ אלוהיך‘. “»

בניסיון הבא השטן משתמש בדברי תהילים כדי לנסות להצדיק את המעשה שהוא מציע לישוע.

הבעיה אינה בהבטחה שבתהילים, אלא בשימוש בה כדי לדרוש בכוונה מאלוהים להוכיח את הגנתו.

ישוע משיב באמצעות דברים ו׳:ט״ז: ״לא תנסה את ה׳ אלוהיך״.

בהקשר המקורי, הציווי מזכיר את מה שאירע במסה, שם ישראל ניסה את ה׳ ושאל אם הוא באמת נמצא בקרבו (שמות י״ז:א׳–ז׳).

ישוע אינו חוזר על הכישלון הזה. היותו בן־אלוהים אינו אומר שעליו לאלץ את האב להוכיח את דאגתו באמצעות מעשה מיותר. ביטחון אמיתי מקבל את דבר אלוהים בלי לדרוש ממנו סימנים כדי לוודא שיקיים את הבטחתו.

(פס׳ ח׳–י׳)
«8 לאחר מכן השטן העלה את ישוע על הר מאוד גבוה, הראה לו את כל המדינות המפוארות בעולם ואמר: 9 ”אם רק תכרע ברך ותשתחווה לי, אתן לך את כל אלה!“ 10 ישוע השיב: ”סור ממני, שטן! הרי כתוב: ’לה׳ אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד‘. “»

הניסיון האחרון פונה כעת בגלוי לנאמנותו של ישוע.

השטן מציע לו את כל ממלכות העולם ותפארתן בתמורה לכך שיכרע ברך וישתחווה לו.

ההצעה משמעותית במיוחד לאחר שישוע הוצג כבן המלכותי המובטח. המלכות שייכת לתוכניתו של אלוהים למשיח, אך ישוע לא יקבל שום שלטון במחיר של סטייה מן הנאמנות המגיעה לאב.

ישוע משיב באמצעות דברים ו׳:י״ג: ״לה׳ אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד״.

שוב, הציטוט בא מתוך ההקשר של ישראל. העם נקרא לעבוד את אלוהים לבדו ולא ללכת אחרי אלוהים אחרים. ישוע מקיים את הנאמנות הזאת בשלמות: שום הבטחה של כוח או תפארת אינה יכולה לגרום לו להשתחוות לאחר מלבד אלוהים.

(פס׳ י״א)
«השטן הרפה ממנו, ומלאכים באו לשרת את ישוע.»

לאחר שנכשל בניסיונותיו, השטן מרפה מישוע ומלאכים באים לשרת אותו.

הפרט הזה משמעותי במיוחד לאחר הניסיון הקודם. ישוע סירב לקפוץ מבית־המקדש כדי לחייב את אלוהים להוכיח את הגנתו באמצעות מלאכים; כעת המלאכים באים לשרת אותו מבלי שניסה את האב.

הבן נשאר צייתן ומקבל את דאגתו של אלוהים בזמן ובהתאם לרצון האב.

משמעויות

• ישוע הוא הבן הנאמן: הוא נשאר צייתן במקום שבו ישראל נכשל בניסיונו במדבר.
• ישוע ממלא את ייעודו של ישראל: הציטוטים מספר דברים מראים שהוא עובר במסלולו של העם ונשאר נאמן לחלוטין לאלוהים.
• זהותו של הבן קשורה לציותו: ישוע אינו משתמש במעמדו כדי לסטות מרצון האב.
• ישוע בוטח באלוהים באופן מוחלט: הוא אינו דורש סימנים כדי להוכיח את דאגת האב ואינו מאפשר לצורך אמיתי לקבוע את ציותו.
• ישוע משתחווה ועובד את אלוהים לבדו: לא ממלכות העולם ולא תפארתן יכולות להסיט אותו מנאמנותו לאב.

יישומים

• הישאר צייתן גם כאשר הצורך אמיתי: צורך לגיטימי לעולם אינו הופך אי־ציות לדבר נכון.
• בטח באלוהים בלי לדרוש ממנו הוכחות: אל תהפוך את דאגתו לדבר שעליו להוכיח לך לפי התנאים שלך.
• למד להבין את הכתובים בהקשרם הנכון: ישוע משיב לשימוש שגוי בטקסט באמצעות הבנה נאמנה של דבר אלוהים.
• אל תיתן לכוח, להצלחה או ליתרון לתפוס את מקומו של אלוהים: הוא לבדו ראוי להשתחוויה ולעבודה.
• הבט אל ישוע כבן הנאמן: במקום שבו בני אדם נכשלים תחת ניסיון, המשיח נשאר צייתן בשלמות.

סיכום

במתי ד׳:א׳–י״א הרוח מובילה את ישוע אל המדבר, שם השטן מנסה אותו במשך תקופה המזכירה את ארבעים שנותיו של ישראל במדבר. שלוש תשובותיו של ישוע לקוחות מדברים ו׳–ח׳, טקסטים הקשורים בדיוק לניסיונות שעבר ישראל. מול הרעב ישוע בוטח בדבר אלוהים; מול ההצעה לדרוש הוכחה להגנתו הוא מסרב לנסות את ה׳; ומול ההצעה לקבל את ממלכות העולם הוא נשאר נאמן ומשתחווה לאלוהים לבדו. כך מתי מציג את ישוע כבן הנאמן שעובר במסלול ההיסטורי של ישראל ונשאר צייתן במקום שבו העם נכשל. לבסוף השטן מרפה ממנו ומלאכים באים לשרת אותו.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך על ישוע המשיח, בנך האהוב, שנשאר נאמן לחלוטין כאשר עמד בניסיון במדבר.

תודה לך שבמקום שבו ישראל נכשל, ישוע המשיך לבטוח בדברך, סירב לנסות אותך והשתחווה לך בלבד.

עזור לנו להכיר ולהבין את דברך כדי להגיב בציות כאשר אנו עומדים בניסיון.

שמור אותנו מלניח לצרכים שלנו, לרצון שלנו בביטחון או להבטחות של כוח והצלחה להרחיק אותנו ממך.

עשה שעינינו יישארו נשואות אל ישוע המשיח, הבן הנאמן, ולמד אותנו ללכת אחריו בביטחון ובציות.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.