מתי ג׳:י״ג–י״ז:
טבילתו של ישוע

פירוש נכון למתי ג׳:י״ג–י״ז

לאחר שיוחנן קורא לישראל לחזור בתשובה ומכריז על בוא המשיח (מתי 3:1–12), ישוע בא מן הגליל אל הירדן כדי להיטבל. כך מתי ממשיך את המסלול שתיאר עד כה: הבן נקרא ממצרים וכעת עובר במים לפני שיובל אל המדבר. אף שלישוע אין חטאים שעליו להתוודות עליהם, הוא מקבל את טבילת יוחנן מפני שעליו ״לעשות את כל הדרוש״. אז רוח אלוהים יורדת עליו, והקול מן השמים מכריז מיהו: הבן האהוב שבו אלוהים חפץ.

(פס׳ י״ג)
«באותו זמן בא ישוע מן הגליל אל נהר הירדן, כדי להיטבל על־ידי יוחנן.»

ישוע בא מרצונו מן הגליל אל הירדן במטרה להיטבל על־ידי יוחנן.

הדבר בולט במיוחד לאור מה שיוחנן הכריז זה עתה: מי שעומד לבוא אחריו גדול ונעלה ממנו ויטביל ברוח הקודש. ובכל זאת, כעת אותו משיח עצמו בא אל יוחנן כדי להיטבל על־ידו.

כך מתי מציג את הרגע שיפתח את הדרך לשירותו הפומבי של ישוע.

(פס׳ י״ד)
«יוחנן ניסה לשכנע אותו ואמר: ”אתה צריך להטביל אותי, ולא אני אותך!“»

יוחנן מנסה להניא אותו מכך מפני שהוא מכיר בעליונותו של ישוע.

זה עתה הכריז יוחנן שהבא אחריו גדול ונעלה ממנו ושהוא זה שיטביל ברוח הקודש. לכן נראה שהמצב הפוך מן הצפוי: יוחנן מבין שהוא עצמו זקוק למה שישוע מעניק, ולא שישוע זקוק ממנו לטבילה.

דבריו מדגישים עד כמה הרגע יוצא דופן: המשיח בא מרצונו לקבל את טבילתו של מי שנשלח להכין את דרכו.

(פס׳ ט״ו)
«אולם ישוע עמד על דעתו ואמר: ”הטבל אותי, בבקשה. עלי לעשות את כל הדרוש.“ ויוחנן הטביל אותו.»

ישוע עומד על כך שיוחנן יטביל אותו ואומר: ״הטבל אותי, בבקשה. עלי לעשות את כל הדרוש״.

ישוע אינו מקבל את הטבילה מפני שעליו לחזור בתשובה מחטא, אלא מפני שבשלב זה השתתפות במה שאלוהים עושה באמצעות יוחנן היא חלק מכל מה שעליו לעשות בהתאם לרצון אלוהים.

כאשר ישוע ניצב בקרב העם הנענה לקריאת אלוהים, הוא מזדהה עם ישראל ותופס בפומבי את מקומו בתוך השליחות שלשמה בא.

המילים ״עלי לעשות את כל הדרוש״ מבטאות אפוא את נכונותו לבצע במלואו את כל מה שנדרש ממנו בהתאם לרצון אלוהים. יוחנן נענה ואז מטביל אותו.

(פס׳ ט״ז)
«מיד לאחר הטבילה, כשישוע יצא מהמים, השמים נפתחו מעליו והוא ראה את רוח אלוהים יורדת עליו בדמות יונה.»

מיד לאחר הטבילה, כאשר ישוע יוצא מן המים, השמים נפתחים מעליו והוא רואה את רוח אלוהים יורדת עליו בדמות יונה.

מתי אינו מסביר בדיוק כיצד נראתה הירידה בדמות יונה. הנקודה המרכזית היא שרוח אלוהים יורדת על ישוע באופן גלוי בראשית שירותו.

הסצנה מזכירה את דברי ישעיהו על עבד אלוהים הנבחר, שעליו אלוהים שם את רוחו (ישעיהו מ״ב:א׳). כך ישוע מופיע כמי שרוח אלוהים נחה עליו כדי למלא את השליחות שהופקדה בידיו.

אין פירוש הדבר שרוח אלוהים לא הייתה עם ישוע קודם לכן, אלא שההתגלות הזאת מציינת אותו בפומבי עם תחילת שירותו.

(פס׳ י״ז)
«קול קרא מהשמים: ”זהו בני אהובי, ובו אני חפץ.“»

קול מן השמים מכריז בפומבי מיהו ישוע.

המילים ״זהו בני״ מזכירות את תהילים ב׳:ז׳, שבו אלוהים מכריז על מלכו המשוח: ״בני אתה״. כך ישוע מוצג כבן המלכותי וכמשיח המובטח.

גם המילים ״ובו אני חפץ״ מזכירות את ישעיהו מ״ב:א׳, שבו אלוהים מציג את עבדו הנבחר, שם עליו את רוחו ומביע את חפצו בו.

כך מאחדת הסצנה כמה היבטים בזהותו של ישוע: הוא הבן האהוב, המלך המשיחי והעבד הנבחר שעליו נחה רוח אלוהים.

להכרזה הזאת חשיבות מיוחדת, מפני שמיד לאחר מכן ישוע יובל אל המדבר ושם יעמוד בניסיון שייפתח במילים: ״אם בן אלוהים אתה...״. הניסיון יתמקד בדיוק בזהות שעליה הוכרז זה עתה מן השמים.

משמעויות

• ישוע הוא בנו האהוב של אלוהים: הקול מן השמים מכריז בפומבי על זהותו.
• ישוע הוא המלך המשיחי המובטח: המילים מן השמים מזכירות את בן־המלך של תהילים 2.
• ישוע הוא עבד אלוהים הנבחר: רוח אלוהים יורדת עליו, ואלוהים חפץ בו, בהתאם ללשון ישעיהו 42.
• ישוע עושה את כל הנדרש בהתאם לרצון אלוהים: הוא מקבל את טבילת יוחנן כחלק מן השליחות שעליו למלא.
• האב, הבן והרוח מופיעים יחד: הבן נטבל, רוח אלוהים יורדת עליו והקול מן השמים מכריז עליו.

יישומים

• הקשב למה שאלוהים מכריז על ישוע: הכר בו כבן האהוב וכמשיח המובטח.
• בטח במשיח על בסיס מי שהוא: זהותו נשענת על עדותו של אלוהים ולא על דעתם של בני אדם.
• למד מציותו של ישוע: הכנע את עצמך בענווה למה שאלוהים דורש.
• אל תדרוש מן המשיח לפעול לפי הציפיות שלך: יוחנן נדרש לקבל פעולה של המשיח שבתחילה התקשה להבין.
• קרא את הכתובים כדי להבין מיהו ישוע: ההבטחות על המלך ועל העבד מתלכדות בו.

סיכום

במתי ג׳:י״ג–י״ז ישוע בא אל הירדן כדי להיטבל על־ידי יוחנן. אף שיוחנן מנסה להניא אותו מכך מפני שהוא מכיר בעליונותו של ישוע, ישוע מסביר שעליו ״לעשות את כל הדרוש״. לאחר הטבילה רוח אלוהים יורדת עליו בדמות יונה, וקול מן השמים מכריז: ״זהו בני אהובי, ובו אני חפץ״. המילים האלה מזכירות את בן־המלך של תהילים 2 ואת העבד הנבחר של ישעיהו 42, שעליו נחה רוח אלוהים. כך, לפני תחילת שירותו ולפני הניסיון במדבר, ישוע מוצג בפומבי כבן האהוב, כמלך המשיחי וכעבד שבו אלוהים חפץ.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבטבילתו של ישוע המשיח הכרזת בבירור מיהו בנך.

תודה לך שהוא המלך המובטח, העבד הנבחר שעליו נחה רוחך והבן האהוב שבו אתה חפץ.

עזור לנו לקבל את העדות שנתת על ישוע ולבטוח בו בכל לבנו.

למד אותנו גם לציית לך בענווה, בעקבות המשיח שהיה מוכן לעשות את כל הנדרש בהתאם לרצונך.

ותן לנו, ככל שנמשיך ללמוד את הבשורה הזאת, להבין יותר ויותר מיהו ישוע המשיח ולעמוד איתנים בו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.