מתי ב׳:י״ג–י״ח:
הבריחה למצרים וטבח הילדים

פירוש נכון למתי ב׳:י״ג–י״ח

לאחר שחוזי־הכוכבים שבים לארצם בדרך אחרת, הורדוס מתחיל בגלוי בניסיונו להשמיד את המשיח. אלוהים מזהיר את יוסף לקחת את הילד למצרים, ומתי קושר את האירועים האלה להיסטוריה ולכתובים של ישראל. ישוע לא רק נשמר מפני אלימותו של הורדוס; סיפורו שלו מתחיל לשוב ולעבור במסלולו של ישראל, הבן שיצא ממצרים, בשעה ששליט אכזר מבקש להרוג את הילדים. כך מתי ממשיך להראות שישוע הוא המשיח המובטח והבן שבו תולדות ישראל מגיעות אל תכליתן.

(פס׳ י״ג)
«לאחר שעזבו, נגלה מלאך ה׳ ליוסף בחלום ואמר: ”קום, ברח למצרים עם התינוק ועם אמו, והישאר שם עד שאומר לך לחזור, כי הורדוס רוצה להרוג את הילד.“»

לאחר שחוזי־הכוכבים עוזבים, אלוהים שוב מזהיר את יוסף באמצעות חלום.

הורדוס כבר אינו רק נבהל מהולדתו של ישוע; כעת הוא מבקש להרוג אותו.

יוסף מצטווה לקחת את התינוק ואת אמו למצרים ולהישאר שם עד שיקבל הוראה חדשה.

כבר מראשית חייו ישוע נתקל בהתנגדות, אך ניסיונותיו של הורדוס אינם יכולים לעצור את מה שאלוהים קבע בנוגע למשיח.

(פס׳ י״ד)
«באותו לילה יצא יוסף עם מרים ועם הילד למצרים,»

יוסף מציית ללא דיחוי.

הוא אינו מתווכח עם ההוראה ואינו ממתין עד הבוקר. באותו לילה עצמו הוא יוצא עם מרים ועם הילד.

באמצעות ציותו של יוסף, אלוהים שומר על הילד מפני הסכנה המיידית.

(פס׳ ט״ו)
«ונשאר אתם שם עד מותו של הורדוס. כך התקיימה הנבואה: ”וממצרים קראתי לבני.“»

מתי מצטט את הושע י״א:א׳: ״וממצרים קראתי לבני״.

בהקשר המקורי הושע מזכיר את יציאת ישראל ממצרים. אלוהים כינה את ישראל ״בני״ וקרא לו לצאת ממצרים.

לכן מתי אינו מתייחס למילים האלה כאל נבואה מבודדת שבמקורה דיברה רק על המשיח העתיד לבוא. הוא מראה שישוע שב ועובר במסלול ההיסטורי של ישראל.

ישראל נקרא בנו של אלוהים ויצא ממצרים; כעת גם ישוע, הבן האמיתי, נלקח למצרים ולאחר מכן נקרא לצאת ממנה.

כך מתי מתחיל להציג את ישוע כמי שבו ההיסטוריה והייעוד של ישראל מגיעים להתגשמותם. במקום שבו ישראל נקרא לחיות כבנו של אלוהים, ישוע ימלא בשלמות את מה שהעם לא הצליח לקיים.

הדבר גם מכין את מה שיבוא בהמשך: ישוע יצא ממצרים, יעבור במים בטבילתו ויעמוד בניסיון במדבר, ובכך ילך באופן משמעותי באותו מסלול שעבר ישראל.

(פס׳ ט״ז)
«כשהורדוס הבין שחוזי־הכוכבים התחמקו ממנו, הוא מאוד כעס. הוא שלח חיילים לבית־לחם וציווה עליהם להרוג כל ילד זכר עד גיל שנתיים (כי החוזים סיפרו לו שראו את הכוכב כשנתיים קודם לכן), בבית לחם עצמה ובכל כפרי הסביבה.»

כאשר הורדוס מבין שחוזי־הכוכבים לא יחזרו אליו, הוא מגיב באכזריות קיצונית.

הוא מצווה להרוג את ילדי בית־לחם והסביבה שגילם עשוי להתאים לזמן שחישב על סמך הופעת הכוכב.

כוונתו נותרת לסלק את המלך שהוא רואה בו איום על כוחו שלו.

האירוע מזכיר באופן משמעותי את סיפור יציאת מצרים. פרעה ציווה להרוג את ילדי העברים בשעה שאלוהים שמר על משה; כעת הורדוס מנסה להשמיד את ילדי בית־לחם בשעה שאלוהים שומר על ישוע. כך מתי שב וקושר את סיפורו של המשיח לאירועים הגדולים בתולדות ישראל.

(פס׳ י״ז–י״ח)
«17 מעשה אכזרי זה של הורדוס קיים את הנבואה של ירמיהו: 18 ”קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו.“»

מתי מצטט את ירמיהו ל״א:ט״ו כדי לבטא את הכאב העמוק שנגרם מן הטבח.

בירמיהו מתוארת רחל בלשון פיוטית כשהיא מבכה את צאצאיה בשעה שהעם נלקח הרחק מארצו. מתי רואה באמהות בית־לחם הד חדש לאותו כאב של ישראל.

אולם ההקשר של ירמיהו ל״א אינו מסתיים באבל. מיד לאחר מכן אלוהים מבטיח שהבכי לא יהיה המילה האחרונה ומכריז על תקווה, שיבה ושיקום לעמו.

לכן לציטוט יש משמעות מיוחדת בתוך סיפורו של מתי. הסבל שהורדוס גורם הוא ממשי ונורא, אך הוא אינו יכול לעצור את פועלו של אלוהים, שבאמצעותו יביא לבסוף שיקום דרך המשיח.

משמעויות

• ישוע שב ועובר בהיסטוריה של ישראל: כבן שנקרא ממצרים, הוא מתחיל לעבור במסלול ההיסטורי של עם אלוהים.
• ישוע נשמר מפני ההתנגדות: הורדוס מנסה להשמיד את המשיח, אך אינו יכול לעצור את השליחות שלשמה בא.
• הכתובים מגיעים להתגשמותם במשיח בדרכים שונות: מתי מראה שאירועים ודפוסים בתולדות ישראל מגיעים למלוא משמעותם בישוע.
• ההתנגדות למלך גורמת סבל ממשי: רשעותו של הורדוס מביאה תוצאות נוראות למשפחות חפות מפשע.
• לכאב אין המילה האחרונה בתוכניתו של אלוהים: ההקשר בירמיהו מוביל מן הקינה אל התקווה והשיקום.

יישומים

• ציית מיד כאשר רצונו של אלוהים ברור: יוסף מגיב מיד להוראה שקיבל.
• בטח באלוהים גם כאשר הציות מוביל אותך בדרכים בלתי צפויות: יוסף נאלץ לעזוב את ביתו ולצאת למצרים.
• אל תיתן לרצון לשמור על כוחך שלך להוביל אותך להתנגד למשיח: הורדוס הגיב למלך באלימות.
• אל תמעיט בערכו של הסבל האנושי: מתי מציג בגלוי את הכאב שנגרם מן הרשע.
• שמור על תקווה בתוך הכאב: הבטחות אלוהים מראות שהקינה לא תהיה המילה האחרונה.

סיכום

במתי ב׳:י״ג–י״ח אלוהים מזהיר את יוסף לקחת את ישוע ואת אמו למצרים כדי להימלט מניסיונו של הורדוס להרוג את הילד. מתי קושר את האירוע להושע 11:1 ומראה שישוע שב ועובר במסלול ההיסטורי של ישראל, הבן שנקרא ממצרים. כאשר הורדוס מצווה להרוג את ילדי בית־לחם, אלימותו מזכירה גם את פרעה בסיפור יציאת מצרים. מתי מתאר את כאב המשפחות באמצעות ירמיהו 31:15, שם רחל מבכה על בניה, אך ההקשר שם גם מכריז על תקווה ושיקום. כך, גם בתוך התנגדות, גלות וסבל, ישוע נשמר כבן שבו מתחילה ההיסטוריה של ישראל להגיע להתגשמותה.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך ששמרת על ישוע המשיח מפני מי שניסו להשמיד אותו והמשכת לקדם את מטרתך בהתאם לדברך.

תודה לך שבבנך אנו רואים את התגשמות ההיסטוריה וההבטחות שנתת לישראל, וששום כוח אנושי לא היה יכול לעצור את הפועל שלשמו הוא בא.

תן לנו לב צייתן כלבו של יוסף, המוכן ללכת אחר רצונך גם כאשר הדרך קשה או בלתי צפויה.

רחם על הסובלים בגלל רשעותם של אחרים, ועזור לנו לזכור שלכאב לא תהיה המילה האחרונה לפניך.

עזור לנו לשים את תקוותנו בישוע המשיח, הבן ששמרת עליו ושלחת כדי להביא ישועה ושיקום.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.