יוחנן ח׳:מ״ח–נ״ט:
ישוע מגלה את זהותו לנוכח הדחייה
יוחנן ח׳:מ״ח–נ״ט (OHD)
הפירוש הנכון ליוחנן ח׳:מ״ח–נ״ט
לאחר שישוע הכריז שמתנגדיו אינם מכירים באמת את אלוהים משום שהם דוחים את הבן שנשלח על־ידו (יוחנן 8:39–47), העימות מגיע לשיאו. מאחר שאינם מסוגלים להשיב לדבריו, הם מעליבים אותו וטוענים ששד נכנס בו. ישוע ממשיך להצהיר על יחסו הייחודי אל האב, מבטיח חיים למי שישמע בקולו ולבסוף מכריז על קיום וזהות שקודמים לאברהם: «עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!»
(פס׳ מ״ח)
«”בצדק קראנו לך שומרוני!“ קראו בחזרה בחימה. ”שד נכנס בך!“»
מתנגדיו משיבים בעלבונות במקום להפריך את הדברים שישוע אמר זה עתה.
כשהם קוראים לו «שומרוני», הם מבטאים זלזול על רקע העוינות שהייתה קיימת בין יהודים לשומרונים. וכשהם אומרים «שד נכנס בך!», הם מנסים לפסול מבחינה רוחנית את דבריו.
תגובתם משמעותית במיוחד לאחר שישוע אמר זה עתה שהם אינם ילדי האלוהים: במקום לקבל את תוכחתו, הם מציגים את ישוע עצמו כמי שמנותק מאלוהים.
(פס׳ מ״ט–נ׳)
«49 ”לא נכנס בי שד“, ענה ישוע. ”אתם לועגים ובזים לי רק מפני שאני מכבד את אבי. 50 איני מבקש כבוד לעצמי, אולם אלוהים אבי דורש זאת למעני, והוא ישפוט את מי שאינו מאמין בי.»
ישוע דוחה ישירות את הטענה ששד נכנס בו.
רחוק מלפעול נגד אלוהים, ישוע מכבד את אביו, בעוד מתנגדיו לועגים לו ובזים לבן שהאב שלח.
עם זאת, ישוע אינו מבקש כבוד לעצמו. אלוהים האב דורש את הכבוד הזה למענו והוא גם השופט.
לכן הבוז של מתנגדיו אינו קובע מיהו ישוע. האב עצמו מאשר את האמת על בנו ושופט בצדק.
(פס׳ נ״א)
«אני אומר לכם ברצינות ובכנות: מי שישמע בקולי לא ימות לעולם!“»
ישוע מבטיח הבטחה יוצאת דופן למי שישמע בקולו.
לשמוע בקולו פירושו לקבל את דבריו, להישאר בהם ולחיות בהתאם למה שלימד. הדבר קשור ישירות ליוחנן ח׳:ל״א, שם אמר ישוע שהתלמיד האמיתי ממשיך בדבריו.
כאשר ישוע אומר «מי שישמע בקולי לא ימות לעולם!», אין פירוש הדבר שמי שמאמין בו לא יחווה מוות גופני. השיחה עצמה מזכירה שאברהם והנביאים מתו.
ישוע מדבר על מוות שלא תהיה לו שליטה סופית על מי שקיבל את החיים שהוא מעניק. גם אם יחווה מוות גופני, מי ששומע בקולו מחזיק בחיים שהמוות אינו יכול להשמיד.
הדבר תואם למה שישוע כבר אמר ביוחנן ה׳:כ״ד: מי ששומע את דבריו ומאמין באלוהים ששלח אותו כבר עבר מהמוות לחיים.
(פס׳ נ״ב–נ״ג)
«52 ”עכשיו אנחנו בטוחים שנכנס בך שד“, אמרו לו. ”אפילו אברהם והנביאים מתו, ואילו אתה טוען שכל השומע בקולך לא ימות לעולם? 53 האם אתה גדול וחזק מאברהם אבינו או מהנביאים? למי אתה חושב את עצמך?“»
מתנגדיו מבינים את ההבטחה רק במונחים של מוות גופני.
אברהם מת וגם הנביאים מתו, ולכן דברי ישוע נראים להם בלתי אפשריים.
אז הם מעלים שתי שאלות מכריעות:
«האם אתה גדול וחזק מאברהם אבינו או מהנביאים?»
ו
«למי אתה חושב את עצמך?»
השאלות מובילות את השיחה ישירות אל זהותו של ישוע.
(פס׳ נ״ד–נ״ה)
«54 ”אם אני מכבד את עצמי, אין לכך כל ערך“, אמר ישוע. ”אולם אבי מכבד אותי – כן, האב אשר אתם קוראים לו אלוהיכם 55 למרות אינכם מכירים אותו. אולם אני מכיר אותו, ואם אכחיש זאת אהיה לשקרן כמוכם. אני באמת מכיר אותו ושומע בקולו.»
ישוע אינו מבסס את זהותו על כבוד שהוא נותן לעצמו.
אביו הוא שמכבד אותו – אותו אב שמתנגדיו מכנים אלוהיהם.
כאן נמצאת הסתירה: הם טוענים שהם שייכים לאלוהי ישראל, אך אינם מכירים באמת את האב ואינם מכירים בבן שהוא מכבד.
ישוע, לעומת זאת, אומר שהוא מכיר את האב ושומע בקולו. אילו הכחיש את ההכרה הזאת כדי להתאים את דבריו לטענות מתנגדיו, היה נעשה לשקרן כמוהם.
(פס׳ נ״ו)
«אברהם אביכם שש לראות את יום בואי; הוא ראה אותו ושמח.“»
ישוע חוזר לדבר על אברהם, אותו אדם שמתנגדיו מתגאים בו כאביהם.
אך אברהם אינו מוצג כמי שדוחה את ישוע. להפך, «אברהם אביכם שש לראות את יום בואי; הוא ראה אותו ושמח».
ישוע אינו מסביר באיזה רגע מסוים ראה אברהם את היום הזה, ולכן אין צורך לזהותו באופן נחרץ עם אירוע יחיד.
הכתובים מראים שאברהם קיבל הבטחות מאלוהים הנוגעות לזרעו ולברכה שתגיע אל כל האומות (בראשית י״ב:ג׳; בראשית כ״ב:י״ח). ישוע אומר כעת שאברהם ראה בשמחה את היום הקשור לבואו שלו.
כך פנייתם של מתנגדיו לאברהם פועלת נגדם: אברהם שמח לקראת מה שהם עצמם דוחים כעת.
(פס׳ נ״ז)
«”איך יכולת לראות את אברהם?“ שאלו היהודים בחוסר אמון. ”לא מלאו לך עדיין חמישים שנה אפילו!“»
מתנגדיו שוב מפרשים את דברי ישוע מנקודת מבט גופנית וזמנית בלבד.
ישוע אמר שאברהם ראה את יום בואו, אך הם הופכים את הדברים לשאלה אם ישוע עצמו יכול היה לראות את אברהם.
מבחינת גילו הנראה של ישוע, הם רואים קשר עם אדם שחי מאות שנים קודם לכן כבלתי אפשרי.
התנגדותם מכינה את הקרקע להצהרת השיא של השיחה.
(פס׳ נ״ח)
«”אמן אומר אני לכם, עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!“ השיב ישוע.»
ישוע משיב בהכרזה שמביאה את הדיון לשיאו.
יש ניגוד מכוון בין אברהם, שנולד בזמן מסוים, לבין ישוע, שמכריז:
«אני הוא!»
הביטוי היווני egō eimi, «אני הוא», כבר הופיע באופן מוחלט ביוחנן ח׳:כ״ד וביוחנן ח׳:כ״ח. כאן הוא מקבל עוצמה רבה עוד יותר, משום שישוע אינו אומר רק:
«לפני שאברהם נולד, אני הייתי קיים».
אלא:
«עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!»
הלשון מזכירה הצהרות שבהן אלוהים מגלה את עצמו בכתובים, ובייחוד את ישעיהו מ״ג:י׳ ובמובן רחב יותר גם את שמות ג׳:י״ד.
לכן ישוע טוען להרבה יותר מקיום שקדם לאברהם. בהכרזתו «אני הוא» הוא מזהה את עצמו עם אלוהים ומצהיר על קיום החורג מזה של אברהם.
ההצהרה מגלה את קיומו של ישוע לפני לידתו כאדם, ובמסגרת לשונו של יוחנן ושל הכתובים היא מהווה הצהרה על זהותו האלוהית.
(פס׳ נ״ט)
«דבריו עוררו את חמתם, והם החלו להשליך עליו אבנים. אולם ישוע נעלם מעיניהם, עבר על פניהם ויצא מהמקדש.»
התגובה מיידית: דבריו מעוררים את חמתם והם מתחילים להשליך עליו אבנים.
הדבר מראה שמתנגדיו תופסים את הצהרתו כבלתי נסבלת ומגיבים בניסיון להרוג אותו.
תגובתם מאשרת שהם הבינו את דבריו כהצהרה חמורה ביותר על זהותו.
אולם הם אינם מצליחים לפגוע בו. ישוע נעלם מעיניהם, עובר על פניהם ויוצא מבית־המקדש.
שוב, עוינותם של מתנגדיו אינה קובעת עדיין את מועד מותו.
משמעויות
- ישוע מכבד את האב ומקבל ממנו את הכבוד: הבוז האנושי אינו קובע את זהותו האמיתית.
- שמיעה בקולו של ישוע קשורה לחיים: למוות אין שליטה סופית על מי שמקבל את החיים שהוא מעניק.
- אברהם שמח לראות את יום בואו של ישוע: האב הקדמון שמתנגדיו נשענו עליו אינו מוצג כמי שמתנגד למשיח, אלא כמי ששמח לקראת מה שאלוהים עתיד לקיים.
- ישוע היה קיים לפני אברהם: קיומו אינו מתחיל בלידתו כאדם.
- «אני הוא» היא הצהרה יוצאת דופן על זהות אלוהית: ישוע משתמש על עצמו בלשון הקשורה עמוקות לאופן שבו אלוהים מגלה את עצמו.
- הדחייה מגיעה כאן לשיא קיצוני: מתנגדיו מגיבים בניסיון לסקול אותו.
יישומים
- שמע בקולו של המשיח: המשך במה שגילה וחיה מתוך ביטחון בחיים שהוא מעניק.
- אל תאפשר לזהות או למסורת דתית למנוע ממך להכיר בישוע: מתנגדיו נשענו על אברהם בשעה שדחו את מי שאברהם שש לראות את יום בואו.
- הכר בישוע כפי שהוא באמת: אל תצמצם אותו למורה, לנביא או לדמות היסטורית בלבד.
- כבד את הבן שהאב מכבד: דחיית הבן סותרת את הטענה שמכירים באמת את האב.
- קבל ברצינות את מה שישוע אומר על עצמו: יוחנן 8 מסתיים בהכרזה הדורשת תגובה בנוגע לזהותו האמיתית.
סיכום
ביוחנן ח׳:מ״ח–נ״ט מתנגדיו של ישוע מעליבים אותו וטוענים ששד נכנס בו. ישוע משיב שהוא מכבד את אביו ושאביו הוא שמכבד אותו. לאחר מכן הוא מבטיח שמי שישמע בקולו לא יישאר תחת שליטתו הסופית של המוות. כששומעיו שואלים אם הוא גדול מאברהם, ישוע מראה שאברהם עצמו שש לראות את יום בואו ושמח. לבסוף הוא מכריז: «עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!» במילים האלה ישוע אינו רק טוען שקדם לאברהם, אלא מזהה את עצמו עם אלוהים ומגלה את זהותו האלוהית. מתנגדיו מגיבים בניסיון לסקול אותו, וכך דחיית דבריו מגיעה לשיא חדש של עוינות.
תפילה
אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח גילית בבירור מיהו בנך.
תודה שהוא מעניק חיים שלמוות אין עליהם שליטה סופית ושאברהם שמח לקראת קיום הבטחותיך.
עזור לנו לשמוע בקולו של המשיח ולקבל בענווה את מה שגילה על עצמו.
שמור אותנו מלתת למסורות, לרעיונות או לציפיות שלנו למנוע מאיתנו להכיר במיהו ישוע באמת.
תן לנו לב שמוכן לכבד את הבן שאתה מכבד ולחיות מתוך ביטחון בחיים שהוא מעניק.
אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.
טקסט התנ״ך נלקח מתוך Westminster Leningrad Codex (WLC).
Westminster Hebrew Institute, Philadelphia
נחלת הכלל (Public Domain).
מקור דיגיטלי: Digital Bible Library (DBL).
unitedbiblesocieties.org
הטקסט של הברית החדשה נלקח מתוך
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
זכויות יוצרים © 1979, 2009 על ידי Biblica, Inc. נעשה שימוש בהתאם לרישיון
Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc
Licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Used in accordance with the license
“Biblica” is a trademark registered in the United States Patent and Trademark Office by Biblica, Inc. Used with permission