יוחנן ח׳:מ״ח–נ״ט:
ישוע מגלה את זהותו לנוכח הדחייה

הפירוש הנכון ליוחנן ח׳:מ״ח–נ״ט

לאחר שהכריז שמתנגדיו אינם מכירים באמת את אלוהים מפני שהם דוחים את הבן שנשלח על־ידו (יוחנן 8:39–47), מגיע העימות לשיאו. מאחר שאינם מסוגלים להשיב לדבריו של ישוע, הם מעליבים אותו וטוענים ששד נכנס בו. ישוע, לעומתם, ממשיך להכריז על יחסו הייחודי אל האב, מבטיח חיים למי שישמע בקולו ולבסוף מצהיר על קיום וזהות הקודמים לאברהם: ״עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!״.

(פס׳ מ״ח)
«”בצדק קראנו לך שומרוני!“ קראו בחזרה בחימה. ”שד נכנס בך!“»

מתנגדיו משיבים בעלבונות במקום להפריך את הדברים שזה עתה אמר ישוע.

הכינוי ״שומרוני״ מבטא בוז, שכן הייתה עוינות דתית ואתנית עמוקה בין יהודים לשומרונים. בהאשמה ששד נכנס בו הם מנסים גם לפסול מבחינה רוחנית את דבריו.

תגובתם משמעותית במיוחד לאחר שישוע אמר זה עתה שאינם ילדי האלוהים: מאחר שאינם מוכנים לקבל את דבריו, הם מנסים להציג דווקא את ישוע כמי שמנותק מאלוהים.

(פס׳ מ״ט–נ׳)
«”לא נכנס בי שד“, ענה ישוע. ”אתם לועגים ובזים לי רק מפני שאני מכבד את אבי. איני מבקש כבוד לעצמי, אולם אלוהים אבי דורש זאת למעני, והוא ישפוט את מי שאינו מאמין בי.»

ישוע דוחה ישירות את הטענה ששד נכנס בו.

רחוק מלהיות מי שפועל נגד אלוהים, ישוע מכבד את אביו, ואילו מתנגדיו לועגים לו ובזים לו.

אולם ישוע אינו מבקש כבוד לעצמו. אלוהים אביו דורש את הכבוד למענו והוא גם ישפוט את מי שאינו מאמין בו.

לכן הבוז של מתנגדיו אינו קובע מיהו ישוע. האב הוא שמכבד אותו והוא גם השופט.

(פס׳ נ״א)
«אני אומר לכם ברצינות ובכנות: מי שישמע בקולי לא ימות לעולם!“»

ישוע משמיע הבטחה יוצאת דופן לכל מי שישמע בקולו.

לשמוע בקולו אין פירושו רק לשמוע את דבריו באוזניים, אלא לקבל אותם, להישאר בהם ולחיות בהתאם למה שישוע גילה.

ההבטחה ״לא ימות לעולם״ אינה אומרת שתלמידיו של ישוע לא יחוו מוות גופני. אברהם, הנביאים ובהמשך גם תלמידי ישוע עצמם מתו מבחינה גופנית.

ישוע מדבר על המוות במובנו הסופי: מי שמקבל את החיים שהוא מעניק אינו נשאר תחת שלטונו הסופי של המוות. גם אם ימות מבחינה גופנית, יש לו חיי נצח והמוות לא יהיה המילה האחרונה עליו.

הדבר מתאים למה שיוחנן מראה מראשית הבשורה: מי ששומע את דבריו של ישוע ומאמין בשולחו יש לו חיי נצח והוא עבר מן המוות אל החיים (יוחנן ה׳:כ״ד).

(פס׳ נ״ב–נ״ג)
«”עכשיו אנחנו בטוחים שנכנס בך שד“, אמרו לו. ”אפילו אברהם והנביאים מתו, ואילו אתה טוען שכל השומע בקולך לא ימות לעולם? האם אתה גדול וחזק מאברהם אבינו או מהנביאים? למי אתה חושב את עצמך?“»

מתנגדיו מבינים את ההבטחה רק במונחים של מוות גופני.

אברהם מת וגם הנביאים מתו; משום כך הם רואים בדבריו של ישוע טענה בלתי אפשרית.

ואז הם שואלים, בלי להבין את מלוא משמעות שאלתם, אחת מן השאלות המרכזיות בדיון:

״האם אתה גדול וחזק מאברהם אבינו או מהנביאים?״

התשובה שתבוא תראה שהעניין אינו שישוע מנסה להציג את עצמו כגדול מאברהם. זהותו נעלה לאין שיעור: אברהם עצמו שש לראות את יום בואו של ישוע.

והשאלה ״למי אתה חושב את עצמך?״ מכינה ישירות את הפסוקים הבאים.

(פס׳ נ״ד–נ״ה)
«”אם אני מכבד את עצמי, אין לכך כל ערך“, אמר ישוע. ”אולם אבי מכבד אותי – כן, האב אשר אתם קוראים לו אלוהיכם למרות אינכם מכירים אותו. אולם אני מכיר אותו, ואם אכחיש זאת אהיה לשקרן כמוכם. אני באמת מכיר אותו ושומע בקולו.»

ישוע אינו מבסס את זהותו על כבוד שהוא מעניק לעצמו.

אביו הוא שמכבד אותו, והוא בדיוק האב שמתנגדיו קוראים לו אלוהיהם.

כאן נמצאת הסתירה: הם טוענים שאלוהי ישראל הוא אלוהיהם, אך אינם מכירים את הבן שהאב מכבד ושלח.

ישוע, לעומת זאת, מכריז שהוא מכיר באמת את האב. אילו הכחיש זאת כדי להתאים את עצמו לטענות מתנגדיו, היה נעשה לשקרן כמוהם.

נוסף על כך מופיע שוב רעיון הציות לדבר. כשם שישוע דורש משומעיו לשמוע בקולו, הוא עצמו מכיר את האב ושומע בקולו.

(פס׳ נ״ו)
«אברהם אביכם שש לראות את יום בואי; הוא ראה אותו ושמח.“»

כעת חוזר ישוע אל אברהם, דווקא האדם שמתנגדיו מתגאים בהיותם בניו.

אולם אברהם אינו מוצג כמי שמתנגד למשיח. להפך, אברהם אביהם שש לראות את יום בואו של ישוע; הוא ראה אותו ושמח.

ישוע אינו מסביר כאן באיזה רגע מסוים אברהם ״ראה״ את יומו. הכתובים מראים שאברהם קיבל את הבטחות אלוהים והאמין להן, ובהן ההבטחות על זרעו ועל הברכה שתבוא באמצעותו. ישוע מכריז כעת שמה שאברהם ציפה לו מוצא את התגשמותו בו.

כך הופכת פנייתם של מתנגדיו אל אברהם נגדם: אותו אברהם שבו הם טוענים שהם בוטחים שמח על הדבר שהם עצמם דוחים כעת.

(פס׳ נ״ז)
«”איך יכולת לראות את אברהם?“ שאלו היהודים בחוסר אמון. ”לא מלאו לך עדיין חמישים שנה אפילו!“»

מתנגדיו שוב מפרשים את דברי ישוע במונחים של זמן וגיל בלבד.

ישוע אמר שאברהם ראה את יום בואו, אך הם הופכים את דבריו לשאלה אם ישוע עצמו יכול היה לראות את אברהם.

לאור גילו הנראה של ישוע, הדבר נראה להם בלתי אפשרי.

התנגדותם מכינה את ההכרזה החזקה ביותר בכל הדיון.

(פס׳ נ״ח)
«”אמן אומר אני לכם, עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!“ השיב ישוע.»

ישוע משיב בהכרזה המגיעה לשיאו של העימות.

הוא אינו אומר רק שהיה קיים לפני אברהם. קיים ניגוד מכוון בין אברהם, שנולד, לבין ישוע המכריז: ״אני הוא״.

הביטוי egō eimi, ״אני הוא״, כבר הופיע בצורה מוחלטת ב־יוחנן ח׳:כ״ד וב־יוחנן ח׳:כ״ח. השימוש בו כאן, יחד עם ההכרזה על קיומו לפני אברהם, מגלה הרבה יותר מגיל עתיק במיוחד.

הלשון מזכירה את ההכרזות שבהן אלוהים מגלה את עצמו בכתובים, ובייחוד כשהוא אומר ״אני הוא״ וקורא לעמו להכיר בכך שהוא אלוהים (ישעיהו מ״ג:י׳; ראו גם שמות ג׳:י״ד).

לכן ישוע אינו מציג את עצמו רק כמי שקדם לאברהם. הוא מכריז על קיומו הנצחי ומגלה שהוא אלוהים.

השאלה ששאלו מתנגדיו — ״למי אתה חושב את עצמך?״ — מקבלת לבסוף את תשובתה: ישוע היה קיים לפני אברהם ומשתמש על עצמו בלשון שבה אלוהים מגלה את עצמו בכתובים.

(פס׳ נ״ט)
«דבריו עוררו את חמתם, והם החלו להשליך עליו אבנים. אולם ישוע נעלם מעיניהם, עבר על פניהם ויצא מהמקדש.»

התגובה מידית: הם מתחילים להשליך עליו אבנים.

הדבר מראה שמתנגדיו מבינים בדברי ישוע טענה שבעיניהם היא חילול הקודש. העימות שהחל בשאלות על זהותו מסתיים בניסיון להרוג אותו.

אולם הם אינם מצליחים לעשות זאת. ישוע נעלם מעיניהם, עובר על פניהם ויוצא מבית־המקדש.

שוב, ההתנגדות נגדו אינה קובעת את מועד מותו. שליחותו תימשך עד המועד שנקבע.

השלכות

• ישוע מקבל את כבודו מן האב: האשמותיהם של בני אדם אינן קובעות את זהותו האמתית.
• מי ששומע בקול ישוע מקבל חיים: המוות הגופני אינו המילה האחרונה על מי שמקבלים את החיים שהוא נותן.
• אברהם ציפה בשמחה להתגשמות הבאה במשיח: אברהם אינו מתנגד לישוע, אלא מצביע אליו.
• ישוע היה קיים לפני אברהם: קיומו אינו מתחיל בלידתו כאדם.
• ״אני הוא״ מגלה שישוע הוא אלוהים: שיא הדיון מרחיק הרבה מעבר לטענה שישוע רק התקיים לפני אברהם.

יישומים

• שמע בקול המשיח: קבלת דבריו והישארות בהם קשורות לחיים שהוא מעניק.
• אל תניח למסורת דתית למנוע ממך להכיר את ישוע: מתנגדיו נשענו על אברהם בשעה שדחו את מי שאברהם שש לקראת יום בואו.
• הכר בישוע כפי שהוא באמת: אל תצמצם אותו למורה, לנביא או לדמות היסטורית.
• אל תמדוד את האמת לפי תגובת הרוב: ישוע זכה לבוז דווקא בשעה שאמר את האמת על עצמו.
• כבד את הבן שאותו האב מכבד: קבלת האב באמת כוללת גם את קבלת הבן.

סיכום

ביוחנן 8:48–59 משיבים מתנגדיו של ישוע לדבריו בעלבונות ובהאשמה ששד נכנס בו. ישוע מבהיר שהוא מכבד את אביו, ושהאב הוא שמכבד אותו ושופט את מי שאינו מאמין בו. לאחר מכן הוא מבטיח שמי שישמע בקולו לא יישאר תחת שלטונו הסופי של המוות. כאשר שומעיו שואלים אם הוא גדול מאברהם, ישוע מראה שאברהם עצמו שש לראות את יום בואו. לבסוף הוא מכריז: ״עוד לפני שאברהם נולד, אני הוא!״. בדברים אלה ישוע אינו רק טוען שקדם לאברהם, אלא משתמש שוב בלשון ״אני הוא״ ומגלה שהוא אלוהים. מתנגדיו מגיבים בהשלכת אבנים עליו, וכך מביאים את דחיית דבריו עד לניסיון להרוג אותו.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח גילית בבירור את זהותו של בנך.

תודה שהוא מעניק חיים שהמוות אינו יכול לומר עליהם את המילה האחרונה, ושההבטחות שאברהם ציפה להן מוצאות את התגשמותן במשיח.

עזור לנו לשמוע בקולו, לקבל את האמת שגילה ולא לאפשר למסורותינו או לרעיונותינו למנוע מאתנו להכיר מיהו ישוע באמת.

הענק לנו לב המוכן לכבד את הבן שאתה מכבד ולחיות בביטחון בחיים שהוא מעניק.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.