יוחנן ח׳:ל״ט–מ״ז:
האבהות האמתית ודחיית האמת

הפירוש הנכון ליוחנן ח׳:ל״ט–מ״ז

לאחר שהבהיר שהיותם זרע אברהם אינו מבטיח חירות אמתית או יחס נכון עם אלוהים (יוחנן 8:31–38), ישוע מעמיק כעת את הדיון. שומעיו מתעקשים שאברהם הוא אביהם ולבסוף טוענים שאלוהים עצמו הוא אביהם. ישוע משיב שהאבהות האמתית ניכרת בדמיון אל האב: אברהם קיבל את דבר אלוהים, ואילו הם מבקשים להרוג את מי שמספר להם את האמת; ואילו אלוהים היה באמת אביהם, הם היו אוהבים את הבן ששלח.

(פס׳ ל״ט)
«”אברהם הוא אבינו!“ השיבו היהודים. אולם ישוע השיב: ”אילו הייתם בני אברהם, הייתם נוהגים כמוהו.»

שומעיו מתעקשים שאברהם הוא אביהם.

ישוע כבר הכיר בכך שהם זרע אברהם מבחינה גופנית (יוחנן ח׳:ל״ז), אך כעת הוא מבחין בין היותם זרעו לבין היותם באמת בניו, במובן של תגובה לאלוהים כפי שאברהם הגיב.

״לנהוג כמוהו״ אין פירושו רק לעשות מעשים טובים. אברהם קיבל את דבר אלוהים, האמין למה שאלוהים גילה לו והגיב אליו בציות.

אילו היו באמת בני אברהם במובן הזה, תגובתם למי שנשלח מאת אלוהים הייתה דומה לתגובתו של אברהם.

(פס׳ מ׳)
«אולם עתה מבקשים אתם להרוג אותי על שסיפרתי לכם את האמת אשר שמעתי מאלוהים. אברהם מעולם לא היה עושה דבר כזה!»

ישוע מציג את הראיה הסותרת את טענתם.

הוא סיפר להם את האמת ששמע מאלוהים, אך הם מגיבים בניסיון להרוג אותו.

״אברהם מעולם לא היה עושה דבר כזה!״

אברהם הגיב להתגלות אלוהים; הם, לעומתו, רוצים להשמיד את מי שבא ומדבר אליהם מאת אלוהים.

לכן התנהגותם מוכיחה שאף שהם זרע אברהם מבחינה גופנית, הם אינם נוהגים כבניו האמתיים.

(פס׳ מ״א)
«ואילו אתם עושים את מעשי אביכם האמתי.“ ”אין אנו ממזרים! יש לנו אב אחד – האלוהים!“ טענו.»

ישוע מתעקש שמעשיהם חושפים אבהות אחרת מזו שהם טוענים לה.

הם משיבים בהעלאת טענתם מדרגה: כעת אינם אומרים רק שאברהם הוא אביהם, אלא שיש להם אב אחד — אלוהים.

האמירה ״אין אנו ממזרים״ יכולה לבטא את טענתם שהם שייכים באופן לגיטימי לעם אלוהים ואינם פרי של קשר בלתי נאמן אליו. יש שראו בדברים גם רמז אפשרי נגד מוצאו של ישוע, אך יוחנן אינו אומר זאת במפורש.

העיקר הוא הטענה הבאה: ״יש לנו אב אחד – האלוהים!״

ישוע עומד מיד להעמיד את הטענה הזאת למבחן.

(פס׳ מ״ב)
«אולם ישוע המשיך: ”אילו אלוהים היה באמת אביכם, אזי הייתם אוהבים אותי, שהרי באתי אליכם מאת האלוהים. לא באתי על דעת עצמי – אלוהים שלח אותי.»

ישוע מציג את המבחן המכריע לטענתם.

אילו אלוהים היה באמת אביהם, הם היו אוהבים את ישוע, מפני שישוע בא אליהם מאת אלוהים ונשלח על־ידו.

אי־אפשר לטעון ליחס אמתי עם האב ובו בזמן לדחות את הבן ששלח.

לכן יחסם לישוע מגלה שטענתם שקרית: הם אומרים שהם שייכים לאלוהים, אך דוחים דווקא את מי שבא מאת אלוהים.

(פס׳ מ״ג)
«האם אתם יודעים מדוע אינכם מבינים את דברי? מפני שאינכם מסוגלים להקשיב לי.»

ישוע מסביר שחוסר הבנתם אינו רק עניין שכלי.

הם שומעים את דבריו באוזניהם, אך אינם מסוגלים להקשיב לו באמת ולקבל את דבריו.

הבעיה נעוצה ביחסם לישוע ובשייכות שמעשיהם חושפים. דחיית האמת מונעת מהם לקבל את מה שהוא אומר.

הפסוק הבא יחשוף ביתר בהירות את שורש חוסר היכולת הזאת.

(פס׳ מ״ד)
«השטן הוא אביכם, ואתם רוצים לעשות את חפצו! הוא היה רוצח ונשאר רוצח; הוא שונא את האמת, כי אין בו שמץ של אמת; כל דבריו הם שקר בכוונה תחילה, שהרי הוא מלך השקרים.»

ישוע מזהה לבסוף את ״האב״ שאליו רמז בפסוקים הקודמים.

מתנגדיו מגלים דמיון לשטן מפני שהם רוצים לעשות את חפצו.

ישוע מתאר אותו תחילה כרוצח. מראשית ההיסטוריה האנושית הייתה פעולתו קשורה למוות, והכתובים מראים במהרה כיצד החטא הוביל גם לרצח.

לאחר מכן הוא מציג אותו כמי שעומד בניגוד מוחלט לאמת: ״אין בו שמץ של אמת״, וכל דבריו שקר; הוא ״מלך השקרים״.

הדברים מזכירים במיוחד את מרמת הנחש ב־בראשית ג׳:ד׳–ה׳, שבה השקר הוביל את האדם אל החטא ואל המוות.

כך מתבהר הניגוד. שומעיו רוצים להרוג את ישוע ודוחים את האמת שהוא אומר; דווקא במעשיהם האלה הם מגלים דמיון למי שהוא רוצח ושקרן.

(פס׳ מ״ה)
«אינכם מאמינים לי משום שאני אומר את האמת.»

ישוע מצביע על עומק התנגדותם.

הם אינם דוחים אותו מפני שמצאו שקר בדבריו, אלא דווקא מפני שהוא אומר את האמת והאמת הזאת מתנגשת במה שהם רוצים לקבל.

כך מתחזק הניגוד מן הפסוק הקודם: ישוע אומר את האמת הבאה מן האב, ואילו הם מגלים זיקה לשקר.

(פס׳ מ״ו)
«האם יכול מישהו מכם להוכיח אותי על איזשהו עוון? ואם אני אומר את האמת, מדוע אינכם מאמינים לי?»

ישוע מציב אתגר יוצא דופן: הוא מזמין את מתנגדיו להוכיח אותו על איזשהו עוון.

איש מהם אינו יכול להציג אשמה שתפריך את שלמותו.

לכן השאלה הבאה חדה עוד יותר: אם אינם יכולים להוכיח בו עוון וישוע אומר את האמת, מדוע אינם מאמינים לו?

התשובה אינה נמצאת בשקר כלשהו אצל ישוע, אלא במצבם של מי שמסרבים לקבל את דבריו.

(פס׳ מ״ז)
«ילדי האלוהים מקשיבים בשמחה לקול אביהם, אולם אתם אינכם מקשיבים, כי אינכם ילדי האלוהים!“»

ישוע מסיים בחשיפת שורש הדיון כולו.

ילדי האלוהים מקשיבים לדבריו.

מתנגדיו, לעומת זאת, אינם מקשיבים. ומכיוון שישוע מוסר את האמת ששמע מאלוהים, דחיית דבריו מוכיחה שהם אינם ילדי האלוהים, למרות טענתם שאלוהים הוא אביהם.

כך הופך ישוע לחלוטין את טענתם שבפסוק 41. הם אומרים: ״יש לנו אב אחד – האלוהים!״; ישוע מראה שיחסם לדבריו של אלוהים מוכיח בדיוק את ההפך.

השלכות

• אבהות אמתית מתגלה בדמיון אל האב: המעשים חושפים למי האדם שייך באמת.
• היות אדם זרע אברהם אינו מבטיח שהוא בן אברהם באמת: תגובתו להתגלות אלוהים היא המכריעה.
• אי־אפשר לאהוב את האב ובו בזמן לדחות את הבן: מי ששייך באמת לאלוהים מקבל את ישוע שנשלח על־ידו.
• השטן מתאפיין ברצח ובשקר: מי שדוחים את האמת ומבקשים להשמיד את ישוע מגלים דמיון אליו.
• התגובה לדבריו של ישוע מגלה את היחס לאלוהים: ילדי האלוהים מקשיבים לדבריו.

יישומים

• אל תבטח בזהות דתית שירשת: השתייכות למסורת אינה מחליפה תגובה אמתית לאלוהים.
• קבל את ישוע כמי שבא מאת האב: אינך יכול לטעון שאתה אוהב את אלוהים ובו בזמן לדחות את בנו.
• אהב את האמת גם כשהיא מעמתת את רעיונותיך או רצונותיך: התנגדות לה מקשיחה את הלב יותר ויותר.
• בחן מה מעשיך מגלים: ההתנהגות מראה מה באמת שולט בחייך.
• הקשב לדבריו של אלוהים מתוך נכונות לציית: קבלת דברי המשיח מעידה על יחס אמתי עם אלוהים.

סיכום

ביוחנן 8:39–47 טוענים מתנגדיו של ישוע תחילה שאברהם הוא אביהם ולאחר מכן שאלוהים עצמו הוא אביהם. ישוע מראה שמעשיהם סותרים את שתי הטענות. אברהם הגיב להתגלות אלוהים, ואילו הם מבקשים להרוג את מי שמספר להם את האמת ששמע מאלוהים. ואילו אלוהים היה באמת אביהם, הם היו אוהבים את ישוע, מפני שבא מאת אלוהים ונשלח על־ידו. לבסוף מזהה ישוע את האבהות שמעשיהם משקפים באמת: הם רוצים להרוג ודוחים את האמת, ובכך מגלים דמיון לשטן, שאותו ישוע מתאר כרוצח וכמלך השקרים. הטיעון מסתיים בכך שילדי האלוהים מקשיבים לדבריו; לכן דחיית דבריו של ישוע מגלה שלמרות טענותיהם הדתיות, הם אינם ילדי האלוהים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות ישוע המשיח דיברת אמת וגילית בבירור מי אתה.

שמור אותנו מלהסתמך רק על ההיסטוריה שלנו, על המסורות שלנו או על מה שאנו טוענים על עצמנו.

הענק לנו לב האוהב את בנך, מקבל את דבריו ומגיב בציות לאמת הבאה ממך.

הצילנו מן השקר ומכל דבר הגורם לנו להתנגד לאמתך. עשה שדברינו ומעשינו יגלו שאנו באמת שייכים לך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.