יוחנן ח׳:כ״א–ל׳:
ישוע מזהיר מפני חוסר אמונה ומגלה את זהותו

הפירוש הנכון ליוחנן ח׳:כ״א–ל׳

לאחר שהכריז שהוא אור העולם ואמר שהוא בא מן האב (יוחנן 8:12–20), ממשיך ישוע להראות את תוצאות דחייתו. שומעיו שייכים לעולם הזה ואינם מבינים לא את מוצאו ולא את יעדו, בעוד מקומו של ישוע בשמים מעל והוא ישוב אל האב. משום כך הוא מזהיר אותם שאם לא יאמינו במי שהוא, ימותו בחטאיהם. בד בבד הוא מכריז שזהותו תתגלה באופן מכריע כאשר בן־האדם יורם.

(פס׳ כ״א)
«”אני הולך מכאן“, המשיך ישוע. ”אתם תחפשו אותי ותמותו בחטאיכם. אינכם יכולים לבוא למקום שאליו אני הולך.“»

ישוע שב ומכריז על עזיבתו, כפי שכבר עשה קודם לכן (יוחנן ז׳:ל״ג–ל״ד).

עזיבתו מצביעה על השלמת שליחותו: מותו, תחייתו וחזרתו אל האב.

אולם הוא מוסיף אזהרה חמורה: ״תמותו בחטאיכם״.

בעייתם של שומעיו אינה רק שלא יוכלו ללכת אחר ישוע מבחינה פיזית. אם ימשיכו לדחות אותו, ימותו כשהם נתונים לשלטון החטא ולאשמתו ויישארו נפרדים מן היעד שאליו הוא הולך.

לכן ״אינכם יכולים לבוא למקום שאליו אני הולך״ מבטא הפרדה עמוקה בהרבה ממרחק פיזי: כל עוד הם נשארים בחוסר אמונה, אינם יכולים להשתתף בחיים הבאים מן האב.

(פס׳ כ״ב)
«”האם הוא עומד להתאבד?“ תמהו היהודים. ”למה הוא מתכוון באמרו: ’אינכם יכולים לבוא למקום שאליו אני הולך‘?“»

היהודים מפרשים את דבריו באופן שגוי.

הם מבינים את דבריו רק במובן פיזי ואף תוהים אם הוא מתכוון להתאבד.

שוב מראה יוחנן את המרחק שבין משמעות דבריו של ישוע לבין האופן הארצי שבו שומעיו מבינים אותם.

הדבר מראה שוב שהם מבינים מתוך נקודת מבט אנושית ומוגבלת.

(פס׳ כ״ג)
«ישוע הסביר להם: ”מקומי בשמים מעל, ואילו מקומכם בארץ למטה; אתם שייכים לעולם הזה, ואני איני מהעולם הזה.»

ישוע מסביר את הסיבה לחוסר הבנתם.

מקומם ״בארץ למטה״ והם ״שייכים לעולם הזה״; מקומו של ישוע ״בשמים מעל״ והוא אינו מן העולם הזה.

ההבדל אינו גאוגרפי בלבד. ישוע מדבר על מוצא ושייכות. הוא בא מן האב, בעוד שומעיו חושבים ושופטים מתוך הסדר האנושי המנותק מאלוהים.

משום כך אינם מבינים לא מאין בא ישוע ולא לאן הוא הולך.

(פס׳ כ״ד)
«משום כך אמרתי לכם שתמותו בחטאיכם; אם לא תאמינו שאני הוא תמותו בחטאיכם.“»

כעת מסביר ישוע מדוע לחוסר אמונתם יש תוצאות חמורות כל־כך.

לא די להכיר בו כמורה או לקבל חלק מדבריו. עליהם להאמין במי שהוא באמת.

הביטוי ״אני הוא״ חשוב במיוחד. בפסוק 24 אין ישוע מוסיף לו השלמה, אלא משתמש בביטוי המוחלט egō eimi, ״אני הוא״.

באותו פרק חוזר הביטוי, ובפסוק 28 הנוסח מבהיר את זהותו באמירה ״שאני הוא המשיח״. נוסף על כך, השפה מזכירה את הכרזות אלוהים בישעיהו, שבהן הוא מזהה את עצמו באמירה ״אני הוא״ וקורא לעמו לדעת ולהאמין מיהו (ישעיהו מ״ג:י׳).

לכן ישוע משמיע הכרזה יוצאת דופן על זהותו. לדחות אותו אין פירושו רק לטעות בנוגע למורה דתי, אלא לדחות את הבן שנשלח מאת האב.

משום כך התוצאה חמורה כל־כך: מי שאינם מאמינים בו ימותו בחטאיהם.

(פס׳ כ״ה)
«”מי אתה?“ שאלו. ”אני הוא זה שאמרתי לכם כל הזמן“, השיב ישוע.»

השאלה ״מי אתה?״ מגלה שהם עדיין אינם מבינים את הזהות שישוע מגלה באמצעות דבריו ומעשיו.

ישוע אינו מציג כעת זהות חדשה. הוא מזכיר להם שזהו בדיוק מה שאמר להם כל הזמן על עצמו.

לכן הבעיה אינה שישוע הסתיר לחלוטין מיהו, אלא ששומעיו אינם מקבלים כראוי את ההתגלות העומדת לפניהם.

(פס׳ כ״ו)
«”יש לי הרבה דברים לומר עליכם, לשפוט ולהרשיע אתכם, אך איני עושה זאת. אני מוסר לכם אך ורק מה שנאמר לי על־ידי שולחי, שהוא האמת.“»

ישוע אומר שיש לו דברים רבים לומר על שומעיו, לשפוט ולהרשיע אותם.

אולם אין הוא עושה זאת כעת. המסר שהוא מוסר אינו נובע מיוזמה עצמאית מן האב; הוא מוסר לעולם את מה שנאמר לו על־ידי שולחו, שהוא האמת.

שוב מציג ישוע את הוראתו ואת משפטו כביטוי לשליחות שקיבל מן האב.

(פס׳ כ״ז)
«והם עדיין לא הבינו שהוא התכוון לאלוהים.»

יוחנן מציין במפורש ששומעיו עדיין אינם מבינים.

אף שישוע מדבר שוב ושוב על שולחו, הם עדיין אינם מבינים שהוא מתכוון לאלוהים האב.

חוסר הבנתם מאשר את הניגוד שישוע הציג זה עתה: הם שייכים לעולם הזה וחושבים במונחים ארציים, בעוד הוא מדבר מתוך יחסו אל האב.

(פס׳ כ״ח)
«ישוע המשיך: ”כאשר תרימו את בן־האדם (על הצלב), תדעו ותבינו שאני הוא המשיח ושאיני עושה דבר על דעת עצמי, אלא אני מספר לכם מה שלימד אותי אבי.»

כעת מכריז ישוע על האירוע שיגלה באופן מכריע את זהותו: בן־האדם יורם.

ביוחנן, ביטוי זה מצביע על מותו בצליבה. ישוע כבר דיבר על כך שבן־האדם צריך להיות מורם (יוחנן ג׳:י״ד), ובהמשך תסביר הבשורה במפורש שלשון זו מצביעה על האופן שבו ישוע עתיד למות (יוחנן י״ב:ל״ב–ל״ג).

אולם היותו ״מורם״ לא יצביע רק על מותו. באמצעות האירוע הזה גם תתגלה זהותו של הבן והשלמת המעשה שקיבל מן האב.

לכן אומר ישוע: ״כאשר תרימו את בן־האדם (על הצלב), תדעו ותבינו שאני הוא המשיח״.

כאשר ירימו את בן־האדם, האירועים שיבואו בעקבות זאת יגלו שישוע הוא באמת מי שאמר שהוא, ושאין הוא עושה דבר על דעת עצמו אלא אומר את מה שלימד אותו אביו.

ידיעה זו אינה מחייבת שכל אחד מהם יגיב באמונה; משמעותה שמותו והאישור שיבוא בעקבותיו יגלו את אמיתות טענותיו.

(פס׳ כ״ט)
«שולחי תמיד איתי; הוא לא נטש אותי, כי אני עושה תמיד את הטוב בעיניו.“»

ישוע שב ומכריז ששולחו נמצא תמיד איתו.

שליחותו אינה מתנהלת באופן עצמאי מן האב או בנפרד ממנו. קיימת התאמה מושלמת בין רצון האב לבין מעשה הבן.

משום כך יכול ישוע לומר שהוא עושה תמיד את הטוב בעיני האב.

דבריו מבטאים ציות מושלם וקשר בלתי פוסק בין האב לבין הבן.

(פס׳ ל׳)
«כשדיבר ישוע דברים אלה, יהודים רבים האמינו שהוא המשיח.»

דברי ישוע מעוררים תגובה מידית: יהודים רבים מאמינים שהוא המשיח.

אולם יוחנן עדיין אינו מאפשר להסיק מה עומקה של תגובה זו.

הדיון הבא יופנה דווקא אל מי שהאמינו ויראה שהישארות בדבריו של ישוע היא המאפיינת את תלמידיו האמתיים (יוחנן ח׳:ל״א).

לכן יש לקרוא את פסוק 30 כתחילתה של תגובה שעוד תעמוד למבחן. יוחנן כבר הראה קודם לכן שיכולה להיות תגובה ראשונית של אמונה שאינה מתפתחת למסירות אמתית ומתמדת לישוע.

השלכות

• דחיית ישוע משאירה את האדם בחטאיו: רק בהאמינו בו יכול האדם להיחלץ ממצב זה.
• ישוע בא מלמעלה: מקומו בשמים מעל, מקורו באב והוא אינו שייך לעולם הזה.
• ״אני הוא״ מגלה את זהותו יוצאת הדופן של ישוע: דבריו מזכירים את האופן שבו אלוהים מגלה את עצמו בכתובים, ובפסוק 28 ישוע מזוהה במפורש כמשיח.
• כאשר בן־האדם יורם תתגלה זהותו של ישוע: מותו יגלה את אמיתות דבריו ואת ציותו המושלם לאב.
• תלמידות אמתית דורשת יותר מתגובה ראשונית: האמונה צריכה להתבטא בהישארות בדבריו של המשיח.

יישומים

• האמן בישוע כפי שהוא באמת: אל תצמצם אותו למורה או לדוגמה דתית בלבד.
• התייחס ברצינות לאזהרה בנוגע לחטא: להמשיך לדחות את המשיח פירושו להישאר תחת תוצאות החטא.
• קבל ברצינות את מה שישוע מגלה על עצמו: הכרת זהותו האמתית חיונית.
• אל תסתפק בתגובה ראשונית למשיח: הישאר בדבריו ותן להם להראות את ממשות תלמידותך.
• בקש לעשות את הטוב בעיני אלוהים בציות: ישוע מציג חיים הכפופים בשלמות לרצון האב.

סיכום

ביוחנן 8:21–30 מכריז ישוע שהוא הולך מכאן ומזהיר את שומעיו שאם ימשיכו לדחות אותו, ימותו בחטאיהם ולא יוכלו לבוא למקום שאליו הוא הולך. הסיבה עמוקה: הם שייכים לעולם הזה, בעוד מקומו של ישוע בשמים מעל. משום כך הוא אומר שעליהם להאמין ש״אני הוא״. ישוע גם מכריז שכאשר בן־האדם יורם על הצלב, הם ידעו ויבינו שהוא המשיח ושכל מעשיו ודבריו באים מן האב. אף שיהודים רבים מאמינים שהוא המשיח בשומעם דברים אלה, הדיון הבא יראה אם תגובתם אכן נשארת בדבריו של ישוע.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח גילית לנו מיהו בנך והראית לנו את הדרך המובילה לחיים.

עזור לנו להכיר באמת את ישוע ולא להישאר בחטא מפני שאנו דוחים את מה שגילה על עצמו.

עזור לנו לראות במעשהו של ישוע את ציותו המושלם לך ואת אמיתות כל מה שהכריז על עצמו.

ואל תניח לתגובתנו למשיח להיות רגעית בלבד. אפשר לנו להישאר בדבריו ולחיות כתלמידיו האמתיים, תוך שאנו מבקשים תמיד לעשות את הטוב בעיניך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.