יוחנן ח׳:א׳–י״א:
ישוע חושף את המאשימים וקורא לעזוב את החטא

הפירוש הנכון ליוחנן ח׳:א׳–י״א

לאחר האירועים בבית־המקדש הולך ישוע להר הזיתים, ולמחרת בבוקר חוזר לבית־המקדש וממשיך ללמד. אז מביאים אליו הסופרים והפרושים אישה שנתפסה בניאוף ופונים אל תורת משה, אך יוחנן מבהיר שמטרתם לא הייתה לבקש משפט צודק: הם רצו לנסות את ישוע כדי למצוא סיבה להכשיל ולהרשיע אותו. ישוע משיב באופן שחושף את המאשימים, ולאחר שהם עוזבים הוא מדבר ישירות עם האישה. הוא אינו מרשיע אותה, אך קורא לה בבירור לעזוב את החטא.

(פס׳ א׳–ב׳)
«1 ישוע הלך להר הזיתים, 2 אולם למחרת בבוקר חזר לבית־המקדש. עד מהרה התאספו סביבו אנשים רבים והוא החל ללמד אותם.»

למחרת בבוקר חוזר ישוע לבית־המקדש וממשיך ללמד את האנשים שהתאספו סביבו.

האירוע מתחיל אפוא בתוך פעילות ההוראה הרגילה שלו, לפני שהסופרים והפרושים קוטעים אותה כשהם מביאים את האישה לפניו.

(פס׳ ג׳–ו׳)
«3 בעודו מלמד הביאו אליו הסופרים והפרושים אישה שנתפסה במעשה ניאוף, והעמידו אותה לפני הקהל. 4 ”רבי, אישה זאת נתפסה במעשה ניאוף,“ אמרו, 5 ”ותורת משה מצווה עלינו לרגום באבנים נשים כאלה. מה דעתך?“ 6 הם רצו לנסות את ישוע, שכן חיפשו סיבה להכשיל ולהרשיע אותו. אולם ישוע התכופף וצייר באצבעו על הקרקע.»

הסופרים והפרושים מעמידים את האישה בפומבי לפני ישוע ופונים אל תורת משה.

התורה התייחסה לניאוף כחטא חמור והטילה אחריות הן על האיש והן על האישה שהיו מעורבים בו.

לכן העובדה שהם מביאים רק את האישה מראה שאין לפנינו הצגה מלאה של המקרה.

אולם יוחנן עצמו נותן לנו את המפתח העיקרי להבנת האירוע:

«הם רצו לנסות את ישוע, שכן חיפשו סיבה להכשיל ולהרשיע אותו».

מטרתם לא הייתה רק לברר כיצד ליישם את התורה בצדק, אלא להשתמש במקרה של האישה כדי להעמיד את ישוע בניסיון.

הטקסט אינו מסביר במדויק איזו תשובה קיוו להשתמש בה נגדו, ולכן אין צורך לשחזר את כל פרטי המלכודת. מה שברור הוא שהשאלה נועדה לספק להם עילה להרשיע אותו.

(פס׳ ז׳–ח׳)
«7 כשהאיצו בו הסופרים והפרושים להשיב לשאלתם, הזדקף ישוע ואמר: ”מי שלא חטא מעולם ישליך בה את האבן הראשונה!“ 8 הוא התכופף שוב והמשיך לצייר באצבעו על הקרקע.»

כאשר הם ממשיכים ללחוץ עליו להשיב, ישוע מזדקף ואומר:

«מי שלא חטא מעולם ישליך בה את האבן הראשונה!»

אין פירוש הדבר שרק אדם שמעולם לא חטא רשאי לזהות חטא או להשתתף אי־פעם במשפט. התורה עצמה קבעה הליכים למשפט.

אלא שישוע מפנה את תשומת הלב בחזרה אל האנשים המציגים את עצמם כמי שאמורים לבצע את גזר הדין.

התורה דרשה שהעדים יהיו הראשונים להשתתף בביצוע גזר הדין. בכך מחייב ישוע את המאשימים לעמוד בעצמם לפני אלוהים ולבחון את ההאשמה שהם מביאים.

לפני שישליכו אבן על האישה, עליהם להתמודד עם מצבם שלהם כחוטאים ועם הדרך שבה הם פועלים באותו אירוע.

ישוע אינו מצהיר שהניאוף חף מחטא ואינו אומר שלתורה אין סמכות. הוא מפרק האשמה המשמשת באופן חוטא נגד האישה ונגדו.

הסיפור אינו אומר מה צייר ישוע על הקרקע. לכן כל ניסיון לקבוע מה בדיוק צייר הוא בגדר השערה.

(פס׳ ט׳)
«כל השומעים נמלאו בושה, ובזה אחר זה עזבו את המקום, מזקן עד צעיר, וישוע נותר לבדו עם האישה.»

דבריו של ישוע פוגעים ישירות במאשימים.

כל השומעים נמלאים בושה ומתחילים לעזוב בזה אחר זה, מן הזקן ועד הצעיר.

הטקסט אינו מפרט את חטאיו המסוימים של כל אחד מהם, ואין צורך לשער מהם היו.

העיקר הוא שאיש מהם אינו נשאר כדי להשליך את האבן הראשונה.

אין בכך כדי להפוך את האישה לחפה מן החטא; משמעות הדבר היא שהאנשים שהביאו את ההאשמה עוזבים את המקום.

(פס׳ י׳–י״א)
«10 ישוע נשא את ראשו וראה שנותר לבדו עם האישה. ”היכן מאשימיך? האם הרשיע אותך מישהו?“ שאל אותה. 11 ”לא אדוני“, השיבה האישה. ”אם כן גם אני לא ארשיע אותך. לכי לשלום ואל תחטאי יותר.“»

לאחר שהמאשימים עוזבים, נשאר ישוע לבדו עם האישה.

תחילה הוא שואל:

«היכן מאשימיך? האם הרשיע אותך מישהו?»

היא משיבה:

«לא אדוני».

אז אומר ישוע:

«אם כן גם אני לא ארשיע אותך».

ישוע אינו מכחיש שנעשה חטא, משום שהוא מוסיף מיד:

«לכי לשלום ואל תחטאי יותר».

לכן רחמיו אינם מתבטאים בהכרזה שמעשה האישה היה טוב או בהגדרה מחדש של ניאוף.

ובאותה שעה ישוע אינו מבצע בה את ההרשעה שהמאשימים ביקשו לכפות עליה.

האירוע מסתיים כשהוא מחזיק יחד שתי אמיתות: ישוע אינו מרשיע אותה וקורא לה בבירור לעזוב את החטא.

האישה אינה נשלחת בחזרה לחייה הקודמים כאילו דבר לא קרה. היא מקבלת רחמים המלווים בציווי ברור: «אל תחטאי יותר».

משמעויות

• אפשר להשתמש בדבר אלוהים באופן חוטא: המאשימים פנו אל התורה בשעה שביקשו להשתמש במקרה כדי להכשיל ולהרשיע את ישוע.
• ישוע מתעמת הן עם המאשימים הצבועים והן עם החוטא: הוא אינו מאפשר להשתמש בתורה בעוול ואינו מכריז שחטאה של האישה מקובל.
• גם המאשימים עצמם עומדים לפני אלוהים: לפני שיוכלו להרשיע אדם אחר, הם נאלצים להתמודד עם מצבם שלהם.
• רחמיו של ישוע אינם מגדירים מחדש את החטא: «גם אני לא ארשיע אותך» בא יחד עם «אל תחטאי יותר».
• הרחמים פותחים דרך חיים אחרת: האישה מקבלת אפשרות ללכת לדרכה ולעזוב את מה שעשתה.

יישומים

• אל תשתמש בדבר אלוהים כדי לתמרן או להרוס: אפשר להשתמש באמת מקראית מתוך כוונה בלתי צודקת.
• בחן את מצבך שלך לפני שאתה נעשה מאשים: הכרה בחטאו של אדם אחר אינה מעמידה אותך אוטומטית בעמדת עליונות.
• אל תבלבל בין רחמים לבין אישור: ישוע יכול לרחם בלי לקרוא לחטא טוב.
• קבל את קריאתו של המשיח לעזוב את החטא: רחמיו אינם הזמנה להמשיך במכוון באותו חטא.
• אל תשער במקום שבו הטקסט שותק: איננו יודעים מה צייר ישוע על הקרקע או מהם החטאים המסוימים של האנשים שעזבו.

סיכום

ביוחנן ח׳:א׳–י״א הסופרים והפרושים מביאים אל ישוע אישה שנתפסה בניאוף ופונים אל תורת משה, אך יוחנן מגלה שמטרתם האמיתית היא לנסות את ישוע כדי למצוא סיבה להכשיל ולהרשיע אותו. ישוע משיב ומעמיד את המאשימים עצמם מול מצבם: «מי שלא חטא מעולם ישליך בה את האבן הראשונה!» השומעים נמלאים בושה ועוזבים בזה אחר זה. כאשר ישוע נשאר לבדו עם האישה, הוא אומר: «גם אני לא ארשיע אותך», אך מוסיף מיד: «לכי לשלום ואל תחטאי יותר». האירוע מראה שישוע אינו משתתף בהאשמה המשמשת בעוול, אך גם אינו מגדיר מחדש את החטא. רחמיו מלווים בקריאה ברורה לעזוב את מה שאלוהים מגנה.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבבנך אנו רואים אמת, צדק ורחמים.

שמור אותנו מלהשתמש בדברך כדי להאשים או להרוס בשעה שאנו מתעלמים ממצבנו שלנו.

תן לנו ענווה לבחון את עצמנו וצדק לנהוג באחרים בהתאם לאמת.

עזור לנו גם שלא לבלבל בין רחמיך לבין אישור החטא.

כאשר המשיח מעמת אותנו עם חטאנו, תן לנו לב שמוכן לעזוב את מה שאינו רצוי בעיניך ולחיות מעתה בדרך אחרת.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.