יוחנן ז׳:מ״ה–נ״ג:
המנהיגים דוחים את העדות ושופטים את ישוע שלא בצדק

הפירוש הנכון ליוחנן ז׳:מ״ה–נ״ג

לאחר שההמון שוב נחלק בנוגע לישוע ואחדים מבקשים לתפוס אותו (יוחנן 7:37–44), אנשי החוק שנשלחו לאסרו חוזרים בלעדיו. דבריהם מעוררים תגובת בוז מצד הפרושים, ואילו נקדימון מתערב ומצביע על העוול שבשיפוט ישוע בלי לשמוע אותו.

(פס׳ מ״ה–מ״ו)
«אנשי החוק שנשלחו לאסרו חזרו אל שולחיהם בידיים ריקות. ”היכן הוא? מדוע לא הבאתם אותו?“ שאלו הפרושים וראשי הכוהנים. ”הוא דיבר דברים נפלאים כל־כך; מעולם לא שמענו דברים כאלה!“ השיבו.»

אנשי החוק חוזרים אל שולחיהם, אך בידיים ריקות ובלי שעצרו את ישוע.

אנשי החוק האלה היו שומרים הקשורים לבית־המקדש ופעלו תחת סמכותם של ראשי הכוהנים והפרושים. הם קיבלו הוראה ברורה, ולכן המנהיגים דורשים מהם הסבר.

תשובתם מפתיעה: ״הוא דיבר דברים נפלאים כל־כך; מעולם לא שמענו דברים כאלה!״

הם אינם אומרים שההמון מנע מהם לתפוס אותו או שישוע נמלט. הדבר שעצר אותם היה ששמעו את דבריו.

אין פירוש הדבר שבהכרח כבר הבינו במלואו מיהו ישוע, אך הם הכירו במשהו ייחודי באופן שבו דיבר ולימד. הם לא יכלו להתייחס אליו סתם כמסית או כרמאי.

עדותם מאשרת את מה שישוע כבר הסביר: תורתו לא באה מהכשרה אנושית או מיוזמתו שלו, אלא מן האלוהים ששלח אותו (יוחנן ז׳:ט״ז–י״ח).

אנשי החוק נשלחו לאסור אותו, אך דברי ישוע אילצו אותם לעצור ולשקול מחדש את האדם שניצב לפניהם.

(פס׳ מ״ז–מ״ט)
«”גם אתם הלכתם שולל?“ כעסו הפרושים. ”האם ראיתם מישהו בינינו, המנהיגים או הפרושים, אשר מאמין כי הוא המשיח? רק ההמון מקרב העם הזה מאמין בו, כי הם אינם יודעים את התורה. ארורים הם!“»

הפרושים אינם שואלים מה אמר ישוע ואינם בוחנים מדוע התרשמו אנשי החוק מדבריו.

במקום להתייחס לעדותם הם מבטלים אותה בכעס: ״גם אתם הלכתם שולל?״ מבחינתם, כל תגובה חיובית כלפי ישוע יכולה להיות רק תוצאה של הטעיה.

לאחר מכן הם נשענים על סמכותם שלהם: ״האם ראיתם מישהו בינינו, המנהיגים או הפרושים, אשר מאמין כי הוא המשיח?״

טיעונם אינו נשען על הכתובים, על דברי ישוע או על מעשיו. הוא נשען על מעמדם של בעלי הסמכות הדתית: אם המנהיגים והפרושים אינם מאמינים בו, הם מסיקים שישוע אינו יכול להיות המשיח.

אולם האמת אינה תלויה באישורם של אנשים בעלי השפעה. יתרה מזו, דבריהם עומדים מיד להתערער, מפני שנקדימון, שהיה פרוש ומנהיג, יתערב בדרישה להליך צודק.

לבסוף הם מבזים את ההמון וטוענים שהוא אינו יודע את התורה ושהוא ארור.

גישתם חושפת גאווה רוחנית. הם רואים את עצמם נעלים בשל ידיעותיהם, אך אינם מפגינים את הצדק, הענווה והנכונות להקשיב שהתורה עצמה דורשת.

האירוניה ברורה: הם מאשימים את ההמון שאינו יודע את התורה, ובה בעת מוכנים לשפוט את ישוע בלי ששמעו את דבריו ובלי שבדקו כראוי את מעשיו.

(פס׳ נ׳–נ״א)
«נקדימון היה ביניהם; הוא זה שבא אל ישוע בלילה, וכששמע את דברי הפרושים אמר: ”האם תורתנו מתירה לנו לשפוט אדם לפני ששמענו מה בפיו וידענו מה שהוא עושה?“»

יוחנן מציג שוב את נקדימון, שכבר בא אל ישוע בלילה (יוחנן ג׳:א׳–ב׳).

ההבהרה שנקדימון היה ביניהם מראה שהוא השתייך לאותה קבוצה שזה עתה טענה שאיש מן המנהיגים או הפרושים אינו מאמין בישוע.

נקדימון עדיין אינו משמיע הודאה פומבית מלאה בנוגע לישוע. הוא אינו מכריז בגלוי שישוע הוא המשיח ואינו משיב לכל ההאשמות.

אולם הוא כבר אינו נשאר בשתיקה מוחלטת.

שאלתו נשענת על עיקרון בסיסי של צדק: התורה אינה מתירה לשפוט אדם לפני ששומעים מה בפיו ויודעים מה הוא עושה.

נקדימון אינו מבקש מהם לקבל את ישוע בלי לבדוק אותו. הוא מבקש בדיוק את ההפך: שיבחנו אותו בצדק.

כך הוא חושף את הסתירה של חבריו. הם טוענים שהם מגינים על התורה, אך שופטים את ישוע לפני ששמעו אותו ולפני שביררו באמת את מעשיו.

התערבותו של נקדימון מראה גם התקדמות מסוימת מאז פגישתו הלילית עם ישוע. אף שהוא עדיין נוהג בזהירות, כעת הוא מעז לערער בפומבי על חוסר הצדק של הקבוצה שאליה הוא שייך.

(פס׳ נ״ב)
«”גם אתה מהגליל?“ שאלו בלעג. ”דרוש בכתובים וראה שאף נביא אינו בא מהגליל!“»

המנהיגים אינם משיבים לטיעונו של נקדימון.

הם אינם מוכיחים שהתורה מתירה לשפוט אדם בלי לשמוע אותו. במקום זאת הם תוקפים את נקדימון אישית וקושרים אותו בזלזול לגליל.

השאלה ״גם אתה מהגליל?״ אינה בקשה למידע. היא לעג המרמז שרק מי שמזוהה עם האזור הזה יכול להגן על ישוע.

תגובתם מראה שדעה קדומה החליפה אצלם את השיפוט הצודק.

הם גם אומרים לו: ״דרוש בכתובים וראה״. אולם הם עצמם אינם בודקים כראוי.

טענתם ש״אף נביא אינו בא מהגליל״ גורפת מדי. יונה היה מגת־החפר, יישוב שנמצא באזור הגליל (מלכים ב׳ י״ד:כ״ה). גם נביאים אחרים נקשרו לצפון ישראל, אף שמקום מוצאם המדויק אינו תמיד ניתן לקביעה בוודאות.

אולם הבעיה העיקרית אינה רק ששכחו את יונה. גם אילו שום נביא קודם לא היה בא מן הגליל, הדבר לא היה מוכיח שישוע שקרי.

נוסף על כך, כפי שהראה הוויכוח ב־יוחנן ז׳:מ׳–מ״ב, הם מניחים שישוע נולד בגליל בלי לברר את זיקתו לבית לחם.

מי שמציגים את עצמם כמומחים אומרים לנקדימון לדרוש בכתובים, בעוד הם עצמם שופטים לפי מידע חלקי, דעה קדומה גאוגרפית וזלזול אישי.

(פס׳ נ״ג)
«בזאת הם נפרדו והלכו איש לביתו.»

הישיבה מסתיימת בלי שישוע נעצר.

אנשי החוק אינם מבצעים את ההוראה משום שנדהמו מדבריו. נקדימון מראה שהליך השיפוט של המנהיגים סותר את הצדק שהתורה דורשת, וחבריו אינם משיבים לטיעונו.

לבסוף הם נפרדים והולכים איש לביתו.

סיום זה אינו אומר שההתנגדות הסתיימה. המנהיגים ימשיכו לדחות את ישוע, אך ברגע הזה הם אינם מצליחים לאסור אותו ואף אינם מצליחים להצדיק כראוי את שיפוטם נגדו.

האירוע התחיל בצו לתפוס את ישוע ומסתיים בכך שהמנהיגים מתפזרים בלעדיו. תוכניתם נכשלת, ואילו העדות על סמכות דבריו נשארת בעינה.

השלכות

• לדברי ישוע סמכות ייחודית: אפילו מי שנשלחו לאסור אותו הכירו בכך שמעולם לא שמעו דברים כאלה.
• האמת אינה תלויה בתמיכתם של בעלי השפעה: חוסר אמונתם של המנהיגים והפרושים אינו מוכיח שישוע שקרי.
• ידע דתי עלול להצמיח גאווה כאשר אינו מלווה בענווה: הפרושים בזו להמון במקום לבחון את האמת בכנות.
• התורה דורשת שיפוט צודק: לשפוט את ישוע בלי לשמוע אותו ובלי לברר את מעשיו סתר את מה שהמנהיגים טענו שהם מגינים עליו.
• דעה קדומה מונעת תגובה נכונה לאמת: במקום להשיב לנקדימון, המנהיגים תקפו אותו אישית ובזו לגליל.
• נקדימון מתחיל להביע בפומבי תגובה שונה: הוא עדיין אינו מודה בישוע במלואו, אך אינו מוכן עוד לשתוק מול שיפוט בלתי צודק.

יישומים

• הקשב לפני שאתה שופט: אל תסיק מסקנות על אדם או על הוראה בלי להכיר כראוי את העובדות.
• אל תניח לסמכות אנושית להחליף את בחינת האמת: טענה אינה נעשית אמתית או שקרית בגלל מעמדם של המקבלים או הדוחים אותה.
• אל תבזה את מי שיודעים פחות ממך: ידיעת הכתובים צריכה להצמיח ענווה וצדק, לא תחושת עליונות.
• אל תשיב לטיעון באמצעות התקפה על האדם: זלזול אינו תחליף למענה אמתי.
• הגן על מה שצודק גם כאשר הסובבים אותך מתנגדים: נקדימון דיבר בתוך קבוצתו כדי למנוע שיפוט בלתי צודק.
• בחן את דעותיך הקדומות: המנהיגים אפשרו לבוז שלהם כלפי הגליל למנוע מהם לבדוק את ישוע כראוי.

סיכום

ביוחנן 7:45–53 אנשי החוק שנשלחו לאסור את ישוע חוזרים בלעדיו מפני שנדהמו מדבריו. הפרושים דוחים את עדותם, נשענים על סמכות המנהיגים ומבזים את ההמון בטענה שאינו יודע את התורה. נקדימון מתערב ומזכיר שהתורה אינה מתירה לשפוט אדם לפני ששומעים אותו ויודעים מה הוא עושה. במקום להשיב לטיעונו, המנהיגים לועגים לו ומגלים שוב את הדעה הקדומה שעל־פיה הם שופטים את ישוע.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך על הדברים האמתיים ומלאי הסמכות שמסרת באמצעות בנך.

הענק לנו ענווה להקשיב לפני שנשפוט וכנות לבחון את האמת בלי להיות נשלטים בידי גאווה, מעמד אנושי או דעות קדומות.

שמור אותנו מלהשתמש בדברך כדי להרגיש נעלים על אחרים, בעוד אנו מתעלמים מן הצדק ומן הרחמים שהוא דורש.

הענק לנו גם אומץ להגן על מה שצודק, גם כאשר הסובבים אותנו מעדיפים לשפוט בלי לשמוע.

עזור לנו להכיר בסמכותו של ישוע ולקבל בענווה את הדברים שדיבר בשמך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.