יוחנן ז׳:ל״ז–מ״ד:
ישוע מבטיח מים חיים וההמון נחלק

הפירוש הנכון ליוחנן ז׳:ל״ז–מ״ד

לאחר שהכריז שישוב אל שולחו ועורר תגובות נוספות בקרב ההמון (יוחנן 7:31–36), משמיע ישוע הזמנה פומבית ביום האחרון של חג הסוכות. הוא מציג את עצמו כמקור המים החיים, ויוחנן מסביר שהוא מדבר על רוח הקודש שיקבלו המאמינים בו. דבריו שוב מחלקים את ההמון.

(פס׳ ל״ז)
«ביום האחרון והגדול של החג עמד ישוע וקרא בקול: ”כל הצמא שיבוא אלי וישתה!»

יוחנן שב וממקם את האירוע בתוך חג הסוכות, שהוזכר בתחילת הפרק. החג הזכיר את דאגתו של אלוהים לישראל בזמן שישבו בסוכות במדבר והיה גם חג של הודיה על האסיף ועל אספקת אלוהים.

המסורת היהודית מתארת שבמהלך החג הביאו מים מברכת השילוח אל בית־המקדש ונסכו אותם בטקס. אף שיוחנן אינו מזכיר במפורש את המנהג הזה, הרקע הזה מבליט עוד יותר את הכרזתו של ישוע: ביום השיא של החג הוא קורא בפומבי לצמאים לבוא אליו.

ההזמנה פתוחה: ״כל הצמא שיבוא אלי וישתה!״ הצמא מייצג את הצורך העמוק בחיים שהאדם אינו יכול לספק לעצמו. ישוע אינו מפנה את הצמא אל טקס, מוסד או מאמץ דתי, אלא אליו עצמו.

לבוא אל ישוע ולשתות פירושו לבוא אליו באמונה, כפי שכבר הסביר באמצעות דימוי לחם החיים ב־יוחנן 6:35. כך מציג ישוע את עצמו כמי שמעניק את החיים שהבטיח אלוהים.

(פס׳ ל״ח)
«כי כמו שכתוב, המאמין בי, יזרמו מקרבו נהרות מים חיים.“»

ישוע מאשר שלבוא אליו ולשתות פירושו להאמין בו. המאמין אינו מקבל הקלה זמנית בלבד, אלא חיים שופעים המתוארים כ״נהרות מים חיים״ הזורמים מקרבו.

המילים ״כמו שכתוב״ אינן נראות כציטוט מילולי של פסוק אחד בלבד, אלא כסיכום של כמה הבטחות מן הברית הישנה. אלוהים מזמין את הצמאים אל המים (ישעיהו 55:1), מבטיח לשפוך מים על הארץ היבשה ואת רוחו על עמו (ישעיהו 44:3), מכריז שישאבו מים ממעייני הישועה (ישעיהו 12:3) ומתאר נהרות מים המביאים חיים (יחזקאל 47:1–12; זכריה 14:8).

המים החיים האלה אינם נובעים מן האדם מטבעם. תחילה עליו לבוא אל המשיח ולשתות. החיים ממשיכים לבוא ממנו, אך פועלים מעתה בתוך המאמין כמקור שופע.

(פס׳ ל״ט)
«ישוע התכוון לרוח הקודש שהמאמינים בשמו היו עתידים לקבל. עד לאותו זמן לא ניתן רוח הקודש, כי ישוע עדיין לא נתפאר ולא חזר לשמים.»

יוחנן מסביר במפורש למה התכוון ישוע בנהרות המים החיים: הוא דיבר על רוח הקודש.

רוח הקודש אינו כוח בלתי אישי, רגש או השפעה מופשטת. הוא רוח אלוהים, הפועל באופן אישי ומעניק חיים.

יוחנן כבר הציג את הרוח יורד ונשאר על ישוע (יוחנן 1:32–33), פועל בלידה מלמעלה (יוחנן 3:5–8) ומעניק חיים באמצעות דברי הבן (יוחנן 6:63).

רוח הקודש הוא אלוהים, אך אינו האב ואינו הבן. במהלך הזה האב מגשים את מטרתו, הבן מזמין לבוא ולהאמין, והרוח מעניק את חיי אלוהים למאמינים.

כאשר יוחנן אומר שעד לאותו זמן לא ניתן רוח הקודש, אין פירוש הדבר שהרוח לא היה קיים או שמעולם לא פעל קודם לכן. הבשורה עצמה כבר הזכירה את נוכחותו ואת פעולתו.

הכוונה היא שעדיין לא ניתן למאמינים באופן החדש והקבוע שיבוא לאחר שישוע יתפאר.

התפארותו של ישוע קשורה להשלמת שליחותו, למסירתו ולחזרתו לשמים. לאחר השלמת המעשה הזה יקבלו המאמינים את רוח הקודש כנוכחות אלוהים הפועלת בהם.

(פס׳ מ׳–מ״ב)
«אנשים רבים בהמון קראו לאחר ששמעו את דבריו: ”הוא באמת הנביא!“ אחרים קראו: ”זהו המשיח!“ היו שלגלגו: ”האם המשיח יבוא מהגליל? הלא כתוב כי המשיח יהיה מזרע דוד וכי יבוא מבית לחם, עיר דוד.“»

דברי ישוע מעוררים תגובות שונות בקרב ההמון.

אחדים מכריזים: ״הוא באמת הנביא!״, כשהם זוכרים את הנביא הדומה למשה שעליו הוכרז ב־דברים 18:15.

אחרים מכריזים ישירות: ״זהו המשיח!״.

אולם קבוצה אחרת דוחה את המסקנה הזאת מפני שהיא קושרת את ישוע לגליל. הם זוכרים בצדק שהמשיח צריך להיות מזרע דוד ולהיות קשור לבית לחם, עיר דוד, כפי שנאמר ב־מיכה 5:2.

הבעיה אינה בהכרח בנבואה שהם מצטטים, אלא במידע החלקי שיש בידיהם על ישוע.

הם יודעים שגדל ופעל רבות בגליל, אך אינם יודעים שנולד בבית לחם ושייך לזרע דוד.

האירוניה ברורה: הם משתמשים בנבואה אמתית כדי לדחות דווקא את מי שבו היא מתקיימת.

הדבר מדגים שוב את הסכנה שבשיפוט לפי מראית עין ובהסקת מסקנות בלי להכיר את כל העובדות.

(פס׳ מ״ג–מ״ד)
«דעת הקהל עליו הייתה חלוקה. אחדים מהם רצו לתפסו, אך איש לא שלח בו יד.»

הפילוג נוצר בגלל ישוע.

ישוע אינו מוצג כדמות שאפשר להביט בה באדישות. דבריו וזהותו דורשים תגובה.

אחדים מכירים בו כנביא או כמשיח; אחרים דוחים זאת, ויש אף שרוצים לתפוס אותו.

אולם איש אינו שולח בו יד. כפי שכבר נאמר קודם, עדיין לא הגיע זמנו.

ההתנגדות הייתה אמתית, ומי שרצו לתפוס אותו היו אחראים לכוונתם. אך הם לא יכלו להקדים את המועד שנקבע להשלמת שליחותו של ישוע.

השלכות

• ישוע הוא מקור החיים האמתיים: כל המכיר בצימאונו מוזמן לבוא אליו ולשתות.
• הזמנתו של ישוע פתוחה לכול: כל צמא יכול לבוא אליו באמונה.
• רוח הקודש מעניק את החיים שהובטחו: הוא אינו כוח בלתי אישי, אלא רוח אלוהים הפועל במאמינים.
• פעולת האב, הבן ורוח הקודש מאוחדת: האב מגשים את מטרתו, הבן מזמין ומתפאר, והרוח מעניק חיים.
• ידיעה חלקית של הכתובים עלולה להוביל למסקנות שגויות: אחדים ידעו את הנבואה על בית לחם, אך לא ידעו את העובדות על ישוע.
• אישיותו של ישוע יוצרת פילוג: דבריו דורשים תגובה וחושפים את יחס הלב.
• ההתנגדות אינה שולטת בשליחותו של המשיח: איש לא יכול היה לתפוס אותו לפני המועד שנקבע.

יישומים

• הכר בצימאונך ובוא אל המשיח: אל תנסה להשביע את הצורך שלך בחיים באמצעות תחליפים דתיים או זמניים.
• האמן בישוע והישען על פעולת רוח הקודש: החיים הפנימיים שאלוהים מבטיח אינם נוצרים בכוח מאמץ אנושי.
• אל תשפוט על סמך מידע חלקי: בחן היטב את העובדות לפני שתדחה את מה שאלוהים גילה.
• אל תשתמש נכון בחלק אחד מן הכתובים כדי להגיע למסקנה שגויה: פרש כל אמת לאור מכלול עדותו של אלוהים.
• הגב לישוע באופן אישי: אל תישאר רק בין דעותיהם של אחרים עליו.

סיכום

ביוחנן 7:37–44 מזמין ישוע בפומבי כל צמא לבוא אליו ולשתות. יוחנן מסביר שהוא דיבר על רוח הקודש, שאותו עתידים לקבל המאמינים בו לאחר שישוע יתפאר ויחזור לשמים. ההמון שוב נחלק: אחדים מכירים בו כנביא או כמשיח, ואחרים דוחים אותו בשל הבנה חלקית של מוצאו. אף שאחדים רוצים לתפוס אותו, איש אינו שולח בו יד.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבבנך פתחת את מקור החיים לכל הצמא.

עזור לנו לבוא אל המשיח, להאמין בו ולהישען על החיים שאתה מעניק באמצעות רוח קודשך.

תודה שרוח קודשך פועל באופן אישי במאמינים ומצמיח בהם את החיים הבאים רק ממך.

שמור אותנו מלשפוט לפי מידע חלקי, מלהשתמש בדברך באופן שגוי ומלאפשר לדעות קדומות למנוע מאתנו להכיר באמת.

הענק לנו לב המוכן לקבל את ישוע כמשיח ולחיות מתוך החיים שנתת בו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.