יוחנן ז׳:ל״א–ל״ו:
תגובת ההמון והכרזתו של ישוע על עזיבתו

הפירוש הנכון ליוחנן ז׳:ל״א–ל״ו

לאחר שאחדים מתושבי ירושלים דוחים את ישוע מפני שהם חושבים שהם יודעים מאין בא (יוחנן 7:25–30), חלק אחר מן ההמון מביט בנסים שחולל ותוהה אילו נסים נוספים יוכל המשיח לעשות מעבר לאלה שכבר עשה ישוע. תגובה זו מביאה את המנהיגים לפעול באופן רשמי נגדו. על רקע זה מכריז ישוע שיישאר עמם רק עוד זמן־מה ולאחר מכן יחזור אל שולחו.

(פס׳ ל״א)
«אנשים רבים מן העם האמינו בישוע, ואמרו: ”לאילו ניסים מצפים אתם מהמשיח שאדם זה לא חולל?“»

למרות ההתנגדות והרצון לתפוס אותו, אנשים רבים מן העם מאמינים בישוע.

תגובתם נובעת מן הנסים שחולל. הם שואלים אילו נסים נוספים אפשר לצפות מן המשיח שאדם זה לא חולל.

זוהי תגובה חיובית: הם מכירים בכך שהנסים שלו תומכים ברצינות בטענה שהוא המשיח. עם זאת, הודאתם עדיין מנוסחת כשאלה ומבוססת בעיקר על המעשים הנראים לעין.

בבשורת יוחנן, תגובה המתחילה מן הנסים יכולה להיות התחלה אמתית, אך עליה להתקדם אל הכרה עמוקה יותר בישוע ואל ביטחון בו ובדבריו.

הניגוד ברור: בעוד אחדים מאמינים בו לנוכח מעשיו, אחרים מבקשים לתפוס אותו.

(פס׳ ל״ב)
«כאשר נוכחו הפרושים כי העם נוטה להאמין בישוע, הם שלחו יחד עם ראשי הכוהנים סוכנים לתפוס אותו.»

דברי ההמון מגיעים לאוזני הפרושים.

האפשרות שאנשים נוספים יאמינו בישוע גורמת להתנגדות לעבור לשלב מעשי ורשמי יותר. הפרושים וראשי הכוהנים שולחים סוכנים לתפוס אותו.

סוכנים אלה היו אנשי משמר הקשורים לבית־המקדש ופעלו תחת סמכותם של מנהיגי הדת. אין מדובר עוד רק ברצון פרטי לעצור את ישוע, אלא בהוראה ממשית מצד בעלי סמכות בירושלים.

ראוי לציין גם שהפרושים וראשי הכוהנים פועלים יחד. אף שהשתייכו לקבוצות שונות בתוך ההנהגה הדתית, הם מתאחדים לנוכח השפעתו הגוברת של ישוע.

(פס׳ ל״ג)
«אולם ישוע אמר להם: ”אני אהיה אתכם עוד זמן־מה, ואחר כך אחזור לשולחי.»

ישוע מגיב לאיום בהכרזה שיישאר עמם עוד זמן קצר בלבד.

אויביו רוצים לקבוע מתי וכיצד תסתיים פעילותו, אך ישוע יודע שעזיבתו תתרחש בהתאם לזמן שנקבע לשליחותו.

המילים ״אחר כך אחזור לשולחי״ אינן מתארות רק מעבר גאוגרפי. ישוע מכריז על חזרתו אל האב שממנו בא וששלח אותו.

דבריו כוללים את השלמת השליחות שתוביל אותו לבסוף בחזרה אל נוכחות האב. חייו אינם נתונים לשליטתם של המבקשים לתפוס אותו, אף שהם יישאו באחריות למעשיהם.

(פס׳ ל״ד)
«תחפשו אותי ולא תמצאוני, כי לא תוכלו לבוא אל המקום שאהיה בו.“»

ישוע מכריז על תוצאות דחייתו.

יבוא זמן שבו יחפשו אותו, אך כבר לא ימצאו אותו נוכח ביניהם כפי שהוא עתה. ההזדמנות העומדת לפניהם לא תישאר לעד באותה צורה.

המילים ״המקום שאהיה בו״ מצביעות על יעדו אצל האב. ישוע מדבר על מציאות עתידית זו בוודאות, כמקום שאליו הוא שייך ואליו יחזור.

כאשר הוא אומר שהם לא יוכלו לבוא, אין הוא מלמד שהגישה אל האב חסומה באופן שרירותי. הוא פונה אל מי שממשיכים לדחות את הבן ששלח אלוהים. כל עוד הם נשארים בחוסר אמונה זה, הם אינם יכולים להיות במקום שבו יהיה ישוע אצל האב.

דבריו הם אפוא אזהרה: דחיית הבן בעודו עומד לפניהם מובילה להפרדה שלא יוכלו להתגבר עליה אם יחפשו אותו לפי התנאים שלהם.

(פס׳ ל״ה)
«היהודים נבוכו מדבריו. ”לאן הוא עומד ללכת?“ תמהו. ”אולי בכוונתו לעזוב את הארץ וללכת ללמד את היהודים בתפוצות או אף את הגויים!»

היהודים מפרשים את דברי ישוע מנקודת מבט גאוגרפית בלבד.

התפוצות הן הקהילות היהודיות שחיו מחוץ לארץ ישראל, באזורים שהיו נתונים להשפעה יוונית. הם תוהים אם ישוע מתכוון לעזוב את הארץ, ללכת אל היהודים שבתפוצות ואולי אף ללמד את הגויים.

הם אינם מבינים שישוע מדבר על חזרתו אל האב. כפי שקרה קודם בנוגע לבית־המקדש, ללידה מחדש וללחם מהשמים, הם מפרשים במונחים ארציים אמירה המבטאת מציאות עמוקה יותר.

יש בדבריהם גם אירוניה. אף שאינם מבינים זאת, העדות על ישוע אכן לא תישאר מוגבלת לירושלים או לעם היהודי, אלא תגיע גם אל בני העמים.

עם זאת, אין זה עדיין המשמעות הישירה של העזיבה שעליה מכריז ישוע: הוא מדבר על חזרתו אל האב ששלח אותו.

(פס׳ ל״ו)
«למה התכוון כשאמר כי נחפש אותו ולא נוכל למצוא אותו, ואף לא נוכל לבוא למקום הימצאו?“»

הם חוזרים על דברי ישוע, אך ממשיכים לא להבין אותם.

מבוכתם מראה שהבעיה אינה בכך שלא שמעו נכון. הם מסוגלים לחזור על דבריו, אך מפרשים אותם בתוך מסגרת שאינה מכירה במוצאו השמימי וביחסו אל האב.

ישוע דיבר בבירור על חזרתו אל שולחו. אולם מי שדוחים את עדותו אינם מבינים כראוי גם את היעד שעליו הוא מדבר.

כך מסתיים הקטע בהצגת הבדל עמוק: אחדים מביטים בנסים ומאמינים בישוע, בעוד אחרים שומעים את דבריו, מבקשים לתפוס אותו ונשארים בלי להבין.

השלכות

• נסי ישוע דורשים תגובה בנוגע לזהותו: רבים החלו להכיר בכך שמעשיו תואמים למה שציפו מן המשיח.
• תגובה ראשונית צריכה להתקדם אל ביטחון אמתי: התפעלות מן הנסים אינה תחליף לקבלה מלאה של ישוע ושל דבריו.
• השפעתו של ישוע מעצימה את ההתנגדות: המנהיגים פועלים באופן רשמי כאשר הם שומעים שההמון נוטה להאמין בו.
• ישוע מכיר את מהלך שליחותו ואת סופה: עזיבתו לא תיקבע לבסוף בידי אויביו, אלא בהתאם למטרת האב.
• לדחיית ישוע יש תוצאות ממשיות: מי שמתמידים בדחיית הבן אינם יכולים להיות עמו אצל האב.
• אין לצמצם את דברי ישוע למונחים ארציים: השומעים חשבו על נסיעה גאוגרפית כאשר הוא דיבר על חזרה אל האב.

יישומים

• הנח למעשיו של ישוע להוביל אותך לביטחון בו: אל תסתפק בהכרה בכך שהנסים שלו יוצאי דופן.
• קבל את המשיח בעוד עדותו עומדת לפניך: אל תדחה בלי סוף את תגובתך לבן.
• אל תפרש את דברי ישוע רק במונחים אנושיים: שים לב למה שהם מגלים על מוצאו ועל יחסו אל האב.
• הכר בכך שהגישה אל האב קשורה לבן: התמדה בדחיית ישוע מונעת מן האדם להיות עמו אצל האב.
• בטח במטרת אלוהים בתוך ההתנגדות: שום פעולה אנושית אינה יכולה להקדים או לסכל את השלמת שליחותו של המשיח.

סיכום

ביוחנן 7:31–36 אנשים רבים מן העם מגיבים בחיוב לישוע כאשר הם מביטים בנסים שחולל, בעוד הפרושים וראשי הכוהנים, לנוכח נטיית העם להאמין בו, שולחים סוכנים לתפוס אותו. על רקע זה מכריז ישוע שיהיה עמם עוד זמן־מה ולאחר מכן יחזור אל שולחו. הוא גם אומר שיחפשו אותו ולא ימצאו אותו ושלא יוכלו לבוא אל המקום שבו יהיה. היהודים מפרשים את דבריו במונחים ארציים ותוהים אם בכוונתו ללכת אל היהודים שבתפוצות או אף אל הגויים. הקטע מראה שישוע מכיר את הזמן ואת יעד שליחותו, בעוד הבנתם של שומעיו נשארת מוגבלת.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות מעשיו ודבריו של בנך נתת עדות ברורה על זהותו.

עזור לנו לא להסתפק בהתפעלות מן הנסים שחולל, אלא לקבל אותו ולבטוח בו באמת.

הענק לנו הבנה להכיר את מוצאו, את שליחותו ואת חזרתו אליך. שמור אותנו מלדחות את תגובתנו ומלצמצם את דבריו לרעיונות שלנו בלבד.

אפשר לנו לחיות במשיח ולקבל באמצעותו את החיים המובילים אל נוכחותך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.