יוחנן ז׳:י״ט–כ״ד:
ישוע מעמת את השיפוט על־פי מראית עין

הפירוש הנכון ליוחנן ז׳:י״ט–כ״ד

לאחר שהכריז שתורתו באה מאלוהים ששלח אותו (יוחנן 7:16–18), מעמת ישוע את חוסר העקביות של מי שמציגים את עצמם כמגיני התורה, ובה בעת מבקשים להרגו. בקטע הזה הוא חושף את העיוות שבשיפוטם וקורא להם לבחון ולשפוט בצדק.

(פס׳ י״ט)
«משה נתן לכם את התורה אבל איש מביניכם אינו מקיים את התורה. מדוע אתם רוצים להרוג אותי על הפרת התורה?“»

ישוע מעמת ישירות את מי שנשענו על תורת משה.

הם הציגו את עצמם כמגיני התורה, אך לא קיימו אותה באמת. אין פירוש הדבר שמעולם לא צייתו לאף מצווה, אלא שהתנהגותם סתרה את התורה שעליה התיימרו להגן.

הראיה הברורה ביותר הייתה רצונם להרוג את ישוע. בעוד הם מאשימים אותו בהפרת התורה מפני שריפא בשבת, הם עצמם מטפחים כוונה להמיתו.

כך מראה ישוע שבעייתם אינה קנאות אמתית לתורה, אלא שימוש בלתי עקבי ומעוות בה.

(פס׳ כ׳)
«”היצאת מדעתך“, קרא הקהל. ”מי רוצה להרוג אותך?“»

ההמון מגיב כאילו דבריו של ישוע חסרי היגיון.

בקריאתם ״היצאת מדעתך״ הם מאשימים אותו שאיבד את שפיותו. הם אינם מכירים בכך שמישהו מבקש להרגו.

אין בכך סתירה למה שנאמר קודם. מנהיגי היהודים בירושלים אכן ביקשו להרוג את ישוע (יוחנן 5:18; יוחנן 7:1), אך רבים מן ההמון כנראה לא ידעו על כוונותיהם או לא הבינו עד כמה הרחיקה התנגדותם אליו.

הפסוק מבדיל שוב בין המנהיגים שפעלו נגד ישוע לבין העם שלא ידע במלואו מה מתרחש.

(פס׳ כ״א)
«”אני עשיתי נס אחד בשבת וכולכם התפלאתם והשתוממתם על כך“, אמר ישוע.»

ישוע מזכיר את הנס שחולל באדם שהיה חולה שלושים ושמונה שנה (יוחנן 5:1–9).

הריפוי נעשה בשבת ועורר מחלוקת חריפה, מפני שישוע הורה לאיש לשאת את משכבו.

כאשר ישוע אומר שכולם התפלאו והשתוממו, אין הכוונה בהכרח להערצה אוהדת. הוא מתייחס לתדהמה, לסערה ולכעס שעורר המעשה.

ריפוי אחד חולל תגובה חסרת פרופורציה, מפני שהם בחנו אותו רק לפי הבנתם החיצונית של דיני השבת.

(פס׳ כ״ב)
«”אבל גם אתם עובדים בשבת! הרי אתם עושים ברית־מילה לפי מצוות משה, מצוה שניתנה לנו למעשה מהאבות וקדמה לתורת משה, גם בשבת.»

ישוע משתמש במנהג שהם עצמם מקיימים כדי להוכיח את חוסר העקביות שבשיפוטם.

ברית־המילה היא הסרת עורלת הזכר, והיא שימשה אות גופני לברית שכרת אלוהים עם אברהם ועם זרעו. אלוהים ציווה למול כל זכר ביום השמיני ללידתו (בראשית 17:10–12).

לכן מבהיר ישוע שברית־המילה לא החלה אצל משה, אלא אצל האבות, ובייחוד אצל אברהם. לאחר מכן אישרה תורת משה שיש לקיימה ביום השמיני (ויקרא 12:3).

אם היום השמיני חל בשבת, הם מלים את הילד בכל זאת. הם מבינים שקיום מצוות ברית־המילה אינו מהווה הפרה של השבת.

ישוע נשען אפוא על מנהג שהם עצמם רואים בו דבר מותר: אפשר לעשות מלאכה בשבת כאשר היא מקיימת את מטרת התורה.

(פס׳ כ״ג)
«אם אתם מתירים קיום ברית־מילה בשבת, כדי לא להפר את התורה, מדוע אתם מתרגזים על שריפאתי מישהו בשבת?»

כעת חושף ישוע את הסתירה שבשיפוטם.

הם מתירים לקיים ברית־מילה בשבת כדי לא להפר את המצווה המחייבת למול ביום השמיני. אולם הם כועסים על ישוע מפני שריפא אדם שלם באותו יום.

הניגוד מכוון. ברית־המילה נוגעת לחלק אחד מן הגוף, ואילו ישוע ריפא אדם שלם ושחרר אותו ממחלה ששיתקה אותו במשך שלושים ושמונה שנה.

אם הם מכירים בכך שנכון לעשות בשבת פעולה הקשורה לברית ולשלמותו של חלק מן הגוף, קל וחומר שעליהם להכיר בטוב שבריפויו המלא של אדם.

מעשהו של ישוע אינו סותר את מטרת אלוהים לשבת. הוא מגלה רחמים, חיים ושיקום — בדיוק את הדברים שהתורה נועדה לשמור עליהם.

(פס׳ כ״ד)
«אל תשפטו רק לפי מה שאתם רואים בעיניכם, אלא בחנו ושפטו בצדק!“»

ישוע מסיים בהצבעה על הטעות שהולידה את כל המחלוקת.

לשפוט רק לפי מה שרואים בעיניים פירושו להעריך את המעשה לפי החיצוניות בלבד: ישוע עשה דבר־מה בשבת, ולכן הם מיהרו להסיק שהפר את התורה.

אולם הם לא בחנו מה עשה, מדוע עשה זאת וכיצד מעשהו תואם את מטרת אלוהים.

הקריאה ״בחנו ושפטו בצדק״ אינה מתירה להצדיק כל מעשה בטענה שהכוונות היו טובות. פירושה לבחון בעקביות, בהתאם לאמת ולמטרת אלוהים, בלי דעות קדומות ובלי אמות מידה כפולות.

אילו שפטו בצדק, היו מכירים בכך שישוע לא בז לתורה, אלא חולל מעשה שלם של רחמים ושיקום.

השלכות

• הגנה חיצונית על התורה אינה זהה לציות לה: מי שהאשימו את ישוע הפרו את מטרתה באמצעות שנאתם ורצונם להרגו.
• ברית־המילה מוכיחה שהם עצמם הכירו במלאכה מותרת בשבת: קיום מצווה שנתן אלוהים לא נחשב בעיניהם להפרת המנוחה.
• מעשהו של ישוע תאם את מטרת אלוהים: ריפויו המלא של אדם גילה רחמים ושיקום.
• שיפוט שטחי עלול להפוך מעשה טוב לעילת האשמה: הם התמקדו בכך שישוע פעל בשבת והתעלמו מכך שריפא אדם.
• שיפוט צודק דורש עקביות: אין להחיל כלל בדרך אחת על עצמנו ובדרך אחרת כדי להרשיע אחרים.

יישומים

• אל תשפוט רק לפי מראית עין: בחן את העובדות, את ההקשר ואת האמת לפני שתגיע למסקנה.
• אל תשתמש בדבר אלוהים באופן בלתי עקבי: בקש לציית למטרתו, ולא רק להגן על פרשנות חיצונית.
• אל תחיל אמות מידה שונות לפי האדם העומד לפניך: שיפוט צודק אינו מונחה בידי דעות קדומות או העדפות אישיות.
• הכר ברחמים שבמעשה המשיח: ישוע לא פעל בשבת כדי להזיק, אלא כדי לרפא אדם בשלמותו.
• הנח לאמת לתקן את שיפוטך: אל תמשיך להחזיק בהאשמה כאשר עדותו של אלוהים עצמו מגלה שהיא בלתי צודקת.

סיכום

ביוחנן 7:19–24 מעמת ישוע את חוסר העקביות של מי שנשענים על תורת משה ובה בעת מבקשים להרגו. ההמון דוחה את דבריו, אך ישוע מזכיר את הנס שחולל בשבת ומראה שגם הם מקיימים ברית־מילה ביום הזה כדי לא להפר את התורה. מכאן הוא חושף את הסתירה שבכעסם: אם הם מתירים פעולה הנוגעת לחלק מן הגוף בשבת, מדוע הם כועסים על כך שריפא אדם שלם? לבסוף קורא להם ישוע לחדול מלשפוט רק לפי מה שרואים בעיניים ולבחון ולשפוט בצדק. הקטע מראה שהבעיה אינה התורה, אלא שיפוט שטחי שאינו מבחין באמת.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבבנך גילית לנו שיפוט אמתי וצודק.

אדוננו, עזור לנו לא להסתפק במה שנראה לעין ולא לשפוט לפי מראית עין, דעות קדומות או אמות מידה אנושיות. הענק לנו תבונה להכיר באמתך ולב ישר שאינו משתמש בדברך באופן בלתי עקבי.

אפשר לנו לראות בבירור את מעשה המשיח, להעריך את מטרתך ולהגיב ביושר למה שאתה עושה. למד אותנו לחיות מתוך שיפוט צודק המכבד את אמתך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.