יוחנן ז׳:י׳–י״ח:
ישוע מלמד בחג ומגלה את מקור תורתו

הפירוש הנכון ליוחנן ז׳:י׳–י״ח

לאחר שאמר לאחיו שעדיין לא הגיע זמנו (יוחנן 7:1–9), עולה גם ישוע לירושלים לרגל החג, אך לא בדרך הפומבית והראוותנית שהם הציעו לו. הקטע הזה מציג את הדעות החלוקות עליו, את תורתו בבית־המקדש ואת הדרך שבה אפשר להכיר שדבריו באים מאלוהים.

(פס׳ י׳)
«אולם לאחר שהלכו אחיו הלך גם ישוע לירושלים, אם כי בסתר, כדי שלא יכירו אותו.»

ישוע אכן עולה לחג, אך לא בתנאים שאחיו הציבו לפניו.

הם רצו שיגלה את עצמו לעולם ויחפש הכרה ציבורית. ישוע, לעומת זאת, עולה בסתר, כדי שלא יכירו אותו, ובכך מראה שאינו פועל כדי למלא ציפיות אנושיות או להציג את עצמו לראווה.

הדבר מאשר שישוע פועל בהתאם לזמן שקבע האב ולא לפי לחץ של אחרים.

(פס׳ י״א)
«בינתיים חיפשוהו המנהיגים בין החוגגים וחקרו: ”היכן הוא?“»

בינתיים כבר מחכים לישוע בירושלים.

כפי שקורה פעמים רבות בבשורת יוחנן, הכינוי המתייחס כאן ליהודים מצביע על מנהיגי היהודים בירושלים שהתנגדו לישוע. אין הכוונה לכל בני העם היהודי, שהרי גם החוגגים וההמונים היו יהודים, והפסוק השלושה־עשר מבדיל ביניהם לבין המנהיגים שמהם פחדו.

המנהיגים מחפשים את ישוע בין החוגגים ושואלים: ״היכן הוא?״ חיפושם אינו נובע מיחס אוהד, מפני שיוחנן כבר ציין שהם מבקשים להרגו (יוחנן 7:1).

שאלתם משקפת אפוא את הציפייה ואת המתח סביב ישוע עוד לפני שהופיע בפומבי בחג.

(פס׳ י״ב–י״ג)
«דעת הקהל הייתה חלוקה עליו; אחדים אמרו: ”הוא אדם נפלא!“ ואילו אחרים טענו: ”הוא רמאי!“ אך איש לא העז להשמיע את דעתו עליו ברבים, מפחד מנהיגי היהודים.»

בעוד המנהיגים מחפשים את ישוע, דעת הקהל עליו חלוקה.

אחדים אומרים: ״הוא אדם נפלא!״, ואילו אחרים טוענים: ״הוא רמאי!״ אולם אף אחת מן הדעות האלה אינה מבטאת עדיין הבנה מלאה של זהותו.

אף שהם מדברים עליו ביניהם, איש אינו מעז להשמיע את דעתו ברבים מפחד מנהיגי היהודים.

כך מבדיל הסיפור בבירור בין ההמון לבין המנהיגים המטילים עליו אימה. אווירת החג מתאפיינת לא רק בחילוקי דעות על ישוע, אלא גם בפחד המונע מבני האדם לדבר עליו בחופשיות.

(פס׳ י״ד)
«בעיצומו של החג הלך ישוע לבית־המקדש ולימד את העם.»

בעיצומו של החג נכנס ישוע בפומבי לבית־המקדש ומתחיל ללמד את העם.

הוא אינו נשאר נסתר מתוך פחד ואינו נמנע מלהעיד. הוא פשוט בוחר את המועד בהתאם לשליחותו, ולא לפי דרישת אחיו.

בית־המקדש היה מרכז החיים הדתיים וההוראה בישראל. שם, לעיני המנהיגים וההמונים, מלמד ישוע בגלוי את התורה שקיבל מאלוהים ששלח אותו.

(פס׳ ט״ו)
«”כיצד הוא יודע כל־כך הרבה?“ תמהו היהודים. ”הרי הוא לא למד אף פעם בבית מדרש!“»

היהודים מתפלאים על ידיעותיו של ישוע.

שאלתם אינה מלמדת שחשבו שישוע אינו יודע לקרוא או לכתוב. הם תמהים על ידיעותיו ועל יכולתו ללמד את כתבי הקודש.

מה שמפליא אותם הוא שלא למד מעולם בבית מדרש שהוכר על ידם. הוא לא הוכשר כתלמיד באחד ממוסדותיהם, ובכל זאת לימד בידיעה שעוררה את השתאותם.

טעותם היא שהם מודדים את מקור תורתו רק לפי הכשרה ואישור אנושיים.

(פס׳ ט״ז)
«”איני מלמד אתכם את תורתי, כי אם את תורת האלוהים אשר שלחני“, השיב ישוע.»

ישוע משיב ומסביר מהו מקור תורתו.

כאשר הוא אומר שאינו מלמד את תורתו שלו, אין פירוש הדבר שהדברים זרים לו או שהוא חוזר עליהם בלי להבין. כוונתו שאינו משמיע דעה אישית ואינו מציג תורה שיצר מיוזמתו האנושית.

הוא מלמד את תורת האלוהים אשר שלח אותו. ישוע מדבר כשליח המוסר בנאמנות את דברי שולחו.

לכן סמכותו אינה תלויה בכך שלמד אצל מורים אנושיים: מקור תורתו הוא אלוהים עצמו.

(פס׳ י״ז)
«”מי שרוצה לעשות את רצון האלוהים יודע אם אני מדבר בשם אלוהים או בשם עצמי.»

ישוע מסביר כיצד אפשר להכיר את מקורה האמתי של תורתו.

אין הוא אומר שעל האדם לקיים בשלמות את כל רצון אלוהים כדי להיות ראוי להבין. הוא מדבר על מי שרוצה לעשות את רצון אלוהים.

השאלה אינה שכלית בלבד. מי שרוצה באמת להיכנע לאלוהים יהיה מוכן להכיר בתורה הבאה ממנו. לעומת זאת, מי שמבקש לשמור על רצונו, מעמדו או תהילתו עלול להתנגד לאמת גם כאשר הראיות נמצאות לפניו.

לכן רצון הלב משפיע על התגובה לישוע. הרצון לעשות את רצון אלוהים מביא את האדם לבחון את תורת המשיח בכנות ולהכיר בכך שאינו מדבר בשם עצמו.

הדבר קשור למה שנאמר קודם לכן: מי שמבקשים כבוד איש מרעהו ואינם דואגים לכבוד שחולק אלוהים מתקשים להאמין (יוחנן 5:44).

(פס׳ י״ח)
«מי שמשמיע את דעתו האישית מצפה לשבחים ותהילה, אולם מי שרוצה בכבוד שולחו הוא אדם ישר ונאמן.»

ישוע קובע עיקרון.

מי שמשמיע את דעתו האישית מצפה לשבחים ולתהילה.

לעומתו, מי שרוצה בכבוד שולחו אינו מבקש לרומם את עצמו.

ביחס לישוע פירוש הדבר שהוא אינו מלמד כדי לזכות בשבחים או להגדיל את תהילתו האישית, אלא כדי לכבד את אלוהים ששלח אותו.

לכן הוא ישר ונאמן. אין בו רמייה, חוסר צדק או מניע מושחת.

השלכות

• ישוע פועל בהתאם לזמן שקבע האב: הוא אינו מאפשר לציפיות אנושיות לקבוע כיצד ימלא את שליחותו.
• דעות על ישוע אינן תחליף להכרת זהותו: אחדים ראו בו אדם נפלא ואחרים רמאי, אך כולם נזקקו לקבל באמת את תורתו.
• סמכותו של ישוע אינה נובעת מהכשרה אנושית: תורתו באה מאלוהים ששלח אותו.
• רצון הלב משפיע על הכרת האמת: מי שרוצה לעשות את רצון אלוהים יהיה מוכן לקבל את התורה הבאה ממנו.
• חיפוש אחר שבחים ותהילה משחית את ההוראה: שליח נאמן אינו משמיע דעה אישית כדי לרומם את עצמו, אלא מבקש את כבוד שולחו.
• ישוע ישר ונאמן: בדבריו אין רמייה, חוסר צדק או מניע מושחת.

יישומים

• אל תניח ללחץ של אחרים לקבוע את תגובתך לישוע: בני העם פחדו לדבר עליו בגלוי בגלל המנהיגים.
• אל תמדוד את האמת רק לפי הכשרה ואישור אנושיים: בחן אם ההוראה תואמת למה שאלוהים גילה.
• גש לתורת המשיח מתוך רצון לציית: לא די לנתח אותה מבחוץ; יש לרצות לעשות את רצון אלוהים.
• בחן לאיזו תהילה אתה מצפה: הרצון בשבחים ובהכרה עלול למנוע ממך לקבל ולמסור את האמת בנאמנות.
• קבל את דברי ישוע כתורת אלוהים: הוא לא השמיע דעה אישית, אלא דיבר כשליחו הישר והנאמן של אלוהים.

סיכום

ביוחנן 7:10–18 עולה ישוע לירושלים בסתר ולא בדרך הפומבית שאחיו הציעו לו. מנהיגי היהודים מחפשים אותו, בעוד דעת הקהל עליו חלוקה ואיש אינו מעז לדבר בגלוי מפחדם. בעיצומו של החג נכנס ישוע לבית־המקדש ומלמד את העם. היהודים מתפלאים על ידיעותיו מפני שלא למד בבית מדרש, אך ישוע מסביר שתורתו אינה דעתו האישית אלא תורת האלוהים ששלח אותו. מי שרוצה לעשות את רצון אלוהים יכיר אם דבריו באים מאלוהים. לבסוף מראה ישוע שמי שמשמיע את דעתו האישית מצפה לשבחים ולתהילה, ואילו מי שמבקש את כבוד שולחו הוא ישר ונאמן. הקטע מגלה שסמכותו ואמיתותו של ישוע קשורות לחלוטין לאלוהים ששלח אותו.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבבנך נתת לנו תורה אמתית הבאה ממך.

אדוננו, עזור לנו לא לשפוט את המשיח לפי אמות מידה אנושיות ולא להיסחף אחר מראית עין, פחד או דעתם של אחרים. הענק לנו לב הרוצה לעשות את רצונך, כדי שנכיר בבירור את אמיתות דברך.

למד אותנו לא לצפות לשבחים ולתהילה לעצמנו, אלא לחיות כדי לכבד אותך, בעקבות בנך, שדיבר ופעל תמיד בהתאם לרצונך.

אפשר לנו לקבל בענווה את תורת המשיח, לציית לה בכנות ולהישאר נאמנים לה גם כאשר העולם חושב אחרת.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.