יוחנן ז׳:א׳–ט׳:
חוסר אמונתם של אחיו וזמנו של ישוע

הפירוש הנכון ליוחנן ז׳:א׳–ט׳

לאחר נס הלחם, ההוראה על לחם החיים ועזיבתם של תלמידים רבים (יוחנן 6), ממשיך ישוע לפעול בגליל. כעת מציג הסיפור את התקרבות חג הסוכות ואת שיחתו עם אחיו, המאיצים בו לגלות את עצמו לעולם אף שעדיין אינם מאמינים בו באמת.

(פס׳ א׳)
«לאחר מכן חזר ישוע לגליל ועבר מכפר לכפר. הוא לא רצה לשוב ליהודה, כי מנהיגי היהודים שם רצו להרגו.»

המילים ״לאחר מכן״ מחברות את האירוע הזה להתרחשויות של יוחנן 6.

ישוע חוזר לגליל ועובר מכפר לכפר. הוא אינו רוצה לשוב ליהודה, מפני שמנהיגי היהודים שם מבקשים להרגו. התנגדות זו החלה לאחר שריפא את האיש ב־שבת והכריז על יחסו הייחודי אל האב (יוחנן 5:16–18).

אין פירוש הדבר שישוע פעל מתוך פחד. הוא הכיר את הסכנה, אך גם ידע שעל מעשיו להיעשות בהתאם לזמן שנקבע לשליחותו.

לכן אינו חושף את עצמו לסכנה שלא לצורך ואינו מאפשר לאויביו לקבוע את מהלך פעולתו.

(פס׳ ב׳)
«בהתקרב חג הסוכות»

יוחנן מציג את הרקע הזמני של האירוע.

חג הסוכות היה חג שקבע אלוהים לישראל. במהלכו ישבו בני העם בסוכות כדי לזכור כיצד קיים אותם אלוהים לאחר שהוציאם ממצרים. זה היה גם חג שמח הקשור לאסיף היבול (ויקרא 23:33–43; דברים 16:13–15).

יוחנן כבר מיקם את פעולותיו של ישוע סביב חגים יהודיים שונים: חג הפסח ביוחנן 2, חג שאינו מזוהה בשמו ביוחנן 5 וחג פסח נוסף שהתקרב ביוחנן 6. כעת מתרחש הסיפור בסמוך לחג הסוכות.

(פס׳ ג׳)
«האיצו בו אחיו לעלות לירושלים לרגל החג. ”לך ליהודה, כדי שגם תלמידיך יראו את הנסים שאתה מחולל“, לעגו לו.»

אחי ישוע מאיצים בו לעזוב את הגליל ולעלות לירושלים לרגל החג.

הם סבורים שיהודה, ובייחוד ירושלים בזמן חג שאליו מגיעים אנשים רבים, היא המקום המתאים לכך שגם תלמידיו יראו את הנסים שהוא מחולל.

דבריהם נשמעים לכאורה כתמיכה בפעולתו, אך הם נובעים מהבנה שגויה של שליחותו ואף נאמרים בלעג.

(פס׳ ד׳)
«”איך אתה רוצה להתפרסם בעודך מסתתר כאן? אם אתה מחולל ניסים ונפלאות, גלה את עצמך לעולם.“»

אחיו חושבים לפי ההיגיון של פרסום והכרה ציבורית.

אם ישוע רוצה להתפרסם, הם טוענים, אל לו להמשיך להסתתר בגליל, אלא עליו לגלות את עצמו לעולם ולהציג את מעשיו לפני קהל רחב.

דבריהם משקפים תפיסה אנושית של הצלחה: לעשות נסים ונפלאות לעיני רבים כדי לזכות בפרסום ובהכרה.

אולם ישוע אינו מחולל נסים כדי לקדם את עצמו ואינו פועל למען כבוד מבני־אדם. מעשיו נעשים בהתאם לרצון האב ומגלים את זהותו לפי מטרת אלוהים.

(פס׳ ה׳)
«גם אחיו לא האמינו בו.»

יוחנן חושף את מצבם האמתי של אחיו.

אף שהכירו את מעשיו ודיברו על כך שיגלה את עצמו לעולם, גם אחיו לא האמינו בו. קרבתם המשפחתית לא הובילה אותם אוטומטית להכיר בזהותו האמתית.

הדבר מסביר את אופי הצעתם ואת לעגם. הם אינם מבינים את טבע שליחותו או את הסיבה לכך שאינו פועל בהתאם לציפיות האנושיות.

הכתוב מראה שוב שראיית מעשיו של ישוע או קרבה אליו אינן זהות בהכרח לאמונה בו.

(פס׳ ו׳)
«”עדיין לא הגיע הזמן שאלך, אולם אתם יכולים ללכת בכל זמן שתרצו“, השיב ישוע.»

כאשר ישוע אומר שעדיין לא הגיע הזמן שילך, הוא מתייחס למועד עלייתו לחג ולדרך שבה יתגלה בציבור. הוא לא יפעל רק מפני שאחיו חושבים שזה הזמן המתאים, משום שהחלטותיו כפופות לזמן שנקבע לשליחותו.

הדבר קשור למה שאמר לאמו ב־יוחנן 2:4. בשני המקרים בני משפחתו מנסים להשפיע על האופן ועל המועד שבהם יפעל, אך ישוע מבהיר ששליחותו אינה מוכתבת בידי לחץ משפחתי או ציפיות אנושיות.

אחיו, לעומת זאת, יכולים ללכת בכל זמן שירצו. הם אינם ממלאים את אותה שליחות ואינם עומדים מול ההתנגדות שמעוררת עדותו של ישוע.

(פס׳ ז׳)
«”כי העולם אינו יכול לשנוא אתכם, אבל הוא שונא אותי, משום שאני מוכיח אותו במעשיו המושחתים.»

ישוע מסביר מדוע יש הבדל ביניהם.

העולם אינו יכול לשנוא את אחיו, מפני שבשלב זה הם עדיין חושבים בהתאם לערכיו. הם מחפשים פרסום והכרה ומודדים את שליחותו של ישוע לפי אותם ערכים.

את ישוע, לעומת זאת, העולם שונא, מפני שהוא מוכיח אותו במעשיו המושחתים. הוא אינו מבקש את אישורו, אלא חושף את חטאו ומעמיד את בני האדם מול האמת של אלוהים.

לכן העולם שונא אותו. הדחייה אינה נובעת רק מכך שדבריו קשים, אלא מכך שהם מגלים את מצבם האמתי של השומעים.

(פס׳ ח׳)
«לכו אתם לחוג את החג בירושלים. איני הולך עתה, כי טרם הגיע זמני.“»

ישוע אומר לאחיו לעלות לירושלים ולחוג את החג במועד המתאים להם.

אין הוא אומר שלעולם לא יעלה לחג, אלא שאינו עולה עתה בדרך ובמועד שהם מציעים. בהמשך יעלה, אך לא בפומבי תחת לחצם, אלא בהתאם להתפתחות שליחותו.

(פס׳ ט׳)
«וישוע נשאר בגליל.»

הפסוק האחרון סוגר את האירוע.

ישוע נשאר בגליל, בהתאם לדבריו.

השלכות

• ישוע פועל בהתאם לזמן שנקבע לשליחותו: לא הסכנה ולא לחץ משפחתו קובעים את החלטותיו.
• קרבה חיצונית אינה זהה לאמונה: אפילו אחיו הכירו את מעשיו, אך עדיין לא הכירו באמת מיהו.
• ישוע אינו מחפש קידום אנושי: נסיו אינם אמצעים להשגת פרסום, אלא עדויות על זהותו ועל שליחותו.
• העולם שונא את ישוע מפני שהוא מוכיח אותו במעשיו המושחתים: עדותו חושפת את החטא ומתעמתת עם ערכי העולם.
• חוסר אמונה יכול להיראות כתמיכה: אחיו מעודדים אותו כביכול להציג את מעשיו, אך דבריהם נובעים מחוסר אמונה ומהבנה שגויה.

יישומים

• אל תנסה לכפות על המשיח את זמנך: מעשיו נעשים בהתאם לרצון האב ולא לפי ציפיותינו.
• אל תבלבל בין קרבה לבין תגובה אמתית: ידיעה על ישוע אינה תחליף לאמונה בו.
• אל תמדוד את פעולת אלוהים לפי מידת החשיפה וההכרה שהיא מקבלת: ישוע לא פעל כדי לזכות באישור העולם.
• קבל את עדות המשיח גם כאשר היא מוכיחה את מעשיך: הדחייה מתחילה כאשר האדם מעדיף לשמור על דרכו במקום לקבל את האמת.
• בחן לפי אילו ערכים אתה מפרש את ישוע: אחיו חשבו במונחים של פרסום והכרה, אך הוא פעל בהתאם לשליחות שקיבל מן האב.

סיכום

ביוחנן 7:1–9 ישוע פועל בגליל ואינו רוצה לשוב ליהודה, מפני שמנהיגי היהודים שם מבקשים להרגו. עם התקרבות חג הסוכות, אחיו מאיצים בו לעלות לירושלים ולגלות את עצמו לעולם, אך דבריהם נובעים מחוסר אמונה ומהבנה אנושית של פרסום והצלחה. ישוע משיב שעדיין לא הגיע הזמן שילך, בעוד הם יכולים ללכת בכל זמן שירצו. העולם אינו יכול לשנוא אותם, אך הוא שונא את ישוע מפני שהוא מוכיח אותו במעשיו המושחתים. לבסוף אומר להם ישוע לעלות לחג ונשאר בגליל. הקטע מראה את ההבדל שבין ציפיות האדם לבין שליחותו של ישוע, המתבצעת בהתאם לזמן שקבע אלוהים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבנך מילא בנאמנות את השליחות שקיבל ממך.

עזור לנו לא לכפות על המשיח את ציפיותינו ואת זמננו. שמור אותנו מלהעדיף פרסום והכרה אנושית על פני רצונך.

הענק לנו לב המאמין באמת בישוע ומקבל את עדותו, גם כאשר היא מעמתת את דרך חשיבתנו ואת מעשינו.

למד אותנו לבטוח בחכמתך וללכת בהתאם לרצונך, בלי להיות מונהגים בידי לחץ או אישור מבני־אדם.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.