יוחנן ו׳:ס׳–ע״א:
התגובה לדברי ישוע

הפירוש הנכון ליוחנן ו׳:ס׳–ע״א

לאחר שלימד שהוא לחם החיים ושאכילת בשרו ושתיית דמו פירושן לקבל את החיים שהוא מעניק באמצעות מסירתו שלו (יוחנן 6:51–59), מתמודד ישוע עם תגובתם של רבים מתלמידיו. דבריו מגלים שהקושי העיקרי לא היה דימוי שאי־אפשר להבין, אלא התנגדותם להאמין ולקבל את מה שהכריז על עצמו.

(פס׳ ס׳)
«אפילו תלמידיו אמרו: ”קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?“»

התגובה באה אפילו מצד תלמידיו.

אין מדובר בהמון בלבד, אלא באנשים שהלכו אחריו ונחשבו לתלמידיו.

הם אומרים: ״קשה לקבל את מה שהוא אומר״.

השאלה ״איך אפשר להאמין בזה?״ מבטאת לא רק קושי בהבנה, אלא התנגדות לקבל את דבריו באמונה.

(פס׳ ס״א)
«ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו. ”מה מטריד אתכם?“ שאל אותם.»

ישוע חש בלבו שתלמידיו מתלוננים על דבריו, אף שלא פנו אליו ישירות.

שאלתו ״מה מטריד אתכם?״ מראה שדבריו נעשו בעבורם מכשול. הם לא רצו לקבל שמי שהכירו כלפי חוץ טוען שבא מן השמים ושהוא מקור החיים היחיד.

ישוע מעמיד אותם מול תגובתם. הבעיה אינה רק שדבריו קשים בעיניהם, אלא האופן שבו הם מגיבים אליו ולמה שהוא מגלה על עצמו.

(פס׳ ס״ב)
«”מה תגידו אם תראו את בן־האדם עולה חזרה לשמים?»

ישוע משיב לקושי שלהם בהפנותו אותם אל דבר גדול עוד יותר.

הם התקשו לקבל שבא מן השמים. ישוע שואל מה יאמרו אם יראו את בן־האדם עולה חזרה לשמים.

עלייתו תאשר הן את מוצאו השמימי והן את אמיתות דבריו. הוא לא החל להתקיים בארץ, אלא ירד מן השמים ועתיד לשוב למקום שבו היה קודם (יוחנן 3:13).

השאלה מגלה גם ששפיטתו של ישוע רק על פי הופעתו האנושית ומוצאו המוכר היא הבנה חלקית של זהותו.

(פס׳ ס״ג)
«רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים.»

ישוע מגלה מי מעניק את החיים שעליהם דיבר: ״רק רוח אלוהים מעניק חיים״.

אין מדובר ברעיון מופשט בלבד, אלא ברוח אלוהים, המעניק את החיים שהאדם אינו מסוגל ליצור בכוחות עצמו. בפסוקים האלה מופיעים יחד הבן, שירד מן השמים ויעלה חזרה; רוח אלוהים, המעניק חיים; ואלוהים, שבפעולתו מאפשר לאדם לבוא אל הבן.

לאחר מכן אומר ישוע: ״בכוחו של האדם אין כל תועלת״. אין כוונתו שבשרו שלו חסר ערך, שהרי מסירת גופו וחייו חיונית לישועה. הוא מבהיר שכוח אנושי או פעולה גופנית כשלעצמם אינם יכולים להעניק חיי נצח.

אכילת בשרו ושתיית דמו פירושן לקבל באמונה את הבן ואת מסירתו. אין הוא מדבר על אכילה גופנית, אלא על הישענות רוחנית עליו כמקור החיים היחיד.

לכן הוא מוסיף: ״הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים״. דבריו מגלים את המציאות הזאת, ורוח אלוהים מעניק באמצעותם חיים למקבלים אותם באמונה.

(פס׳ ס״ד)
«אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים.“ ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.»

ישוע מצביע על הבעיה האמתית.

אין זו רק שאלה של קושי, אלא של חוסר אמונה.

הכתוב מוסיף שישוע ידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו.

לכן תגובתם אינה מפתיעה אותו.

(פס׳ ס״ה)
«”משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים“, הסביר ישוע.»

ישוע חוזר על מה שכבר אמר: איש אינו יכול לבוא אליו בלי יוזמתו ופעולתו של אלוהים (יוחנן 6:44).

הוא גם הסביר שאלוהים מוליך אל הבן באמצעות הוראתו: כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת בא אל ישוע (יוחנן 6:45). לכן העובדה שהביאה אל המשיח היא מעשה מידי אלוהים כוללת את קבלת העדות שהוא נותן על בנו.

אין פירוש הדבר שאותם תלמידים רצו באמת לבוא אל ישוע ואלוהים מנע זאת מהם. הם שמעו את דבריו, אך התלוננו, נטרדו ולא האמינו; לאחר מכן בחרו לעזוב אותו.

אלוהים פועל, מלמד ומאפשר לבוא; והאדם שומע, לומד, בא ומאמין — או מתנגד ועוזב. החיים אינם נובעים מיכולתו העצמאית של האדם, אך הדוחים את הבן עדיין אחראים לתגובתם.

(פס׳ ס״ו)
«באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים.»

חוסר אמונתם של רבים מתגלה לבסוף במעשה גלוי.

תלמידים רבים עוזבים את ישוע. הם היו תלמידים במובן החיצוני, אך דבריו גילו שאינם מוכנים לקבלו כפי שהוא מגלה את עצמו.

ישוע אינו משנה את הוראתו כדי למנוע מהם לעזוב. החיים נמצאים בקבלת האמת על הבן, ולא בהתאמת דבריו כדי לשמור על מספר העוקבים.

הפסוק מראה שהליכה חיצונית אחר ישוע במשך זמן מה אינה בהכרח התמדה באמונה בו.

(פס׳ ס״ז)
«”האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?“ שאל ישוע את שנים־עשר תלמידיו.»

כעת מפנה ישוע שאלה אל שנים־עשר תלמידיו.

הוא אינו מכריח אותם להישאר ואינו מגיב לעזיבת האחרים באיום. שאלתו מאפשרת להם לבטא את תגובתם שלהם.

(פס׳ ס״ח)
«”אדוני, לאן נלך ולמי?“ קרא שמעון פטרוס. ”רק לך יש דברים של חיי נצח,»

שמעון פטרוס משיב בשם הקבוצה.

הוא אינו מציע חלופה, אלא מכיר בכך שאין אדם אחר שאליו יוכלו ללכת.

הדגש הוא על ״דברים של חיי נצח״.

הודאתו של פטרוס מתחברת ישירות לדברי ישוע בפסוק 63: הדברים שהוא אומר הם דברי רוח וחיים.

(פס׳ ס״ט)
«ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!“»

פטרוס מסביר מדוע הם נשארים.

הם יודעים ומאמינים שישוע הוא קדוש האלוהים. הם אינם מתפעלים רק מאותותיו ואינם מחפשים רק את הלחם שהרבה; הם מכירים בזהותו ובכך שרק בו נמצאים החיים.

הצירוף ״יודעים ומאמינים״ מבטא הכרה וביטחון שנוצרו מתוך קבלת עדותו.

הודאה זו עומדת בניגוד ישיר למי שאמרו שקשה לקבל את דבריו ועזבו. אלה דוחים את דבריו, ואילו שנים־עשר התלמידים מודים שרק בו נמצאים דברים של חיי נצח.

(פס׳ ע׳)
«השיב להם ישוע: ”אני בחרתי בכם בעצמי – שנים־עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן.“»

ישוע מזכיר שהוא עצמו בחר בשנים־עשר, אך מיד מוסיף אזהרה.

ההשתייכות לקבוצה שנבחרה ללוות אותו ולהשתתף בשירותו לא הוכיחה שכל אחד מחבריה מאמין בו באמת.

כאשר ישוע אומר שאחד מהם הוא שטן, הוא מצביע על כך שאותו אדם יפעל כאויב ויעשה מעשה התואם את פעולת השטן.

הבחירה להיות אחד משנים־עשר התלמידים אינה זהה לקבלת חיי נצח. יהודה נבחר לתפקיד בתוך הקבוצה, אך נשאר חסר אמונה ועתיד היה להסגיר את ישוע.

(פס׳ ע״א)
«הוא התכוון ליהודה בן־שמעון איש־קריות, אחד משנים־עשר התלמידים, שעמד להסגירו.»

יוחנן מזהה את האדם שאליו התכוון ישוע: יהודה בן־שמעון איש־קריות.

המילים ״אחד משנים־עשר התלמידים״ מחזקות את האזהרה. יהודה לא היה מתנגד מבחוץ, אלא אדם שהלך לצד ישוע והשתייך לחוגו הקרוב ביותר.

אולם קרבתו הגופנית לא הייתה זהה לאמונה או לקבלת חיים. הדבר מאשר את כל התפתחות הקטע: אפשר לראות את ישוע, לשמוע את דבריו, ללכת אחריו כלפי חוץ ואף להחזיק במעמד בין תלמידיו, בלי לקבל באמת את החיים שהוא מעניק.

השלכות

• רוח אלוהים הוא המעניק חיים: חיי הנצח אינם נובעים ממעשה גופני או מכוח אנושי, אלא מפעולת רוח אלוהים באמצעות דברי הבן המתקבלים באמונה.
• אכילת בשרו של ישוע אינה מתארת אכילה גופנית: מסירת גופו חיונית, אך יש לקבל אותה באמונה בו ולא באמצעות מעשה חומרי.
• הביאה אל המשיח דורשת את פעולת אלוהים: איש אינו יוצר בעצמו חיים ואינו מגיע אל הבן בזכות מעלותיו.
• פעולת אלוהים אינה מבטלת את תגובת האדם: אלוהים מלמד ומאפשר; האדם שומע, לומד, בא ומאמין — או מתנגד ועוזב.
• קרבה חיצונית אינה מבטיחה חיים: תלמידים רבים עזבו את ישוע, ואחד משנים־עשר התלמידים נשאר חסר אמונה.
• לישוע יש דברים של חיי נצח: מחוץ לו אין אדם אחר שאליו אפשר ללכת כדי לקבל את החיים האלה.

יישומים

• אל תפרש את דברי ישוע רק במונחים חומריים: בקש להבין את המציאות הרוחנית שאליה הם מכוונים.
• קבל באמונה את מסירת המשיח: אל תבטח בפעולה גופנית או חיצונית, אלא בישוע ובחיים שמסר.
• אל תתנגד כאשר דבר אלוהים מעמת אותך: תלונה ודחייה עלולות להוביל לבסוף לעזיבת המשיח.
• הישאר עם ישוע גם כשדבריו מתנגשים בציפיותיך: הכר, כמו פטרוס, שרק לו יש דברים של חיי נצח.
• בחן אם הליכתך אחריו אמתית: קרבה לישוע, הכרת הוראתו או השתייכות לקהילה אינן תחליף לאמונה בו.

סיכום

ביוחנן 6:60–71 אפילו תלמידים רבים אומרים שקשה לקבל את דברי ישוע, ולבסוף עוזבים אותו. ישוע מראה שהבעיה האמתית היא חוסר אמונה ומכריז שרוח אלוהים מעניק חיים, שבכוחו של האדם אין כל תועלת ושדבריו הם דברי רוח וחיים. הוא גם חוזר ומסביר שאיש אינו יכול לבוא אליו אלא אם הביאה הזאת היא מעשה מידי אלוהים. לאחר שתלמידים רבים עוזבים, ישוע שואל את שנים־עשר התלמידים אם גם הם רוצים ללכת. שמעון פטרוס משיב שאין אדם אחר שאליו יוכלו לפנות, מפני שרק לישוע יש דברים של חיי נצח, והם יודעים ומאמינים שהוא קדוש האלוהים. עם זאת, ישוע מגלה שאחד משנים־עשר התלמידים הוא שטן, ויוחנן מזהה אותו כיהודה איש־קריות, העתיד להסגירו. הסיפור מראה שדברי ישוע מחלקים בין מי שעוזבים לבין מי שמאמינים ונשארים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבבנך נתת לנו דברים של חיי נצח.

אדוננו, עזור לנו לא לעזוב כאשר דברך מעמת אותנו, אלא להישאר נאמנים למה שגילית. הענק לנו לב השומע את דברי המשיח ומגיב אליהם באמונה.

אפשר לנו להכיר שאין אדם אחר שאליו נוכל ללכת, ושהחיים נמצאים בבנך. שמור אותנו מחוסר אמונה כדי שנמשיך לחיות בו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.