יוחנן ו׳:מ״א–נ״א:
התרעמותם וההכרזה על לחם החיים

הפירוש הנכון ליוחנן ו׳:מ״א–נ״א

לאחר שהכריז שהוא לחם החיים ושכל הבא אליו יתקבל ויוקם לתחייה ביום האחרון (יוחנן 6:35–40), מתמודד ישוע עם התרעמותם של מי שדוחים את טענתו שבא מן השמים. בתשובתו הוא מסביר שהביאה אליו מתחילה בפעולתו ובהוראתו של האב, אך באה לידי ביטוי בתגובה אמתית: לשמוע, ללמוד, לבוא ולהאמין בבן.

(פס׳ מ״א)
«היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים.»

הפסוק מציג את תגובתם.

העובדה שהיהודים רגזו עליו מגלה יחס של דחייה. הסיבה ברורה: טענתו של ישוע על מקורו.

הם אינם מטילים ספק רק במעשיו, אלא במה שהוא אומר על עצמו.

(פס׳ מ״ב)
«”אילו שטויות הוא מדבר?“ שאלו. ”הלא הוא ישוע בן־יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?“»

הם מציגים את נימוקיהם.

הם מסתמכים על מה שהם מכירים כלפי חוץ: משפחתו ומוצאו הנראה לעין.

מנקודת מבט זו הם מסיקים שטענתו אינה יכולה להיות נכונה.

הפסוק חושף עימות בין מה שהם רואים לבין מה שישוע מכריז על עצמו.

(פס׳ מ״ג)
«”אל תתרגזו על דברי אלה“, ביקש ישוע.»

ישוע משיב ישירות ליחסם.

הוא אינו נכנס לוויכוח על נימוקיהם, אלא מתעמת עם התרעמותם.

התרעמותם אינה מובילה אותם להבנה, אלא מאשרת את סירובם להקשיב.

(פס׳ מ״ד)
«”רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.»

ישוע מסביר שאיש אינו יכול לבוא אליו מכוח יכולת עצמאית או בזכות מעלותיו. נחוצה פעולתו של האב ששלח אותו.

הדבר מתחבר למה שכבר נאמר ב־יוחנן 6:37.

האב נותן, מושך ומוליך אל הבן; והאדם בא אליו. ישוע מחזיק יחד את היוזמה האלוהית ואת תגובת האדם.

אין להבין את פעולת האב כאילו הוא גורר אדם בכוח או מאלץ אותו כלפי חוץ להצהיר דבר בניגוד לרצונו. הפסוק הבא מסביר את הפעולה הזאת באמצעות הוראת אלוהים: האב מוליך אל הבן בכך שהוא מעיד, משמיע את קולו ומביא את האדם ללמוד את האמת.

האדם בא אל ישוע באמת. הביאה אל המשיח אינה נובעת מהסתמכותו של האדם על עצמו, אך גם אינה מוצגת כתגובה מדומה או כפויה. זוהי התגובה הנולדת לנוכח הוראתו ועדותו של האב.

(פס׳ מ״ה)
«הלא כתוב בספרי הנביאים: ’וכל בניך למודי ה׳‘. ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי.»

ישוע מסביר כיצד האב מוליך בני אדם אליו.

הציטוט לקוח מ־ישעיהו 54:13:

בהקשרו, ישעיהו מנבא על זמן שבו אלוהים עצמו ילמד את עמו. ישוע מצהיר שהבטחה זו מתגשמת בדרך שבה האב מוליך בני אדם אל הבן.

האב מוליך באמצעות הוראתו. כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת בא אל ישוע.

אין מדובר רק בקבלת מידע דתי. לשמוע וללמוד פירושם לקבל באמת את העדות שנתן אלוהים על בנו.

לתהליך הלימוד הזה יש תוצאה מוחשית: האדם בא אל המשיח. לכן איש אינו יכול לטעון שלמד באמת מן האב בעודו דוחה את הבן שאליו האב מכוון.

(פס׳ מ״ו)
«לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי.»

ישוע מבהיר מה פירוש לשמוע וללמוד מן האב.

אין הוא אומר שבני אדם ראו את אלוהים ישירות, למדו ממנו פנים אל פנים ולאחר מכן באו אל ישוע. איש לא ראה את אלוהים בדרך הזאת, מלבד מי שנשלח ממנו.

ישוע הוא היחיד שראה את האב והוא היכול לגלות אותו באמת (יוחנן 1:18).

הדבר תואם למה שכבר נאמר: הבא מן השמים נמצא מעל הכול ומעיד על מה שראה ושמע (יוחנן 3:31–32), ומי שאלוהים שלח מדבר את דברי אלוהים (יוחנן 3:34).

לכן השמיעה והלימוד מן האב מתרחשים כאשר האדם מקבל את העדות שהאב נותן באמצעות בנו. מי שמקשיב באמת לדברי ישוע מקשיב לשליח המדבר את דברי האב.

המקבל את ההוראה הזאת בא אל ישוע, ולבוא אליו פירושו להאמין בו, כפי שמצהיר מיד הפסוק הבא.

(פס׳ מ״ז)
«”אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח.»

ישוע מבהיר מה פירוש לבוא אליו.

לבוא אל הבן פירושו להאמין בו.

לאחר שדיבר על פעולת האב, ישוע אינו מתאר את האדם כמי שנשאר סביל או כפוי, אלא כמי שמגיב באמונה.

ההבטחה נאמרת בגלוי: ״כל המאמין בי יחיה חיי נצח״. אין הוא אומר שהאדם אולי יקבל אותם לאחר שיוכיח את מעלותיו, אלא שהחיים ניתנים לו בהווה.

החיים באים מאלוהים, האב מוליך אל הבן, והאדם מקבל את החיים האלה באמונה במשיח.

(פס׳ מ״ח)
«אני הוא לחם החיים.»

ישוע שב ומכריז את ההצהרה שעוררה את התרעמותם.

הוא אינו משנה את דבריו כדי להתאימם להתנגדות שומעיו. הוא עצמו הלחם המעניק חיים.

חיי הנצח אינם נמצאים רק בהוראה, במנהג דתי או באספקה חומרית, אלא באישיותו של הבן.

(פס׳ מ״ט)
«אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו.»

ישוע חוזר לדוגמת המן שההמון הזכיר.

אבותיהם אכלו את המן שנתן אלוהים, אך לבסוף מתו. המזון הזה קיים את גופם לזמן מה, אך לא היה יכול להצילם מן המוות.

ישוע אינו מזלזל במן ואינו מכחיש שהיה אספקה אלוהית. הוא מראה שהשפעתו הייתה מוגבלת וזמנית.

הדבר מכין את הניגוד ללחם שהוא עצמו מציע.

(פס׳ נ׳)
«אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות.»

ישוע מציג את השפעתו השונה של הלחם האמתי.

ההבטחה ניתנת לכל אדם ואינה מוגבלת למשפחה, ללאום או למעמד מסוים. מי שאוכל מלחם החיים יחיה ולא יישאר תחת המוות.

לאכול ממשיך את הדימוי של ביאה ואמונה. אין מדובר בפעולה גופנית או בטקס דתי, אלא בקבלת המשיח באמונה ובהישענות על החיים שהוא מעניק.

ההבטחה שלא ימות אינה אומרת שהמאמין לעולם לא יחווה מוות גופני. ישוע כבר הבטיח להקימו לתחייה ביום האחרון, והבטחה זו מניחה שגם חסידיו עלולים למות בגופם.

הכוונה היא שלא יישאר תחת המוות והמשפט. מי שמקבל את חיי המשיח לא יקום לתחייה למשפט, אלא יוקם לחיים (יוחנן 5:29).

לכן גם אם ימות בגופו, המוות לא יהיה המילה האחרונה עליו.

(פס׳ נ״א)
«אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה.“»

ישוע מזהה את עצמו כלחם החיים היורד מהשמים.

הוא אינו רק בעל החיים: הוא עצמו חי ומעניק חיים לכל האוכל מן הלחם הזה, כלומר לכל המקבל אותו באמונה.

לאחר מכן הוא מציג יסוד חדש: ״אני נותן את בשרי כלחם״.

ישוע מכריז שחיי העולם ידרשו את מסירתו שלו. הוא עדיין אינו מסביר את כל פרטי המסירה הזאת, אך כבר הוצג כשה האלוהים הנושא את חטאי העולם (יוחנן 1:29), וקודם לכן נאמר שאלוהים נתן את בנו היחיד כדי שכל המאמין בו יחיה חיי נצח (יוחנן 3:16).

לכן הלחם לא יינתן בלי מחיר מצדו של ישוע. הוא ימסור את חייו שלו כדי שאחרים יוכלו לחיות.

המילים ״כדי שהעולם יחיה״ ממשיכות את ההיקף הרחב שיוחנן מציג. ישוע ניתן למען העולם, אך החיים אינם מתקבלים אוטומטית בידי כולם: ההבטחה ניתנת למי שאוכל מן הלחם, בא אל הבן ומאמין בו.

כאן מתברר ביתר בהירות שישוע לא ייתן רק הוראה או אספקה, אלא ימסור את עצמו כדי להעניק חיי נצח.

השלכות

• הביאה אל המשיח מתחילה בפעולת האב: איש אינו יוצר בעצמו חיים רוחניים ואינו מגיע אל הבן בזכות מעלותיו.
• האב מוליך באמצעות הוראתו ועדותו: ישוע קושר את פעולת האב לשמיעה בקולו, ללימוד ולביאה אל הבן.
• לימוד אמתי מן האב מוביל אל המשיח: אי־אפשר לקבל את הוראת אלוהים ובה בעת להמשיך לדחות את השליח המגלה אותו.
• ישוע הוא המגלה את האב: הוא נשלח מאלוהים, ראה את האב ומדבר את דבריו.
• תגובת האדם נשארת אמתית: השומע ולומד בא; הבא מאמין; והמאמין יחיה חיי נצח.
• ההבטחה פתוחה לכול: כל האוכל מלחם החיים לא יישאר תחת המוות.
• המוות הגופני אינו גורלו הסופי של המאמין: ישוע יקים אותו לתחייה ביום האחרון והוא לא יקום למשפט.
• חיי העולם תלויים במסירת המשיח: ישוע נותן את בשרו כדי שאחרים יחיו.

יישומים

• חדל להתנגד להוראת אלוהים: התרעמות עלולה למנוע ממך לקבל את מה שהאב מגלה על בנו.
• הקשב לדברי ישוע: באמצעותו אנו מכירים באמת את האב ומקבלים את עדותו.
• בוא אל המשיח באמונה: אל תבטח במוצאך, בידיעותיך או במעלותיך, אלא בבן המעניק חיי נצח.
• אל תפחד שהמוות יהיה המילה האחרונה: המאמין במשיח יוקם על ידו לתחייה ביום האחרון.
• הכר במחיר החיים שקיבלת: ישוע לא רק לימד על החיים, אלא מסר את עצמו כדי להעניקם.

סיכום

ביוחנן 6:41–51 היהודים מתרעמים מפני שישוע טוען שהוא הלחם היורד מן השמים. הם שופטים אותו רק לפי מה שהם יודעים על משפחתו הארצית, אך אינם מכירים את מקורו האמתי. ישוע מכריז שאיש אינו יכול לבוא אליו בלי פעולת האב. לאחר מכן הוא מסביר את הפעולה הזאת באמצעות ישעיהו 54:13: אלוהים מלמד, וכל השומע לקולו ולומד את האמת בא אל הבן. אין פירוש הדבר שבני אדם ראו את האב בגופם, שכן ישוע הוא שנשלח מאלוהים, ראה אותו ומדבר את דבריו. לבוא אל ישוע פירושו להאמין בו, וכל המאמין בו יחיה חיי נצח. בניגוד למן, שלא מנע את מותם הגופני של האוכלים ממנו, המשיח הוא לחם החיים שכל האוכל ממנו לא יישאר תחת המוות והמשפט. לבסוף ישוע מכריז שייתן את בשרו כדי שהעולם יחיה. החיים באים מן האב, מתגלים ונמסרים באמצעות הבן, ומתקבלים בידי מי ששומע, לומד, בא ומאמין.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שאתה מלמד אותנו ומוליך אותנו אל בנך.

עזור לנו לשמוע את עדותך בלי התרעמות ובלי התנגדות. אפשר לנו ללמוד ממך באמת ולהכיר בישוע כשליח שראה את האב ומדבר את דבריך.

הענק לנו לב הבא אל המשיח ומאמין בו. תודה שבבנך יש לנו חיי נצח ושהמוות לא יהיה המילה האחרונה על מי שהוא יקים לתחייה ביום האחרון.

אנו מודים לך על מסירתו של ישוע המשיח, שנתן את חייו כדי שהעולם יוכל לקבל חיים באמצעותו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.