יוחנן ו׳:כ״ב–כ״ט:
החיפוש אחר ישוע והמעשה שאלוהים רוצה

הפירוש הנכון ליוחנן ו׳:כ״ב–כ״ט

לאחר נס הלחם (יוחנן 6:1–15), בריחתו של ישוע אל ההר (יוחנן 6:15) ומפגשו המחודש עם תלמידיו (יוחנן 6:16–21), חוזר הסיפור אל ההמון. כעת מתמקד הכתוב בחיפושם אחר ישוע ובסיבה שבגללה חיפשו אותו.

(פס׳ כ״ב)
«למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה.»

הפסוק ממקם את האירוע ביום שלאחר נס הלחם.

האנשים זוכרים שלא ראו את ישוע עוזב את המקום בסירה עם תלמידיו.

הפרט הזה מעורר שאלה בתוך הסיפור: אם ישוע לא הפליג עם תלמידיו, כיצד הגיע לכפר־נחום?

(פס׳ כ״ג)
«בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה.»

יוחנן מציין שבינתיים הגיעו אל המקום סירות אחרות מטבריה.

הן הגיעו אל האזור שבו חולל ישוע את נס הלחם. כך מחזיר הסיפור את תשומת הלב לאירוע שעורר את חיפושו של ההמון.

האנשים זכרו את המזון שקיבלו, אך עדיין לא הבינו במלואו את משמעות הנס שראו.

(פס׳ כ״ד)
«כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר־נחום כדי לחפש אותו.»

כאשר הם נוכחים שישוע אינו שם, הם עולים לסירות ומפליגים לכפר־נחום.

הכתוב אומר שהם נסעו כדי לחפש אותו. מאמציהם היו ממשיים: הם היו מוכנים לחצות את הים כדי למצוא את ישוע.

אולם חיפוש פעיל אחר ישוע אינו מבטיח שהאדם מחפש אותו מן הסיבה הנכונה. הפסוקים הבאים יחשפו מה באמת רצו ממנו.

(פס׳ כ״ה)
«הם מצאו אותו בכפר־נחום ושאלו בתמיהה: ”רבי, כיצד הגעת הנה?“»

כאשר הם מוצאים את ישוע בכפר־נחום, הם מתפלאים על הדרך שבה הגיע לשם.

שאלתם מתמקדת באופן הגעתו. הם אינם יודעים שהוא פסע על פני המים כדי להגיע אל תלמידיו.

אולם ישוע אינו משיב ישירות לסקרנותם. במקום להסביר כיצד הגיע, הוא מפנה את תשומת לבם לסיבה שבגללה הם מחפשים אותו.

(פס׳ כ״ו)
«”האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!“ השיב להם ישוע.»

ישוע חושף את המניע האמתי של ההמון.

הם ראו את האותות, אך לא הגיבו אליהם מתוך אמונה בישוע ובמשמעותם. תשומת לבם נשארה בתועלת המידית: הם אכלו לשובע.

לכן יש הבדל בין ראיית אות לבין הבנת משמעותו. נס הלחם היה צריך להפנות אותם אל ישוע, אך הם חיפשו בעיקר שיספק שוב את צורכיהם הזמניים.

הבעיה לא הייתה שאכלו או שנזקקו למזון. הבעיה הייתה שצמצמו את ישוע למי שמספק להם תועלת חומרית.

(פס׳ כ״ז)
«”אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן־האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי.“»

ישוע מתקן את סדר העדיפויות שלהם.

כאשר הוא אומר: ״אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר״, אין הוא אוסר לעבוד למען המזון היומיומי. הוא משווה בין מה שזמני וחולף לבין מה שמעניק חיים שאינם נגמרים.

הלחם שאכלו השביע אותם לזמן מה, אך שוב יזדקקו למזון. לעומתו, ישוע מדבר על מזון החיים.

המזון הזה אינו שכר שהאדם משיג במאמציו, מפני שישוע אומר שהם יקבלו אותו מבן־האדם. החיים מוצגים כדבר שהוא מעניק, ולא כדבר שהם מסוגלים לייצר או להיות ראויים לו.

ישוע שוב מציג את עצמו כבן־האדם. הכינוי מזכיר את מי שבחזון דניאל מקבל מעתיק היומין שלטון, כבוד ומלכות עולמית (דניאל 7:13–14). כאן הדגש הוא שלבן־האדם יש סמכות להעניק את מזון החיים.

ישוע אומר כי לשם כך שלח אותו אלוהים אביו. האב שלח והסמיך אותו להעניק את החיים. לכן על ההמון לבקש מישוע את הדבר שלשמו נשלח, ולא להסתפק במזון הזמני שקיבל מידיו.

(פס׳ כ״ח)
«”מה עלינו לעשות כדי למצוא־חן בעיני אלוהים?“ שאלו.»

ההמון מפרש את דברי ישוע מתוך מחשבה המתמקדת במה שעליו לעשות.

הם שואלים: ״מה עלינו לעשות כדי למצוא־חן בעיני אלוהים?״ כאילו ישוע מציג לפניהם מערכת של מצוות, מאמצים או מעשים שבאמצעותם יוכלו להשיג את מזון החיים.

שאלתם מגלה שהם עדיין חושבים במונחים של עשייה ושכר: הם רוצים לדעת מה עליהם לבצע כדי להשיג את הדבר שעליו ישוע מדבר.

(פס׳ כ״ט)
«”אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם“, השיב ישוע.»

ישוע משיב לשאלתם, אך משנה לחלוטין את נקודת המוצא שלהם.

הם שואלים מה עליהם לעשות; ישוע משיב: ״אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם״.

אין פירוש הדבר שאמונה היא מעשה המזכה את האדם בחיי נצח או מאפשר לו לקנותם, להרוויחם או להיות ראוי להם. הפסוק הקודם כבר קבע שבן־האדם הוא המעניק את מזון החיים.

במילים אחרות, כאשר הם מבקשים לדעת מה אלוהים רוצה מהם, התשובה היסודית היא שיאמינו במי שהוא שלח.

להאמין פירושו לקבל את העדות שנתן אלוהים על בנו, להכיר בכך שהחיים נמצאים בו ולבטוח בו, מפני שאין מקור אחר לחיי נצח.

לכן תשובתו של ישוע אינה מפנה אותם אל מעלותיהם או מאמציהם, אלא אל מחוץ לעצמם — אל מי שאלוהים שלח.

הדבר תואם למה שכבר נאמר: לבוא אל ישוע כדי לקבל חיים פירושו לקבל אותו ולהאמין בו (יוחנן 5:40). החיים אינם מושגים באמצעות צבירת מעשים, אלא מתקבלים מן הבן שבידו הסמכות להעניקם.

השלכות

• לא כל חיפוש אחר ישוע נובע מהבנה נכונה: אדם יכול לחפש אותו בעיקר בשל התועלת הזמנית שהוא מצפה לקבל.
• האותות מגלים את זהותו של ישוע: הם לא נעשו רק כדי לפתור צרכים מידיים, אלא כדי להפנות את האנשים אליו.
• ישוע אינו מזלזל במזון היומיומי, אך מתקן את סדר העדיפויות: אסור לזמני לתפוס את מקומם של החיים שאינם כלים.
• מזון החיים הוא מתנת בן־האדם: ישוע אומר שהאנשים יקבלו אותו ממנו; אין הוא מלמד שאפשר לזכות בו באמצעות מאמץ אנושי.
• האב שלח את הבן כדי להעניק חיים: לישוע יש סמכות לעשות זאת מפני שהוא שליחו של אלוהים.
• אמונה אינה מעשה המזכה את האדם בשכר: היא התגובה שאלוהים רוצה כלפי מי ששלח, והיא כרוכה בביטחון במשיח כמקור החיים היחיד.

יישומים

• בחן מדוע אתה מחפש את ישוע: אל תצמצם אותו לאמצעי להשגת רווחה, אספקה או פתרון לצרכים זמניים.
• הבט מעבר לתועלת שקיבלת: הכר במה שמעשיו של ישוע מגלים על זהותו.
• סדר נכון את העדיפויות שלך: המזון הזמני נחוץ, אך אינו יכול להעניק את החיים שאינם כלים.
• אל תנסה לזכות בחיי נצח בזכות מעלותיך: האמן בבן וקבל ממנו את החיים שרק הוא יכול להעניק.
• האמן במי שהאב שלח: שים את תקוותך במשיח ולא במאמציך או במעשיך.

סיכום

ביוחנן 6:22–29 מחפש ההמון את ישוע לאחר נס הלחם, אך הוא מגלה שהסיבה לכך אינה אמונה בו ובאותותיו, אלא העובדה שאכלו לשובע. ישוע מלמד אותם לא לעמול בעד המזון אשר כלה ונגמר, אלא להקדיש את עצמם למזון החיים שיקבלו מבן־האדם. כאשר הם שואלים מה עליהם לעשות כדי למצוא־חן בעיני אלוהים, ישוע משיב שאלוהים רוצה שיאמינו במי שהוא שלח. הסיפור מראה שהתשובה הנכונה אינה להסתמך על מעשים חיצוניים, אלא להאמין בבן ולקבל ממנו חיים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבבנך נמצא מזון החיים שאינו כלה.

עזור לנו לא לחפש את ישוע רק בשל התועלת הזמנית שאנו עשויים לקבל. אפשר לנו להבין מה מעשיו מגלים עליו ולהכיר בו כבן ששלחת כדי להעניק חיים.

שמור אותנו מלבטוח במעלותינו ובמאמצינו כדי לזכות בחיים. הענק לנו לב המאמין בבנך, תלוי בו ומקבל בהודיה את מה שרק הוא יכול להעניק.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.