יוחנן ו׳:ט״ז–כ״א:
ישוע הולך על פני הים ומגלה את סמכותו

הפירוש הנכון ליוחנן ו׳:ט״ז–כ״א

לאחר שהאכיל את ההמון ונמלט לבדו אל ההר (יוחנן 6:1–15), משתנה זירת הסיפור. התלמידים מתחילים לחצות את הים בלי ישוע, אך במהלך הדרך הם רואים אותו פוסע לקראתם על פני המים. הנס הזה מגלה שסמכותו אינה מוגבלת בידי כוחות הטבע.

(פס׳ ט״ז)
«בערב ירדו התלמידים לים»

הפסוק מציג את שעת האירוע ואת תחילת התנועה בסיפור.

הערב מגיע והתלמידים יורדים אל הים. ישוע אינו נמצא עמם, שכן קודם לכן נמלט לבדו אל אחד ההרים.

פרט זה מכין את הניגוד בין מקומם של התלמידים לבין הדרך יוצאת הדופן שבה ישוע יגיע אליהם.

(פס׳ י״ז)
«ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר־נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם.»

התלמידים נכנסים לסירה ומתחילים לחצות את הים כשפניהם מועדות לכפר־נחום.

יוחנן מציין שהלילה כבר ירד ושישוע עדיין לא שב אליהם. הפרטים האלה אינם מלמדים בהכרח שהוא נטש אותם, אלא מתארים את המצב מנקודת מבטם של התלמידים: הם נמצאים בעיצומה של הדרך בלי נוכחותו הנראית לעין.

החושך מגביר את קושי ההפלגה ומכין את הרקע להופעתו הבלתי צפויה של ישוע.

(פס׳ י״ח)
«בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה.»

המצב נעשה קשה יותר.

רוח חזקה מעוררת סערה בים ומקשה על התקדמות הסירה. התלמידים חשופים לכוחות שאינם מסוגלים לשלוט בהם, והמסע שהחלו הופך למאבק ברוח ובמים.

יוחנן אינו מרחיב בתיאור מאמציהם. תשומת לבו מופנית אל מי שעומד להופיע בקרוב ולהפגין סמכות על אותו ים המאיים עליהם.

(פס׳ י״ט)
«התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על־פני המים. פחד אחז אותם,»

התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ואז ראו את ישוע פוסע על פני המים ומתקרב אל הסירה.

העניין המרכזי אינו רק שישוע מגיע אליהם, אלא הדרך שבה הוא עושה זאת: הוא פוסע על פני המים הסוערים. הדבר שהיה מכשול וסכנה לתלמידים נמצא תחת רגליו.

מעשה זה מגלה סמכות העולה על כל יכולת אנושית. ישוע אינו נשלט בידי הרוח או הים, אלא פוסע על פניהם.

אולם התלמידים עדיין אינם מבינים את מה שהם רואים. תגובתם הראשונה היא פחד, מפני שהופעתו של ישוע בדרך הזאת עולה על כל מה שיכלו לצפות לו.

(פס׳ כ׳)
«אולם ישוע הרגיעם: ”זה אני, ישוע, אל תפחדו.“»

ישוע משיב ישירות לפחדם.

ראשית הוא מזהה את עצמו: ״זה אני, ישוע״. המילים האלה מאפשרות לתלמידים להבין שמי שמתקרב אליהם אינו איום, אלא ישוע עצמו.

המילים מקבלות משמעות מיוחדת גם בשל ההקשר. לא אדם רגיל אומר ״זה אני״, אלא מי שפוסע על פני הים ומפגין סמכות על מימיו. דבריו ומעשיו יחד מגלים מיהו.

לאחר מכן הוא אומר להם: ״אל תפחדו.״ הסיבה לכך שעליהם לחדול מן הפחד אינה שהרוח כבר פסקה, אלא שישוע גילה להם את זהותו בתוך המצב.

זהותו היא התשובה המידית לפחדם של התלמידים.

(פס׳ כ״א)
«הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם.»

כאשר התלמידים מזהים את ישוע, הם אוספים אותו אל הסירה.

יוחנן קושר את קבלתו לתוצאה מידית: הם מגיעים מיד אל יעדם. הסיפור אינו מסביר את התהליך ואינו אומר כמה מרחק עוד נותר להם; הוא מדגיש בפשטות את המהירות שבה הסתיימה ההפלגה.

לכן הנס אינו מסתיים רק בכך שישוע הולך על פני הים. הוא מראה גם שהים, המרחק ותוצאת ההפלגה נמצאים תחת סמכותו.

מטרת הסיפור אינה ללמד שכל קושי יסתיים מיד כאשר אדם מקבל את ישוע. הסיפור מגלה מיהו: מי שיש לו סמכות על הים, המתקרב אל השייכים לו ומביא אותם אל יעדה של אותה הפלגה.

השלכות

• לישוע סמכות על הבריאה: הים הסוער המקשה על התקדמות התלמידים אינו מהווה מכשול בעבורו.
• הדבר המאיים על האדם נמצא תחת רגלי המשיח: ישוע פוסע על אותם מים שהתלמידים אינם מסוגלים לשלוט בהם.
• זהותו של ישוע היא התשובה לפחד: עוד לפני שהנסיבות משתנות, הוא מגלה את עצמו ואומר: ״זה אני, ישוע, אל תפחדו.״
• סמכותו של ישוע גוברת על המרחק ועל כוחות הטבע: הוא מסוגל להגיע אל תלמידיו ולהביא את ההפלגה אל סיומה.
• הנס מגלה יותר מעזרה בשעת קושי: הוא אינו מראה רק שישוע מסייע לתלמידים, אלא שיש לו סמכות שאין לשום אדם.

יישומים

• הכר בסמכותו של ישוע: אל תראה בו רק מי שמנחם, אלא את האדון השולט בבריאה.
• הקשב לדבריו בתוך הפחד: ביטחונם של התלמידים מתחיל כאשר הם מזהים מיהו המדבר אליהם.
• אל תפרש את הקושי כהוכחה לכך שהמשיח איבד שליטה: הרוח והים מעולם לא היו מחוץ לסמכותו.
• הגב לישוע כאשר הוא מגלה את עצמו: התלמידים עברו מפחד לקבלתו אל הסירה.
• בטח בסמכותו בלי לדרוש פתרון מידי: הסיפור מתאר את מה שישוע עשה בהפלגה הזאת, אך אינו מבטיח שכל קושי בהווה יסתיים באותה דרך.

סיכום

ביוחנן 6:16–21 חוצים התלמידים את הים בלילה, בעוד רוח חזקה מעוררת סערה במים. לאחר שחתרו כחמישה קילומטרים, הם רואים את ישוע פוסע לקראתם על פני הים ופחד אוחז בהם. ישוע מזהה את עצמו ואומר: ״זה אני, ישוע, אל תפחדו.״ הם אוספים אותו אל הסירה ומיד מגיעים אל יעדם. הסיפור מגלה שלישוע סמכות העולה על כל יכולת אנושית: הרוח, הים, המרחק וההפלגה נמצאים תחת שליטתו. זהותו היא הסיבה לכך שהתלמידים אינם צריכים לפחד.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות בנך גילית סמכות העולה על כל כוח בבריאה.

עזור לנו להכיר מיהו ישוע ולהקשיב לדבריו כאשר הפחד מבקש לשלוט בנו. הזכר לנו ששום נסיבה אינה מחוץ לסמכותו, גם כאשר איננו מסוגלים להבין אותה או לשלוט בה.

הענק לנו לב המוכן לקבלו, לבטוח בו ולנוח במה שגילה על עצמו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.