יוחנן ו׳:א׳–ט״ו:
הנס של כיכרות הלחם ותגובת ההמון

הפירוש הנכון ליוחנן ו׳:א׳–ט״ו

לאחר דבריו של ישוע בירושלים (יוחנן 5), חוזר הסיפור אל הגליל. יוחנן מתאר כאן נס רב־משמעות, אך גם מראה בבירור מה הניע את ההמון וכיצד פירשו האנשים את מה שראו.

(פס׳ א׳–ב׳)
«כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים.»

הכתוב מציג את הרקע לאירוע.

אנשים רבים הולכים אחרי ישוע, והסיבה לכך נאמרת במפורש: הם ראו כיצד ריפא את החולים.

הדבר מתחבר למה שכבר ראינו קודם לכן (יוחנן 4:45): האנשים מגיבים למה שראו במעשיו.

הדגש אינו על הבנה עמוקה של זהותו, אלא על הדברים שראו אותו עושה.

(פס׳ ג׳–ד׳)
«ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. היה זה זמן קצר לפני חג הפסח.»

ישוע עולה על אחד ההרים עם תלמידיו ומתיישב שם.

קרבתו של חג הפסח מציבה את הנס בהקשר הקשור לאספקתו של אלוהים ומכינה את המשך דבריו של ישוע על הלחם מן השמים.

בשלב זה, אזכור החג ממקם את האירוע בתקופה בעלת משמעות מיוחדת לעם.

(פס׳ ה׳–ו׳)
«ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו. ”מאין נשיג להם לחם לאכול?“ ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.»

ישוע הוא שנוקט יוזמה.

הוא שואל את פיליפוס שאלה, לא מפני שחסר לו מידע, אלא כדי לנסות אותו.

השאלה חושפת אם פיליפוס יתמקד רק במשאבים האנושיים העומדים לרשותם, או יכיר בכך שישוע מסוגל לפעול מעבר למגבלותיהם.

הכתוב מבהיר שישוע עצמו כבר ידע מה עמד לעשות.

הדבר מראה שהמצב אינו בעיה בעבור ישוע, אלא הזדמנות לגלות דבר־מה על זהותו ועל סמכותו.

(פס׳ ז׳)
«”גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!“ השיב פיליפוס.»

פיליפוס משיב מתוך נקודת מבט אנושית.

הוא מחשב את המשאבים שיידרשו ומסיק שאפילו לחם באלפיים שקלים לא יספיק לכולם.

תשומת לבו נתונה למגבלות האמצעים הזמינים.

(פס׳ ח׳–ט׳)
«‎אַנְדְּרֵי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: ”יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?“»

אַנְדְּרֵי מציג את מה שנמצא בידיהם.

יש לילד חמש כיכרות לחם ושני דגים, אך אַנְדְּרֵי מכיר בכך שאין די בהם להמון הגדול.

שוב מודגש הפער העצום שבין המשאבים הקיימים לבין הצורך.

(פס׳ י׳)
«”אמרו לכולם לשבת על האדמה“, ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה.»

ישוע נותן הוראה.

הכתוב מדגיש את גודל ההמון: כחמשת־אלפים גברים, לא כולל נשים וילדים.

הוראתו לכולם לשבת על המדשאה מכינה את הרקע למעשה שיבוא מיד לאחר מכן.

(פס׳ י״א)
«ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.»

ישוע פועל.

הוא לוקח את כיכרות הלחם, מודה לאלוהים ומגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים מגישים אותן לאנשים. כך הוא עושה גם עם הדגים.

התוצאה ברורה: כולם אוכלים לשובע.

השפע אינו נובע מן המשאבים שהיו זמינים, אלא מסמכותו של ישוע, ההופך את מה שלא היה מסוגל מבחינה אנושית לספק את הצורך למספיק בעבור כולם.

(פס׳ י״ב–י״ג)
«”אספו בבקשה את הפירורים שנשארו,“ ביקש ישוע, ”כדי שדבר לא ייזרק.“ התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים־עשר סלים.»

הם אינם רק טועמים מן המזון, אלא אוכלים עד שהם שבעים.

לאחר מכן אוספים התלמידים את הפירורים שנשארו וממלאים בהם שנים־עשר סלים.

הדבר מדגיש שוב את שפע האספקה של ישוע.

אין כאן מחסור, אלא אספקה מלאה ואף מעבר לכמות שנדרשה.

(פס׳ י״ד)
«כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: ”זהו באמת הנביא שציפינו לו!“»

ההמון מפרש את הנס.

האנשים מזהים את ישוע עם הנביא שעליו דיבר משה (דברים 18:15) וקוראים: ״זהו באמת הנביא שציפינו לו!״ אולם תגובתם בהמשך מראה שהם מפרשים את ההבטחה בהתאם לציפיותיהם שלהם.

(פס׳ ט״ו)
«ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים.»

ישוע יודע מה ההמון מתכוון לעשות.

הנס הביא אותם לזהותו כנביא שציפו לו, אך הם רוצים להפוך את המסקנה הזאת לתוכנית התואמת את ציפיותיהם. הם מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך.

הדבר מגלה שעדיין אינם מבינים את שליחותו. הם רוצים מלך שיענה על צורכיהם החומריים ועל שאיפותיהם האנושיות, אך אינם מקבלים את ישוע כפי שהאב שלח אותו.

ישוע אינו מאפשר להמון לקבוע את אופייה של מלכותו. הוא לא יניח להם להפוך אותו למלך שהם רוצים, מפני שסמכותו ושליחותו באות מן האב ולא מרצון העם.

השלכות

• הנסים מגלים, אך אינם מבטיחים הבנה נכונה: ההמון מפרש את הנס בהתאם לציפיותיו שלו.
• ישוע שולט לחלוטין במצב: כבר מלכתחילה הוא יודע מה יעשה.
• לישוע סמכות לספק מעבר למשאבים האנושיים: המחסור באמצעים הזמינים אינו מגביל את יכולתו.
• הכרה באמת מסוימת על ישוע אינה בהכרח קבלה נכונה שלו: ההמון מכנה אותו הנביא, אך מנסה לכפות עליו את תפיסתו בדבר המלכות.
• ישוע אינו מתאים את עצמו לציפיות האדם: הוא אינו מסכים שיוכתר למלך בהתאם לרצון ההמון.

יישומים

• בחן מדוע אתה הולך אחרי ישוע: הסיפור מציג מניע המבוסס על הדברים שמקבלים ממנו.
• אל תשפוט את יכולתו של המשיח רק לפי המשאבים הנראים לעין: פיליפוס ואַנְדְּרֵי ראו את המחסור, אך ישוע כבר ידע מה יעשה.
• הכר בסמכותו של ישוע: הוא פועל מתוך ידיעה ושליטה מלאות.
• אל תכפה על המשיח את ציפיותיך: ההמון רצה להגדיר למענו את תפקידו.
• הנח למעשיו של ישוע להוביל אותך להכיר מיהו: אל תסתפק רק בתועלת שקיבלת.

סיכום

ביוחנן 6:1–15 אנשים רבים הולכים אחרי ישוע מפני שראו כיצד ריפא את החולים. כאשר מתעורר הצורך להאכיל אלפים, ישוע נוקט יוזמה ובאמצעות חמש כיכרות לחם ושני דגים מספק מזון בשפע לכולם, עד שהם אוכלים לשובע ואף נשארים פירורים הממלאים שנים־עשר סלים. ההמון מפרש את הנס ומזהה אותו כנביא שציפו לו, אך מבקש להכתירו למלך בהתאם לציפיותיו שלו. ישוע יודע מה בכוונתם לעשות ונמלט לבדו אל ההר. הסיפור מראה שהנסים מגלים דבר־מה על ישוע, אך תגובת האדם עלולה להישאר מוגבלת כאשר אינו מכיר במלואה את זהותו ואת שליחותו.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות בנך גילית את כוחך ואת אספקתך השופעת.

אדוננו, עזור לנו לא ללכת אחריך רק בגלל הדברים שאנו מקבלים, אלא להבין מה אתה מגלה על בנך. שמור אותנו מלעצב את ציפיותינו לפי רצונותינו והובל אותנו להכיר במשיח כפי ששלחת אותו.

אפשר לנו לבטוח באספקתך ולהגיב כראוי לפעולתך, מתוך הבנה שכל מה שאתה עושה מצביע על דבר גדול יותר.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.