יוחנן ו׳:א׳–ט״ו:
נס הלחם ותגובת ההמון
יוחנן ו׳:א׳–ט״ו (OHD)
הפירוש הנכון ליוחנן ו׳:א׳–ט״ו
לאחר דבריו של ישוע בירושלים, חוזר הסיפור לגליל ומתאר נס נוסף שנעשה לעיני המון גדול. אנשים רבים הולכים אחרי ישוע מפני שראו כיצד ריפא את החולים. זמן קצר לפני חג הפסח הוא מאכיל אלפים בשפע באמצעות חמש ככרות לחם ושני דגים. ההמון מזהה בו את הנביא שציפו לו, אך תגובתם מראה שעדיין פירשו את זהותו בהתאם לציפיותיהם שלהם: הם רצו לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך.
(פס׳ א׳–ב׳)
«1 כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). 2 אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים.»
ישוע חוצה את ים הכינרת, הנקרא גם ימת טבריה, ואנשים רבים ממשיכים ללכת אחריו.
יוחנן מסביר במפורש מדוע:
«כי ראו כיצד ריפא את החולים».
מעשיו של ישוע מושכים אליו את ההמון, אך בהמשך יראה הסיפור כיצד הם מפרשים את מה שראו ומה הם מצפים לקבל ממנו.
זהו המשך לנושא שכבר הופיע כמה פעמים בבשורה: מעשיו של ישוע מגלים מיהו, אך עצם ראייתם אינה מבטיחה הבנה נכונה של זהותו.
(פס׳ ג׳–ד׳)
«3 ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. 4 היה זה זמן קצר לפני חג הפסח.»
ישוע ותלמידיו עולים על אחד ההרים ומתיישבים שם.
יוחנן מוסיף שהיה זה זמן קצר לפני חג הפסח.
הפרט הזה אינו רק מציין את הזמן. חג הפסח הזכיר את יציאת ישראל ממצרים ואת ימי משה, והרקע הזה יהיה משמעותי במיוחד בהמשך: לאחר נס הלחם ידבר ההמון על הנביא שציפו לו, ובהמשך השיחה תעבור אל הלחם שקיבל ישראל במדבר.
(פס׳ ה׳–ו׳)
«6-5 ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו. ”מאין נשיג להם לחם לאכול?“ ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות.»
ישוע מביט סביבו, רואה את ההמונים הבאים לקראתו ויוזם את השיחה בשאלה לפיליפוס: «מאין נשיג להם לחם לאכול?»
יוחנן מבהיר מיד שישוע אינו שואל מפני שאינו יודע מה לעשות:
«כי למעשה ידע מה עמד לעשות».
ישוע שואל זאת כדי לנסות את פיליפוס.
הטקסט אינו מסביר בדיוק איזו תשובה ציפה ישוע לקבל ממנו, ולכן אין צורך לקבוע שפיליפוס היה אמור להבין מיד שישוע עומד לחולל נס. מה שכן ברור הוא שהמצב שנראה לתלמידים כבעיה בלתי אפשרית כבר נמצא בידיעתו ובשליטתו של ישוע.
(פס׳ ז׳)
«”גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!“ השיב פיליפוס.»
פיליפוס מחשב את גודל הצורך.
אפילו סכום גדול מאוד לא יספיק לקנות לחם לכל ההמון. לדבריו, «גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!»
תשובתו מדגישה את הפער העצום בין המשאבים הזמינים לבין מספר האנשים שצריך להאכיל.
מבחינה אנושית, הבעיה מוצגת כדבר שהתלמידים אינם יכולים לפתור.
(פס׳ ח׳–ט׳)
«8 אַנְדְּרֵי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: 9 ”יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?“»
אַנְדְּרֵי, אחיו של שמעון פטרוס, מצביע על ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים.
אך גם הוא מכיר מיד בכך שהכמות אינה מספיקה:
«אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?»
כך ממחיש יוחנן בבירור את ממדי המצב: אלפי אנשים מול כמות מזון זעירה ביחס להמון כזה.
מה שיקרה לאחר מכן לא יוכל להיות מוסבר בכך שהמשאבים הזמינים היו מספיקים.
(פס׳ י׳)
«”אמרו לכולם לשבת על האדמה“, ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה.»
ישוע מורה לאנשים לשבת על האדמה.
יוחנן מציין שהיו שם כחמשת־אלפים גברים, לא כולל נשים וילדים, וכך מדגיש את ממדי הנס שעומד להתרחש.
ישוע מושיב את ההמון על המדשאה לפני חלוקת המזון.
(פס׳ י״א)
«ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע.»
ישוע לוקח את ככרות הלחם, מודה לאלוהים ומגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים מחלקים אותן לכל האנשים. הוא עושה את אותו הדבר עם הדגים.
התוצאה מנוגדת לחלוטין לחששם של התלמידים:
כולם אכלו לשובע.
מה שנראה בתחילה בלתי מספיק אפילו כדי שכל אחד יקבל מעט הפך למזון בשפע לכל ההמון.
מרכז הנס אינו חמש ככרות הלחם או שני הדגים, אלא ישוע, שבפעולתו הופך כמות מזון בלתי מספקת לחלוטין למזון המספיק לאלפים.
(פס׳ י״ב–י״ג)
«12 ”אספו בבקשה את הפירורים שנשארו,“ ביקש ישוע, ”כדי שדבר לא ייזרק.“ 13 התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים־עשר סלים.»
יוחנן מדגיש שההמון לא קיבל רק מעט מזון:
«כולם אכלו לשובע».
לאחר מכן מבקש ישוע לאסוף את הפירורים שנשארו כדי שדבר לא ייזרק, והתלמידים ממלאים שנים־עשר סלים בפירורים מחמש ככרות הלחם.
השאריות מדגישות עוד יותר את השפע שבנס. מה שנראה בתחילה בלתי מספיק האכיל אלפים לשובע ואף הותיר מזון רב לאחר מכן.
(פס׳ י״ד)
«כשראה ההמון את הנס הזה, קרא: ”זהו באמת הנביא שציפינו לו!“»
ההמון מפרש את הנס ומגיע למסקנה:
«זהו באמת הנביא שציפינו לו!»
הדברים מזכירים את ההבטחה בדברים 18:15–18 על נביא כדוגמת משה שאלוהים יקים ושאליו העם צריך להקשיב.
לכן ההמון זיהה דבר אמיתי ומשמעותי בנוגע לישוע.
בנוסף, על רקע חג הפסח, האכלת ההמון והציפייה לנביא הקשור למשה מקבלות משמעות מיוחדת.
אך הפסוק הבא מראה שהכרה בתואר נכון אינה מבטיחה הבנה נכונה של שליחותו של ישוע.
(פס׳ ט״ו)
«ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים.»
תגובת ההמון עוברת במהירות מן ההכרה בנביא אל נכונות לאחוז בישוע בכוח ולהכתירו למלך.
יש אמת במסקנתם — ישוע הוא אכן הנביא שציפו לו והוא גם מלך — אך הם מנסים להגדיר את מלכותו בהתאם לציפיותיהם שלהם.
ישוע אינו מאפשר להמון לקבוע את מועד מלכותו או את אופייה.
משום כך הוא שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים.
הנס היה אמור להוביל אותם להבנה עמוקה יותר של מיהו ישוע, אך הם מנסים לקחת אותו לעצמם ולהפוך אותו למלך שהם רוצים.
בהמשך יראה ישוע עצמו שהתלהבותם הייתה קשורה גם לכך שאכלו מן הלחם ושבעו.
משמעויות
- מעשיו של ישוע מגלים מיהו, אך אפשר לפרש אותם באופן שגוי: ההמון מזהה את הנביא שציפה לו, אך מנסה להכתיר את ישוע למלך בהתאם לציפיותיו שלו.
- ישוע יודע ושולט במצב מן ההתחלה: עוד לפני שהוא שואל את פיליפוס, הוא כבר יודע מה הוא עומד לעשות.
- מחסור במשאבים אנושיים אינו מגביל את סמכותו של ישוע: חמש ככרות לחם ושני דגים מספיקים בידיו כדי להאכיל אלפים בשפע.
- ישוע מספק שפע העולה על הצורך: כולם אוכלים לשובע ועדיין נשאר מזון הממלא שנים־עשר סלים.
- הכרה בדברים נכונים על ישוע אינה מבטיחה הבנה של שליחותו: ההמון צודק בזיהויו כנביא, אך מנסה לכפות עליו מלכות שהוא אינו מקבל בתנאים שלהם.
יישומים
- בחן מה אתה באמת מחפש בישוע: ההמון הלך אחריו בגלל מה שראה ולאחר מכן ניסה להשתמש בכוחו של ישוע כדי להגשים את ציפיותיו שלו.
- אל תגביל את המשיח בגלל מחסור במה שנראה לעין: מה שהתלמידים ראו ככמות שאין בה די נעשה מספיק תחת סמכותו של ישוע.
- אפשר למעשיו של ישוע להוביל אותך להבנת זהותו: המטרה אינה להסתפק בתועלת שהתקבלה, אלא להבין מה מעשיו מגלים עליו.
- אל תנסה להתאים את ישוע לציפיותיך: ההמון הכיר בו בדבר אמיתי, אך רצה לקבוע איזה מלך עליו להיות.
- קבל את המשיח כפי שהוא מגלה את עצמו: אין די להכיר בתארים נכונים אם לאחר מכן מנסים להגדיר מחדש את שליחותו בהתאם לרצונותינו.
סיכום
ביוחנן ו׳:א׳–ט״ו אנשים רבים הולכים אחרי ישוע מפני שראו כיצד ריפא את החולים. זמן קצר לפני חג הפסח, ישוע מנסה את פיליפוס בשאלה כיצד יוכלו להאכיל את ההמון, אף שהוא עצמו כבר יודע מה הוא עומד לעשות. חמש ככרות לחם ושני דגים נראים בלתי מספיקים לחלוטין, אך ישוע מודה לאלוהים, מחלק את המזון באמצעות תלמידיו, וכולם אוכלים לשובע עד שנותרים שנים־עשר סלים של פירורים. כאשר ההמון רואה את הנס הוא מכריז: «זהו באמת הנביא שציפינו לו!» אך מיד אחר כך הם מוכנים לאחוז בישוע בכוח ולהכתירו למלך. ישוע נמלט לבדו אל ההר, ובכך מראה שהם הכירו דבר אמיתי על זהותו אך עדיין לא הבינו כראוי את שליחותו. הנס מפנה את תשומת הלב למיהו ישוע ומכין את ההוראה שתבוא בהמשך על הלחם האמיתי המעניק חיים.
תפילה
אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות מעשיו של בנך אתה מגלה לנו ביתר בהירות מיהו.
עזור לנו שלא לבוא אל ישוע רק בגלל מה שאנו רוצים לקבל ממנו, ושלא לנסות להתאים אותו לציפיותינו שלנו.
תן לנו הבנה להכיר במה שמעשיו מגלים וביטחון שלא להגביל את סמכותו בגלל המעט שאנו רואים או יכולים להביא.
למד אותנו לקבל את המשיח כפי שאתה שלחת אותו ולחפש בו דבר גדול יותר מן התועלת הזמנית שאנו יכולים לקבל.
אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.
טקסט התנ״ך נלקח מתוך Westminster Leningrad Codex (WLC).
Westminster Hebrew Institute, Philadelphia
נחלת הכלל (Public Domain).
מקור דיגיטלי: Digital Bible Library (DBL).
unitedbiblesocieties.org
הטקסט של הברית החדשה נלקח מתוך
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
זכויות יוצרים © 1979, 2009 על ידי Biblica, Inc. נעשה שימוש בהתאם לרישיון
Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc
Licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Used in accordance with the license
“Biblica” is a trademark registered in the United States Patent and Trademark Office by Biblica, Inc. Used with permission