יוחנן ה׳:מ״א–מ״ז:
הסיבה לכך שאינם מאמינים

הפירוש הנכון ליוחנן ה׳:מ״א–מ״ז

לאחר שהציג עדויות רבות על עצמו (יוחנן 5:30–40), חושף ישוע כעת את הסיבה לכך ששומעיו אינם מגיבים כראוי. הבעיה אינה מחסור בראיות, אלא מצבם הפנימי והכיוון שאליו נוטה לבם.

(פס׳ מ״א)
«”איני לוקח כבוד ושבחים מבני־אדם ואיני דואג לדעתכם עלי,»

ישוע פותח בהבהרת עמדתו.

הוא אינו לוקח כבוד ושבחים מבני־אדם ואינו תלוי בדעתם עליו. זהותו ושליחותו אינן מבוססות על אישורם של אנשים.

הדבר יוצר ניגוד למה שיאמר עליהם בפסוקים הבאים.

(פס׳ מ״ב)
«אבל אני רוצה לומר לכם שאינכם אוהבים את אלוהים.»

ישוע מכריז שהוא מכיר את מצבם.

הוא אומר להם: ״אינכם אוהבים את אלוהים״. הכתוב אינו מפרט כאן את כל משמעות הדבר, אך הוא מצביע על חוסר פנימי עמוק.

הדבר מתחבר למה שנאמר קודם: דחייתם את ישוע אינה רק בעיה שכלית, אלא בעיה של הלב ושל יחסם לאלוהים.

(פס׳ מ״ג)
«אני באתי בשם אבי ולא קיבלתם אותי; אך אם יבוא מישהו אחר בשם עצמו, כן תקבלו אותו.»

ישוע מציג ניגוד ברור.

הוא בא בשם אביו, כלומר כנציגו של האב ובהתאם לסמכותו.

למרות זאת, הם אינם מקבלים אותו.

לעומת זאת, אם יבוא אדם אחר בשם עצמו, הם יקבלו אותו.

הדבר חושף היפוך בתגובתם: הם דוחים את מי שבא מאלוהים, אך מוכנים לקבל את מי שמציג את עצמו ופועל מכוח שמו שלו.

(פס׳ מ״ד)
«אין פלא שאינכם מאמינים, שכן אתם מבקשים כבוד איש מרעהו, וכלל אינכם דואגים לכבוד שחולק אלוהים.»

ישוע מציג שאלה רטורית החושפת את שורש חוסר אמונתם.

הם מבקשים כבוד איש מרעהו, כלומר מחפשים ומקבלים את השבחים, האישור והמעמד שהם מעניקים זה לזה.

לעומת זאת, הם כלל אינם דואגים לכבוד שחולק אלוהים. בהקשר זה פירוש הדבר לבקש את אישורו של אלוהים, לקבל את עדותו ולהיכנע למה שגילה על בנו.

ישוע אינו מכריז שחוסר יכולתם להאמין מוכרח להיות מצב קבוע ובלתי הפיך. הוא מראה שכל עוד הם ממשיכים לחפש בראש ובראשונה את הכבוד מבני־אדם, לא יוכלו לקבל את המשיח בהתאם לעדות אלוהים.

דבריו גם קוראים להם לבחון את עצמם ולנטוש את הכיוון הזה. כדי להאמין בישוע היה עליהם להפסיק למדוד את האמת לפי דעתם של אנשים ולבקש את הכבוד שחולק אלוהים.

(פס׳ מ״ה)
«”אל תחשבו שאטען עליכם לפני אבי. משה רבנו – שבו אתם מאמינים – הוא הטוען עליכם!»

כעת מציג ישוע את נושא הטענה נגדם.

הם שמו את תקוותם במשה רבנו, מפני שאלוהים מסר באמצעותו את התורה. משה כתב את חמשת הספרים הראשונים של המקרא: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים.

אולם משה עצמו, שבו טענו שהם מאמינים, הוא הטוען נגדם, מפני שאינם מקבלים את מי שכתביו מצביעים עליו.

(פס׳ מ״ו)
«אילו האמנתם למשה הייתם מאמינים גם לי, שהרי הוא כתב עלי.»

ישוע מסביר מדוע משה טוען נגדם.

אמונה אמתית במשה לא הסתכמה בכיבוד שמו או בהכרת כתביו, אלא חייבה לקבל את מה שאלוהים גילה באמצעותו.

משה כתב על המשיח באמצעות הבטחות, נבואות ודמויות מקדימות שהצביעו עליו. בין אלה נמצאות ההבטחה על זרע האישה שימחץ את ראש הנחש (בראשית 3:15), זרעו של אברהם שבאמצעותו יתברכו כל גויי הארץ (בראשית 22:18), והנביא הדומה למשה שאליו נדרש העם לשמוע (דברים 18:15).

לכן, אילו האמינו באמת למה שכתב משה, היו מכירים בישוע כמי שאליו הובילו כתביו.

(פס׳ מ״ז)
«ואם אינכם מאמינים למה שכתב משה, איני מתפלא שאינכם מאמינים לדברי.“»

ישוע מסיים בהצהרה רטורית נוספת.

האנשים האלה טענו שהם מקבלים את משה כסמכות, אך דחייתם את ישוע הוכיחה שגם לכתביו אינם מאמינים באמת.

הבעיה לא הייתה שלא הכירו את דברי משה, אלא שלא קיבלו את עדותם האמתית. אם לא האמינו לכתבים שטענו שהם מכבדים, אין פלא שלא האמינו גם לדברי ישוע.

כך גילתה דחיית המשיח שאמונתם במשה הייתה למראית עין בלבד.

השלכות

• חיפוש אחר כבוד מבני־אדם מקשה על האמונה: כל עוד האדם מייחס את החשיבות העיקרית לאישורם של אנשים, הוא לא יוכל לקבל כראוי את המשיח בהתאם לעדות אלוהים.
• אין להבין את חוסר האמונה כמצב שבהכרח אינו ניתן לשינוי: דברי ישוע מעמידים את שומעיו מול מצבם וקוראים להם לנטוש את החיפוש אחר הכרה אנושית ולבקש את הכבוד שחולק אלוהים.
• האמונה בכתובים כרוכה בקבלת המשיח: משה כתב עליו באמצעות הבטחות, נבואות ודמויות מקדימות.
• אפשר לכבד את המקרא כלפי חוץ בלי להאמין באמת למסר שלו: דחיית ישוע הוכיחה שהאנשים האלה גם לא קיבלו באמת את כתבי משה.

יישומים

• בחן איזה כבוד אתה מבקש: הסיפור מציג את ההבדל שבין בקשת כבוד מאלוהים לבין בקשת כבוד מבני־אדם.
• הכר בכך שהבעיה עלולה להיות פנימית: לא תמיד חסר לאדם מידע; לעתים חסרה לו נכונות לקבל את האמת.
• אל תפריד בין הכתובים לבין המשיח: הם מצביעים עליו.
• בחן את תגובתך לדבר אלוהים: האופן שבו אתה מגיב לישוע מגלה את יחסך לאלוהים.
• בקש את הכבוד שחולק אלוהים: הדבר הכרחי כדי להגיב כראוי למשיח.

סיכום

ביוחנן 5:41–47 חושף ישוע את הסיבה לכך שאינם מאמינים בו. הוא אינו לוקח כבוד ושבחים מבני־אדם, אך אומר להם שאינם אוהבים את אלוהים ושמבקשים כבוד איש מרעהו. אף שבא בשם אביו, הם אינם מקבלים אותו, בעוד שהיו מקבלים אדם אחר הבא בשם עצמו. ישוע מראה שכל עוד הם מבקשים הכרה אנושית ואינם דואגים לכבוד שחולק אלוהים, לא יוכלו להאמין בו כראוי. דבריו מעמידים אותם מול מצבם וקוראים להם לנטוש את הכיוון הזה ולקבל את עדות אלוהים על בנו. לאחר מכן הוא אומר שלא הוא יטען נגדם לפני האב, אלא משה רבנו, שבו הם מאמינים, מפני שמשה כתב עליו. מאחר שאינם מאמינים למה שכתב משה, אין פלא שאינם מאמינים גם לדברי ישוע. הסיפור מסתיים בכך שדחיית המשיח חושפת חוסר עקביות ביחסם לאלוהים ולכתובים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות בנך גילית בבירור את האמת עליך.

אדוננו, עזור לנו לא לבקש כבוד מבני־אדם, אלא את הכבוד הבא ממך. בחן את לבנו והראה לנו אם יש בנו דבר המונע מאתנו להגיב כראוי לדברך.

אפשר לנו לאהוב את מה שאתה אוהב ולקבל את בנך כפי ששלחת אותו. עזור לנו גם לקרוא את הכתובים בהבנה ולהכיר בכך שהם מצביעים על המשיח.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.