יוחנן ה׳:ל׳–ל״ה:
העדות על הבן

הפירוש הנכון ליוחנן ה׳:ל׳–ל״ה

לאחר שדיבר על סמכותו להעניק חיים ולשפוט (יוחנן 5:24–29), ממשיך ישוע להסביר כיצד הוא פועל ועל איזה יסוד עומדת העדות עליו. כעת עובר הדגש אל יחסו לאב ואל העדות המאשרת מיהו.

(פס׳ ל׳)
«”איני שופט איש לפני התייעצות עם אבי; אני שופט רק לפי מה שהוא אומר לי. משפטי ישר וצודק, כי איני מבקש את טובת עצמי, אלא את רצון אבי שבשמים אשר שלחני.»

ישוע חוזר ומדגיש את מה שכבר אמר קודם לכן (יוחנן 5:19).

הוא מבהיר שאינו שופט איש לפני התייעצות עם אביו, אלא שופט רק לפי מה שהאב אומר לו.

לאחר מכן הוא מצהיר שמשפטו ישר וצודק. הסיבה ברורה: הוא אינו מבקש את טובת עצמו, אלא את רצון אביו שבשמים אשר שלח אותו.

הפסוק מראה שצדקת משפטו נובעת מהתאמתו המושלמת לרצון האב.

(פס׳ ל״א)
«”אם אני מעיד על עצמי, תאמרו שעדותי אינה מהימנה.»

ישוע מציג כעת את נושא העדות.

אין כוונתו לומר שעדותו שקרית, אלא שלפי אמת המידה המקובלת, עדותו של אדם על עצמו בלבד אינה מתקבלת כאישור מספיק.

הדבר מכין את הטיעון הבא: יש עדות נוספת המאשרת את זהותו.

(פס׳ ל״ב)
«אולם מישהו אחר מעיד עלי – יוחנן המטביל, ואני יודע שאפשר לסמוך על דבריו.»

ישוע מבהיר שאינו עומד לבדו בעדותו.

הוא מציין שמישהו אחר מעיד עליו — יוחנן המטביל — ושהוא יודע שאפשר לסמוך על דבריו.

כאן מציג ישוע את יוחנן המטביל כעד נוסף המוכר לשומעיו, ובהמשך דבריו יציג גם עדויות גדולות יותר על זהותו.

(פס׳ ל״ג)
«אתם שלחתם את אנשיכם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, ויוחנן אמר את האמת.»

ישוע מזכיר עדות שהם עצמם ביקשו לשמוע.

הם שלחו את אנשיהם אל יוחנן כדי להקשיב לדבריו, כפי שמתואר קודם לכן (יוחנן 1:19–27).

ישוע אומר שיוחנן אמר את האמת, ובכך מאשר את מהימנות עדותו.

(פס׳ ל״ד)
«אל תחשבו שאני זקוק לעדות בני־אדם; אני מספר לכם כל זאת רק כדי שתאמינו ותיוושעו.»

ישוע מבהיר שזהותו אינה תלויה בעדותם של בני אדם.

אף שהוא מזכיר את יוחנן, אין זה מפני שהוא זקוק לאישור אנושי, אלא מפני שהוא מספר להם את הדברים האלה כדי שיאמינו וייוושעו.

כלומר, הוא מפנה אותם לעדות שהם כבר שמעו ושיכלו להכיר באמת שבה.

המטרה אינה רק להגן על עצמו, אלא להוביל אותם לתגובה נכונה שתביא לישועתם.

(פס׳ ל״ה)
«”יוחנן הפיץ אור כנר דולק כדי להאיר לכם את הדרך, ולזמן קצר אף שמחתם להתענג על האור הזה.»

ישוע מתאר את יוחנן כנר דולק המפיץ אור.

הדימוי מראה שיוחנן אינו מקור האור עצמו, אלא עד המאיר את הדרך ומפנה אל המשיח.

יוחנן הפיץ אור כדי להאיר להם את הדרך, ועדותו הייתה גלויה וברורה.

אולם ישוע מוסיף כי רק לזמן קצר שמחו להתענג על האור הזה.

הדבר מצביע על תגובה זמנית ושטחית. הייתה התלהבות ראשונית, אך היא לא התפתחה לקבלה מתמשכת של האמת שעליה העיד יוחנן.

הפסוק מראה שגם לנוכח עדות ברורה, תגובת האדם עלולה להיות חולפת בלבד.

השלכות

• ישוע פועל בהתאמה מלאה לרצון האב: משפטו ישר וצודק מפני שאינו מבקש את טובת עצמו.
• לעדות יש תפקיד מרכזי: זהותו של ישוע מאושרת באמצעות עדים נוספים.
• אלוהים סיפק עדות ברורה על הבן: יוחנן המטביל אמר את האמת והפנה את שומעיו אל ישוע.
• עדות אנושית מוגבלת: היא יכולה להאיר את הדרך ולהצביע על המשיח, אך ישוע אינו תלוי באישורם של בני אדם.
• תגובת האדם עלולה להיות זמנית: ההתלהבות מאורו של יוחנן לא הביאה בהכרח לקבלה מתמשכת של עדותו.

יישומים

• הכר בסמכות המשיח: משפטו ישר וצודק מפני שהוא פועל בהתאם לרצון האב.
• שים לב לעדות שאלוהים נתן: הוא לא השאיר אותנו בלי ראיות לזהותו של ישוע.
• אל תסתפק בהתרשמות מעדות אנושית: יש להתקדם מעבר לשליח ולהגיב למי שעליו הוא מעיד.
• בחן אם תגובתך מתמידה: הכתוב מראה שאפשר לשמוח באור לזמן קצר בלבד.
• הערך את מטרת דברי ישוע: הוא אומר את הדברים כדי שבני אדם יאמינו וייוושעו.

סיכום

ביוחנן 5:30–35 מצהיר ישוע שהוא שופט רק לפי מה שאביו אומר לו, ולכן משפטו ישר וצודק, שכן אינו מבקש את טובת עצמו אלא את רצון האב אשר שלח אותו. לאחר מכן הוא עוסק בעדות על זהותו ומזכיר את יוחנן המטביל, שאמר את האמת והיה כנר דולק שהפיץ אור והאיר להם את הדרך. עם זאת, ישוע מבהיר שאינו זקוק לעדות בני אדם, אלא מזכיר אותה כדי שיאמינו וייוושעו. אף שהם שמחו לזמן קצר באורו של יוחנן, תגובתם לא הייתה מתמשכת. הקטע מראה שאלוהים נתן עדות ברורה על הבן, אך תגובת האדם לעדות הזאת עלולה להישאר זמנית.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שנתת עדות על בנך ולא השארת אותנו בלי ראיות לזהותו.

אדוננו, עזור לנו להכיר באמת שגילית ולא להסתפק בתגובה שטחית או חולפת. תן לנו לב יציב המתמיד במה שהראית לנו.

אפשר לנו להבין שההדרכה האמתית באה ממך, והובל אותנו להגיב כראוי לעדות שנתת על ישוע המשיח.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.