יוחנן ה׳:כ״ד–כ״ט:
קולו של הבן והחיים שהוא מעניק

הפירוש הנכון ליוחנן ה׳:כ״ד–כ״ט

לאחר שהצהיר כי הבן מעניק חיים וקיבל את סמכות המשפט (יוחנן 5:21–23), ישוע מסביר כעת כיצד החיים האלה ניתנים וכיצד הם קשורים למשפט.

(פס׳ כ״ד)
«”אני מבטיח לכם שכל השומע את דברי ומאמין באלוהים אשר שלח אותי, יחיה חיי נצח ולא יישפט על חטאיו לעולם, משום שהוא כבר עבר מהמוות לחיים.»

ישוע פותח שוב בהבטחה חגיגית.

הוא מציג שתי פעולות הקשורות זו בזו: שמיעת דבריו ואמונה באלוהים אשר שלח אותו. קבלת דבריו של ישוע היא גם אמונה באב ששלח אותו, מפני שהבן מדבר ופועל באחדות מושלמת עמו.

התוצאה מתוארת בשלוש הצהרות:

• ״יחיה חיי נצח״
• ״לא יישפט על חטאיו לעולם״
• ״כבר עבר מהמוות לחיים״

חשוב לשים לב למילים ״כבר עבר״. חיי הנצח אינם מוצגים רק כתקווה לעתיד, אלא כמצב חדש שכבר החל אצל מי ששומע את דברי הבן ומאמין באלוהים אשר שלח אותו.

״כבר עבר מהמוות לחיים״ מתאר שינוי אמתי במצבו של האדם לפני אלוהים. הוא היה נתון למוות ולמשפט, אך כאשר קיבל את דברי הבן נכנס לחיים ואינו נשאר תחת גזר הדין שהיה ראוי לו.

(פס׳ כ״ה)
«אני מבטיח לכם, יגיע הזמן, ולמעשה הוא כבר הגיע, שהמתים ישמעו את קולו של בן־האלוהים – וכל השומעים יחיו.»

ישוע שב ומדגיש את דבריו בהבטחה חגיגית.

הוא מדבר על זמן שיגיע, ומוסיף: ״ולמעשה הוא כבר הגיע״. לכן אין מדובר רק באירוע עתידי; הדבר כבר החל להתרחש באמצעות שירותו של ישוע.

בפסוק הזה, ״המתים״ אינם בראש ובראשונה המתים הגופניים השוכבים בקברים. ישוע מדבר על בני אדם המתים מבחינה רוחנית, המנותקים מחיי אלוהים בשל חטאיהם ומריים. מצב זה מקביל ל״מוות״ שנזכר בפסוק הקודם.

אולם לקולו של בן־האלוהים יש כוח להעניק להם חיים. לכן ישוע אומר: ״כל השומעים יחיו״. אין הכוונה רק לשמיעת הצלילים באוזניים, אלא לקבלת דבריו ולתגובה אליהם מתוך אמונה.

כאשר ישוע אמר את הדברים האלה, הוא עמד בפני שומעיו והם יכלו לשמוע את קולו ישירות. כיום אין עלינו לצפות בהכרח שישוע ידבר אלינו בקול הנשמע באוזניים. אנו שומעים את קולו של הבן באמצעות דבריו ועדותו שנשמרו למעננו בכתבי הקודש. כאשר דבר המשיח מוכרז ומתקבל באמת, קולו המעניק חיים ממשיך להישמע.

(פס׳ כ״ו)
«כשם שלאב עצמו יש כוח המעניק חיים, כך גם לבן יש אותו כוח, שהוא מתנת האב.»

כאן מסביר ישוע את היסוד לדבריו הקודמים.

לאב עצמו יש כוח המעניק חיים. החיים אינם מגיעים אליו ממקור חיצוני, אלא כוח החיים נמצא בו.

כך גם לבן יש אותו כוח המעניק חיים, והוא מתנת האב. ישוע אינו רק מכריז על החיים; בידו הכוח להעניק אותם למי ששומעים את קולו.

הדבר מסביר מדוע הבן יכול להחיות את המתים. סמכותו להעניק חיים נובעת מיחסו הייחודי אל האב ומן הכוח שהאב נתן לו.

(פס׳ כ״ז)
«כבן־האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני־האדם.»

נוסף על הכוח להעניק חיים, ניתנו לבן גם הזכות והסמכות לשפוט.

הכינוי ״בן־האדם״ מזכיר את חזון דניאל, שבו דמות הדומה לבן־אדם באה אל עתיק היומין ומקבלת שלטון, כבוד ומלכות על כל העמים (דניאל 7:13–14).

כאשר ישוע מציג את עצמו כבן־האדם, הוא מזדהה עם מי שאלוהים מוסר לו שלטון עולמי. משום כך יש לו לא רק כוח להעניק חיים, אלא גם זכות וסמכות לשפוט את חטאיהם של כל בני־האדם.

(פס׳ כ״ח)
«אל תתפלאו על כך, כי יבוא הזמן שכל המתים ישמעו בקבריהם את קולו של בן האלוהים,»

כעת מרחיב ישוע את משמעות דבריו.

הוא אומר: ״אל תתפלאו על כך״, מפני שהוא עומד להכריז דבר גדול עוד יותר. בפסוק 25 הוא דיבר על זמן שכבר הגיע, שבו המתים מבחינה רוחנית שומעים את קולו וחיים. כאן, לעומת זאת, הוא מדבר על זמן עתידי.

המילים ״כל המתים ישמעו בקבריהם״ מראות שכעת מדובר באלה שמתו בגופם. יבוא זמן שבו כולם, בלי יוצא מן הכלל, ישמעו את קולו של בן־האלוהים.

כשם שקולו מעניק חיים רוחניים כבר עתה, כך יהיה בכוחו לקרוא לכל המתים לקום בגופם ביום האחרון.

(פס׳ כ״ט)
«והם יקומו מקבריהם – עושי הטוב לחיי נצח, ועושי הרע למשפט.»

כולם יקומו מקבריהם, אך לא לכולם יהיה אותו גורל.

ישוע מציג שתי קבוצות:

עושי הטוב → חיי נצח
עושי הרע → משפט

״עושי הטוב״ אינם בני אדם שהשיגו חיי נצח בזכות מעלותיהם האישיות. בהקשר המידי, החיים ניתנים למי ששומע את דברי הבן ומאמין באלוהים אשר שלח אותו. המעשים הטובים מבטאים כלפי חוץ את החיים שהתקבלו ואת התגובה האמתית לישוע.

באותה דרך, הכתוב אינו מדבר רק על מי שעשה אי־פעם מעשה רע, שהרי כל בני האדם חטאו. ישוע מדבר על ״עושי הרע״: אנשים שחייהם נשארו מאופיינים ברע ושמתו בלי לקבל את קולו של הבן, שהיה יכול להעניק להם חיים.

לכן המעשים אינם מוצגים כסיבה שבגללה אדם מקבל חיי נצח, אלא כעדות נראית למצבו האמתי. אלה מראים שקיבלו את החיים מן הבן, ואילו האחרים נשארו במצב של מוות ותחת המשפט.

פסוק זה קושר בין סמכותו של הבן לשפוט לבין התגלותו העתידה של המשפט. איש לא יישאר מחוץ לתחיית המתים, וכל אדם יעמוד תחת סמכותו של ישוע.

השלכות

• חיי הנצח מתחילים כבר בהווה: השומע את דברי הבן ומאמין באלוהים אשר שלח אותו כבר עבר מהמוות לחיים.
• האנושות מתה מבחינה רוחנית בלי המשיח: היא זקוקה לשמוע את קולו המעניק חיים של הבן כדי לחיות.
• קולו של ישוע ממשיך להישמע באמצעות כתבי הקודש: איננו צריכים להמתין לקול הנשמע באוזניים, מפני שדבריו נשמרו למעננו.
• ישוע הוא בן־האדם שעליו ניבא דניאל: הוא קיבל מן האב שלטון וסמכות לשפוט את כל בני־האדם.
• תהיה תחיית מתים כללית: גם אלה שקיבלו חיים וגם אלה שנשארו ברע יקומו מקבריהם.
• המעשים מגלים את מצבו של כל אדם: הם אינם קונים חיי נצח, אלא מראים אם האדם קיבל את חיי הבן או נשאר תחת המשפט.

יישומים

• הקשב באמת לדברי המשיח: לא די להכיר את דבריו; יש לקבל אותם ולהאמין באלוהים אשר שלח אותו.
• חפש את קולו של ישוע בכתבי הקודש: גש אל המקרא מתוך הכרה שבאמצעותו אנו מכירים את דברי הבן.
• בחן מה מגלה אורח חייך: המעשים מראים אם אתה נשאר ברע או אם החיים שקיבלת מן המשיח מניבים פרי.
• הכר בסמכותו הכלל־עולמית של ישוע: הוא מעניק חיים, יקים את המתים וישפוט את כל בני־האדם.
• אל תדחה את תגובתך לבן: החיים נמצאים בשמיעת קולו, ואילו דחייתו המתמשכת מובילה למשפט.

סיכום

ביוחנן 5:24–29 מצהיר ישוע שכל השומע את דבריו ומאמין באלוהים אשר שלח אותו יחיה חיי נצח, לא יישפט על חטאיו לעולם וכבר עבר מהמוות לחיים. הוא אומר שכבר הגיע הזמן שבו המתים מבחינה רוחנית שומעים את קולו של בן־האלוהים וחיים, מפני שגם לבן יש הכוח המעניק חיים, שהוא מתנת האב. נוסף על כך, כבן־האדם יש לו זכות וסמכות לשפוט. לאחר מכן הוא מכריז על זמן עתידי שבו כל המתים ישמעו בקבריהם את קולו ויקומו: עושי הטוב לחיי נצח ועושי הרע למשפט. הקטע מראה שהחיים והמשפט נתונים בסמכותו של הבן.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות בנך גילית את החיים הבאים ממך.

אדוננו, עזור לנו לשמוע את קולו של המשיח ולהגיב לדבריו. אפשר לנו לחיות מתוך הכרה בחיים שאתה מעניק ולהכיר בסמכות שנתת לבנך.

שמור אותנו מלהתעלם מדבריו והובל אותנו לחיות בהתאם לאמתך, בידיעה שמסרת לו את הכוח להעניק חיים ואת הסמכות לשפוט.

אנו מבקשים זאת בשם ישוע המשיח. אמן.