יוחנן ה׳:י״ט–כ״ג:
יחסו של הבן אל האב וסמכותו

הפירוש הנכון ליוחנן ה׳:י״ט–כ״ג

לאחר שמנהיגי היהודים מבינים שישוע השווה את עצמו לאלוהים (יוחנן 5:18), הוא משיב ומסביר את יחסו אל האב. דבריו אינם שוללים את היחס הזה, אלא מפתחים אותו ומראים כיצד הבן פועל ביחס אל האב.

(פס׳ י״ט)
«”הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו,“ אמר ישוע, ”הוא עושה רק מה שראה את אביו עושה, ובאותה דרך.»

ישוע פותח בהצהרה ברורה על אופן פעולתו של הבן.

ראשית הוא קובע: ״הבן אינו יכול לעשות דבר בעצמו״. אין הכוונה לחוסר יכולת, אלא לכך שפעולתו אינה עצמאית או מנותקת מן האב.

לאחר מכן הוא מסביר שהבן עושה רק את מה שראה את אביו עושה. כלומר, פעולתו עומדת בהתאמה מלאה לפעולת האב.

ישוע מוסיף שהבן עושה את הדברים באותה דרך. הדבר אינו מצביע רק על תלות, אלא על התאמה מוחלטת בין פעולת האב לפעולת הבן.

הפסוק מראה שהבן פועל באחדות מושלמת עם האב ועושה את אותן פעולות.

(פס׳ כ׳)
«כי האב אוהב את בנו ומלמד אותו את כל מעשיו, ואפילו מלמדו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. אתם יודעים מדוע? כדי שתתפלאו ותשתוממו!»

כעת מוסברת התשתית ליחס הזה.

נאמר כי האב אוהב את בנו, והדבר מציג יחס אישי וישיר ביניהם.

משום כך האב מלמד אותו את כל מעשיו. הדבר מחזק את ההבנה שהבן פועל בהתאם למה שהאב מגלה לו.

לאחר מכן אומר ישוע שהאב אף מלמד אותו לעשות מעשים גדולים יותר מריפוי האיש הזה. משמעות הדבר היא שמה שראו עד כה אינו גבול פעולתו.

המטרה נאמרת במפורש: כדי שיתפלאו וישתוממו. המעשים הגדולים יותר יגלו לעיניהם את סמכות הבן.

(פס׳ כ״א)
«הבן אף יקים מהמתים את מי שירצה, ממש כפי שעושה האב.»

ישוע מציג השוואה ישירה בין פעולת האב לפעולת הבן.

ראשית נאמר על האב שהוא מקים מתים ומעניק להם חיים.

לאחר מכן מיוחסת אותה פעולה לבן: גם הבן יקים מהמתים את מי שירצה.

ההקבלה ברורה. הפעולה המיוחסת לאב מיוחסת גם לבן.

המילים ״את מי שירצה״ מראות שהבן פועל בסמכות כאשר הוא מעניק חיים.

הבן אינו רק מחקה את האב, אלא שותף לאותה פעולה אלוהית של הענקת חיים.

(פס׳ כ״ב)
«האב לא ישפוט איש – הוא נתן לבנו את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב.»

כאן מוצג היבט נוסף של סמכות הבן: המשפט.

ישוע אומר שהאב לא ישפוט איש, במובן זה שהעביר את סמכות המשפט לבן.

האב נתן לבנו את סמכות המשפט.

הדבר מראה שלבן נמסרה סמכות בתפקיד השייך לאלוהים.

(פס׳ כ״ג)
«מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב אשר שלח אותו.»

הפסוק הבא מסביר את מטרת הענקת הסמכות הזאת.

המטרה היא שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב.

המילים ״כפי שהם מכבדים את האב״ קובעות התאמה ישירה: הכבוד הניתן לאב צריך להינתן גם לבן.

לאחר מכן באה הצהרה שלילית: מי שאינו מכבד את הבן אינו מכבד גם את האב.

הדבר מראה שאין אפשרות להפריד בין היחס אל האב לבין היחס אל הבן.

הפסוק מסיים את הטיעון בהדגשה שהכרת הבן וכיבודו הכרחיים, מפני שהאב הוא ששלח אותו.

השלכות

• הבן פועל באחדות מושלמת עם האב: אין ביניהם עצמאות נפרדת או סתירה.
• האב מגלה לבן את כל מעשיו: היחס ביניהם ישיר ומלא.
• לבן סמכות להעניק חיים: הוא פועל בפעולה המיוחסת לאב ומקים מהמתים את מי שירצה.
• סמכות המשפט נמסרה לבן: הוא קיבל מן האב את הסמכות לשפוט.
• הכבוד לבן אינו נפרד מן הכבוד לאב: אי־אפשר לכבד את האחד ולדחות את האחר.

יישומים

• הכר באחדות שבין האב לבן: מעשיו של ישוע מגלים את פעולת האב.
• ייחס חשיבות למה שישוע מגלה על עצמו: דבריו חושפים את זהותו ואת סמכותו.
• אל תפריד בין האב לבן: היחס אל אלוהים ניכר בתגובה אל הבן.
• הכר בסמכות המשיח על החיים: הוא מעניק חיים למי שירצה.
• בחן אם אתה מכבד את הבן: הסיפור מראה שהדבר הכרחי לכיבוד האב.

סיכום

ביוחנן 5:19–23 מסביר ישוע את יחסו אל האב. הוא אומר שהבן אינו פועל באופן עצמאי, אלא עושה רק את מה שהוא רואה את האב עושה ובאותה דרך. האב אוהב את הבן ומלמד אותו את כל מעשיו, והבן שותף לפעולות השייכות לאלוהים, ובהן הענקת חיים והקמת מתים. האב אף נתן לבן את סמכות המשפט, כדי שכולם יכבדו את הבן כפי שהם מכבדים את האב. הסיפור קובע שהיחס אל האב קשור ישירות להכרה בבן ולכבוד הניתן לו.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבאמצעות בנך גילית את פעולתך ואת תכליתך.

אדוננו, עזור לנו להבין את היחס שגילית בין האב לבן ולא להפריד את מה שאתה איחדת. תן לנו לב המכבד את המשיח כפי שקבעת.

אפשר לנו להכיר בסמכותו להעניק חיים ובתפקיד שמסרת לו במשפט. עזור לנו להגיב כראוי לבנך, בידיעה שרצונך מתגלה בו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.