יוחנן ה׳:י׳–י״ד:
התגובה לפעולתו של ישוע והאזהרה שלאחר מכן

הפירוש הנכון ליוחנן ה׳:י׳–י״ד

לאחר ריפוי האיש (יוחנן 5:1–9), הסיפור אינו מתמקד רק בתגובתו, אלא בתגובת האחרים ובמפגש נוסף עם ישוע. קטע זה מציג את נושא השבת ומכין את ההתפתחות שתבוא בפסוקים הבאים.

(פס׳ י׳)
«לא מצא הדבר חן בעיני היהודים. ”אסור לך לשאת את האלונקה, כי שבת היום!“ קראו לעבר הנרפא.»

הפסוק מציג פרט חדש: היום שבו התרחש הריפוי היה שבת.

נאמר כי שבת הייתה באותו יום, ופרט זה יהיה מכריע בכל מה שיבוא לאחר מכן.

תגובת היהודים אינה מתמקדת בריפוי, אלא בכך שהאיש נושא את האלונקה. בעיניהם מדובר בהפרת השבת.

כך מציג הכתוב ניגוד: האיש נרפא לאחר שנים רבות של סבל, אך תגובתם מתמקדת בשמירת היום.

(פס׳ י״א)
«”האיש שריפא אותי פקד עלי לקפל את האלונקה וללכת“, ענה האיש.»

האיש משיב ומסביר מדוע הוא נושא את האלונקה.

הוא אינו מנסה להצדיק את עצמו, אלא פונה לסמכותו של מי שריפא אותו. טענתו פשוטה: הוא עושה את מה שנצטווה לעשות.

הדגש מונח על ״האיש שריפא אותי״. מבחינתו, סמכותו של מי שהעניק לו ריפוי מצדיקה את מעשהו.

(פס׳ י״ב)
«”מיהו האיש הזה?“ שאלו.»

שאלת היהודים מתמקדת בזהותו של מי שנתן את הפקודה.

הם אינם שואלים על הריפוי עצמו, אלא על האיש שציווה עליו לקפל את האלונקה וללכת.

הדבר מראה שעניינם הוא לזהות את מי שלדעתם אחראי למעשה שהם רואים כהפרת השבת.

(פס׳ י״ג)
«אך הנרפא לא יכול היה להשיב להם, כי הוא בעצמו לא ידע מי הוא כי בינתיים נעלם ישוע בקהל הרב שהיה במקום.»

הכתוב מבהיר פרט חשוב: האיש שנרפא אינו יודע מיהו ישוע.

הדבר מראה שהריפוי התרחש בלי שהייתה ביניהם היכרות מוקדמת ובלי שהאיש ידע את זהותו של מי שריפא אותו.

ישוע נעלם בינתיים בתוך הקהל הרב שהיה במקום, ולכן האיש לא היה מסוגל לזהותו.

הדגש הוא שהאיש חווה את פעולתו של ישוע עוד לפני שהכיר את זהותו.

(פס׳ י״ד)
«מאוחר יותר פגש ישוע את הנרפא בבית־המקדש ואמר לו: ”עתה, לאחר שהבראת, אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע.“»

ישוע שוב נוקט יוזמה.

מאוחר יותר הוא פוגש את האיש בבית־המקדש, מקום הקשור לעבודת אלוהים.

ישוע מזכיר לו את השינוי שכבר התרחש: ״עתה, לאחר שהבראת״.

לאחר מכן הוא מוסיף אזהרה: ״אל תמשיך לחטוא, פן יבוא עליך משהו יותר רע״.

הכתוב אינו מסביר בפירוט את הקשר שבין מצבו הקודם של האיש לבין החטא, אך הוא קושר בין התנהגותו מכאן ואילך לבין אפשרות של תוצאה חמורה יותר.

האזהרה מצביעה על דבר חמור יותר ממחלה גופנית. הריפוי שקיבל אינו סוף העניין; בעקבותיו מוטלת עליו אחריות.

השלכות

• תגובת האדם עלולה להתמקד בדברים חיצוניים: הכתוב מראה כיצד אפשר להתעלם מפעולת אלוהים ולהתמקד בעניינים משניים.
• סמכותו של ישוע עולה על הציפיות האנושיות: האיש פועל בהתאם לדבריו של מי שריפא אותו.
• אפשר לחוות את פעולתו של ישוע בלי להכיר עדיין במלואה את זהותו: האיש נרפא לפני שידע מיהו.
• ישוע מחפש שוב את האיש: הוא אינו רק מרפא אותו, אלא גם מעמיד אותו מול אחריותו.
• הריפוי אינו נקודת הסיום: אזהרתו של ישוע חושפת ממד עמוק יותר הנוגע לחיי האיש.

יישומים

• בחן במה אתה מתמקד: הסיפור מציב ניגוד בין ראיית פעולת אלוהים לבין התמקדות בפרטים חיצוניים.
• הכר בסמכות המשיח: לדבריו יש משקל ועלינו לציית להם.
• אל תסתפק בחוויה חיצונית: עליך להתקדם אל הכרת זהותו של ישוע.
• שים לב לאזהרת המשיח: החיים לאחר פעולת אלוהים דורשים תגובה.
• חיה בהתאם למה שקיבלת: ריפויו של האיש כרוך באחריות לדרך חייו.

סיכום

ביוחנן 5:10–14, לאחר ריפוי האיש, היהודים מגיבים בהתמקדות בשמירת השבת במקום במעשה הריפוי. האיש מסביר שהוא נושא את האלונקה מפני שמי שריפא אותו ציווה עליו לעשות זאת, אף שהוא עדיין אינו יודע מיהו ישוע. מאוחר יותר פוגש אותו ישוע בבית־המקדש ומזהיר אותו שלא ימשיך לחטוא, פן יבוא עליו דבר רע יותר. הסיפור מראה שאנשים המתמקדים בדברים חיצוניים עלולים להתעלם מפעולתו של ישוע, ושפעולתו בחיי האדם כרוכה באחריות החורגת מריפוי גופני.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבבנך אנו רואים את כוחך לשנות את מצבנו ושאתה נוקט יוזמה כדי למצוא אותנו.

אדוננו, עזור לנו לא להתמקד בדברים החיצוניים ולא להחמיץ את מה שאתה עושה. תן לנו לב המכיר בפעולתך ומגיב כראוי לדברך.

אל תניח לנו להסתפק במה שקיבלנו בלבד, אלא עזור לנו לחיות בהתאם למה שגילית לנו. שמור אותנו מלחזור אל החטא ועזור לנו ללכת לפי רצונך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.