יוחנן ה׳:א׳–ט׳:
ישוע מעניק חיים למי שאינו יכול לעזור לעצמו

הפירוש הנכון ליוחנן ה׳:א׳–ט׳

לאחר האירועים בגליל (יוחנן 4), חוזר הסיפור לירושלים. כאן מוצג נס נוסף, אך בדגש מסוים: לא רק מה שישוע עושה, אלא גם למי הוא עושה זאת ובאילו נסיבות.

(פס׳ א׳)
«כעבור זמן מה חזר ישוע לירושלים לרגל אחד החגים.»

הפסוק פותח במעבר למקום אחר.

ישוע חוזר לירושלים לרגל אחד החגים. הכתוב אינו מציין באיזה חג מדובר, אך הוא קובע את ההקשר: שוב אנו נמצאים במרכז הדתי של ישראל.

הדבר מכין את הרקע למה שיתרחש בהמשך, כאשר למעשה של ישוע יהיו השלכות רחבות יותר.

(פס׳ ב׳)
«ליד שער הצאן בירושלים הייתה ברכה שנקראת בעברית ”בית־חסדא“, וסביבה חמישה רציפים.»

יוחנן מתאר את המקום בפירוט.

ברכת בית־חסדא הייתה ליד שער הצאן, וכך ממוקמת הסצנה בנקודה מסוימת בירושלים.

האזכור של חמישה רציפים מראה שלא היה זה מקום מבודד, אלא שטח רחב שבו יכלו אנשים רבים להתאסף.

(פס׳ ג׳–ד׳)
«על רציפים אלה שכבו חולים רבים, עיוורים, פיסחים, משותקים וכדומה (כשהם מחכים שהמים יסערו, כי מדי פעם ירד מלאך ה׳ אל הברכה והסעיר את המים, והחולה הראשון שנכנס אל המים לאחר מכן נרפא).»

הכתוב מציג את מצב המקום.

על הרציפים שכבו חולים רבים — עיוורים, פיסחים ומשותקים — והדבר מראה שהברכה הייתה מוכרת כמקום שבו ציפו לריפוי.

מתואר מנהג של המתנה לכך שהמים יסערו, מתוך אמונה שהחולה הראשון שייכנס אליהם לאחר מכן יירפא.

מעבר לפרטי התופעה, הדגש בסיפור הוא על המצב: חולים רבים ממתינים להזדמנות שרק אדם אחד יכול לנצל בכל פעם.

כך נוצר מצב של תחרות ומגבלה.

(פס׳ ה׳)
«בין החולים הרבים היה אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים.»

כעת מתמקד הסיפור באדם אחד מתוך החולים הרבים.

הפרט שלושים ושמונה שנים מדגיש את משכה הקיצוני של מחלתו. לא היה זה מצב חדש, אלא סבל ממושך שלא נמצא לו פתרון.

(פס׳ ו׳)
«ישוע הביט באיש ומיד ידע את משך מחלתו. ”אתה רוצה להירפא?“ שאל ישוע.»

ישוע נוקט יוזמה.

לא האיש ניגש אל ישוע, אלא ישוע מביט בו ופועל.

השאלה ״אתה רוצה להירפא?״ אינה מיותרת, אלא מפנה את תשומת לבו של האיש אל מצבו ואל רצונו.

היא גם פותחת את השיחה שתחשוף דבר עמוק יותר על מצבו.

(פס׳ ז׳)
«”איני יכול!“ השיב האיש בייאוש. ”אין מי שיעזור לי להיכנס למים בעת הסערה, ובזמן שאני מנסה להיכנס לברכה בכוחות עצמי, מישהו זריז ממני מקדים אותי ונכנס למים לפני.“»

תשובתו של האיש אינה ישירה.

הוא אינו אומר רק ״כן״, אלא מסביר את בעייתו: אין מי שיעזור לו.

הוא מתאר מצב שבו הריפוי תלוי בכניסה ראשונה למים, דבר שאינו מסוגל להשיג.

תשומת לבו נתונה להעדר עזרה אנושית ולחוסר יכולתו להקדים אחרים.

הדבר חושף את מצבו: לא זו בלבד שהוא חולה, אלא שאין בידו היכולת או האמצעים לשנות את מצבו.

(פס׳ ח׳)
«”קום, קפל את האלונקה שלך והתהלך!“ פקד ישוע.»

ישוע אינו פועל לפי ההיגיון של האיש ואינו עוסק בברכה.

הוא אינו עוזר לו להיכנס למים ואינו מחכה שהמים יסערו.

הוא פשוט נותן פקודה ישירה.

הפקודה כוללת שלוש פעולות: לקום, לקפל את האלונקה ולהתהלך. זהו דבר שלא רק מכריז על ריפוי, אלא גם דורש תגובה מידית.

(פס׳ ט׳)
«האיש נרפא מיד, עמד על רגליו, קיפל את האלונקה והלך לדרכו. מאחר שהמעשה התרחש בשבת,»

התוצאה מידית.

הכתוב מדגיש את המהירות: האיש נרפא מיד.

האיש עושה בדיוק את מה שישוע ציווה עליו: הוא עומד על רגליו, מקפל את האלונקה והולך לדרכו.

הדבר מאשר שלדברו של ישוע יש סמכות לשנות את מצבו של האדם בלי להזדקק לאמצעים נוספים.

השלכות

• ישוע נוקט יוזמה: האיש אינו מחפש את ישוע; ישוע ניגש אליו.
• מצבו של האדם מוצג כחוסר יכולת: האיש אינו מסוגל לשנות את מצבו בכוחות עצמו.
• לדברו של ישוע יש סמכות מידית: הוא אינו תלוי בתהליך או באמצעים חיצוניים.
• ישוע אינו פועל במסגרת המערכת המצופה: הוא אינו משתמש בברכה, אלא פועל ישירות.
• פעולתו של ישוע אישית וממוקדת: בתוך חולים רבים הוא מתמקד באדם אחד.

יישומים

• הכר בחוסר יכולתך: הסיפור מציג אדם שאינו יכול לעזור לעצמו.
• אל תישען על אמצעים אנושיים כפתרון הסופי: האיש חיכה לדבר שמעולם לא הצליח להשיג.
• הגב לדברו של המשיח: כאשר ישוע מדבר, התגובה הנכונה היא לפעול בהתאם לדבריו.
• בטח בכך שישוע יכול לפעול ישירות: הוא אינו זקוק למתווכים או לתנאים חיצוניים.
• הערך את העובדה שישוע רואה את מצבך: הוא ניגש אל האיש הזה מתוך חולים רבים.

סיכום

ביוחנן 5:1–9 מתואר אדם שסבל ממחלתו במשך שלושים ושמונה שנים ולא היה מסוגל להגיע לאמצעי שלדעתו יכול היה לרפאו. ישוע ניגש אליו, שואל אותו שאלה ולאחר מכן נותן לו פקודה ישירה. בלי להשתמש בברכה ובלי לפעול לפי הדרך שכל האחרים ציפו לה, מרפא ישוע את האיש מיד באמצעות דברו. הסיפור מראה שסמכותו של ישוע אינה תלויה באמצעים חיצוניים ושבכוח דברו לשנות לחלוטין את מצבו של האדם.