יוחנן ד׳:ל״ט–מ״ה:
השומרונים מאמינים בעקבות דברי ישוע

הפירוש הנכון ליוחנן ד׳:ל״ט–מ״ה

לאחר מפגשו של ישוע עם האישה השומרונית (יוחנן 4:1–38), מראה הסיפור את השפעת עדותה בעיר ואת האופן שבו התפתחה תגובת השומרונים. לאחר מכן עובר המוקד אל שובו של ישוע לגליל, ומוצג ניגוד בדרך שבה הוא מתקבל.

(פס׳ ל״ט)
«שומרונים רבים מהעיר האמינו שישוע הוא המשיח, כי האישה אמרה: ”הוא סיפר לי את כל מה שעשיתי!“»

הפסוק פותח בהצגת השפעת עדותה של האישה.

נאמר ששומרונים רבים מן העיר האמינו שישוע הוא המשיח בעקבות דברי האישה. כלומר, נקודת המוצא של תגובתם אינה מפגש ישיר עם ישוע, אלא מה ששמעו עליו.

תוכן העדות ברור ומוחשי: ״הוא סיפר לי את כל מה שעשיתי!״ הדבר מתקשר למה שאירע קודם לכן (יוחנן 4:29), כאשר האישה הכירה בכך שישוע גילה את חייה.

כך מראה הכתוב שעדות אישית יכולה לשמש אמצעי להוביל אחרים אל ישוע, אך היא עדיין אינה סוף התהליך.

(פס׳ מ״א–מ׳)
«הקהל הרב ביקש מישוע להאריך את שהותו אצלם, והוא נשאר שם יומיים נוספים. בזמן הקצר הזה האמינו בו עוד אנשים רבים לאחר ששמעו את דבריו.»

הסיפור מתקדם משמיעה על ישוע אל ביאה ישירה אליו.

השומרונים אינם מסתפקים בעדות האישה, אלא מבקשים לפגוש את ישוע בעצמם. יתר על כן, הם מבקשים ממנו להאריך את שהותו אצלם.

העובדה שישוע נשאר אצלם יומיים נוספים מראה שהיה זמן ממושך יחסית של הוראה ושהייה משותפת, אף שהכתוב אינו מפרט מה התרחש באותו פרק זמן.

כך מתואר מעבר מעדות עקיפה למפגש ישיר עם ישוע.

כאן מופיעה התפתחות חשובה.

אין מדובר עוד רק באלה שהאמינו בעקבות עדותה של האישה, אלא באנשים רבים נוספים שהאמינו לאחר ששמעו את דברי ישוע.

הדגש משתנה בבירור: היסוד אינו עוד רק מה שאדם אחר אמר על ישוע, אלא מה שישוע עצמו אמר.

כך מדגיש הכתוב את מרכזיותם של דברי ישוע כיסוד לאמונה.

(פס׳ מ״ב)
«”הוא באמת מושיע העולם!“ אמרו השומרונים לאישה. ”עתה אנחנו מאמינים בו מפני ששמענו אותו בעצמנו, ולא רק משום הדברים שאת סיפרת לנו.“»

השומרונים מבטאים בבירור את השינוי שהתרחש.

תחילה הם מכירים בערכה של העדות הראשונית: ״עתה אנחנו מאמינים בו... ולא רק משום הדברים שאת סיפרת לנו״. הם אינם מבטלים את דבריה, אלא מראים שהתקדמו מעבר לנקודת הפתיחה.

לאחר מכן הם אומרים: ״שמענו אותו בעצמנו״. הדבר מדגיש את המפגש הישיר עם דברי ישוע.

דבריהם מבטאים ביטחון מוצק שנוצר מתוך מה ששמעו בעצמם.

לבסוף הם מכריזים הכרזה מרכזית: ״הוא באמת מושיע העולם!״

תואר זה משמעותי. הם אינם מכירים בישוע רק כמשיח, אלא גם כ״מושיע העולם״. בכך מתרחב היקף שליחותו מעבר לישראל ומתחבר לשימוש החוזר במילה ״עולם״ בבשורה (כמו ב־יוחנן 3:16–17).

כך מציג הקטע הבנה שהתפתחה: מעדותה של אישה להכרה ישירה בזהותו של ישוע.

(פס׳ מ״ג)
«בתום שני ימי שהותו בשומרון הלך ישוע לגליל,»

הסיפור עובר למקום אחר.

לאחר שהותו עם השומרונים ממשיך ישוע בדרכו אל הגליל. מהלך זה מתחבר למה שכבר נאמר קודם לכן (יוחנן 4:3).

(פס׳ מ״ד)
«למרות שאמר: ”הנביא זוכה לכבוד ולהערכה בכל מקום, מלבד בעיר מולדתו.“»

הפסוק הבא מציג הכרזה המכינה את הקורא למה שעתיד להתרחש.

הכתוב מזכיר את דברי ישוע: ״הנביא זוכה לכבוד ולהערכה בכל מקום, מלבד בעיר מולדתו״.

הדבר יוצר ציפייה אצל הקורא לקבלת פנים שאינה מבטאת הכרה מלאה בישוע.

(פס׳ מ״ה)
«ברם, אנשי הגליל התאספו בהמוניהם וקיבלו אותו בזרועות פתוחות, שכן היו בירושלים בחג הפסח וראו את הנפלאות שחולל.»

במבט ראשון נראה שקבלת הפנים טובה: אנשי הגליל התאספו בהמוניהם וקיבלו אותו בזרועות פתוחות.

אולם הכתוב מסביר מדוע: הם היו בירושלים בחג הפסח וראו את הנפלאות שחולל.

כלומר, קבלתם מבוססת על מה שראו ממעשיו, ולא על דבריו.

הדבר מנוגד למה שאירע בשומרון:

• השומרונים התקדמו מעדות האישה אל שמיעת דברי ישוע עצמו.
• אנשי הגליל קיבלו אותו בעקבות הנפלאות שראו.

כך מכניס הפסוק מתח לסיפור: אף שיש קבלת פנים, אין פירוש הדבר בהכרח שיש הכרה עמוקה בזהותו של ישוע.

הדבר מתקשר לעיקרון שנאמר בפסוק הקודם: נביא אינו זוכה לכבוד בעיר מולדתו.

השלכות

• עדות יכולה להוביל אחרים אל ישוע: אלוהים משתמש בעדות אנושית כאמצעי ראשוני.
• דברי ישוע הם היסוד המרכזי: הכתוב מציג התקדמות מעדות אנושית אל דברי המשיח עצמו.
• ישוע הוא מושיע העולם: השומרונים מכירים בכך ששליחותו אינה מוגבלת לקבוצה אחת, אלא נועדה לעולם.
• לא כל קבלת פנים זהה: הסיפור מבחין בין תגובה המבוססת על דברי ישוע לבין תגובה המבוססת על נפלאות שנראו.
• התגובה לעדותו של ישוע מגלה את הלב: מה שמניע את האדם — דבריו או האותות החיצוניים — מגלה את טיב תגובתו.

יישומים

• הערך עדות, אך חפש את דברי המשיח: שמיעת עדותם של אחרים יכולה לקרב אותך לישוע, אך עליך לשמוע אותו בעצמך.
• אל תישאר ברובד השטחי: ראיית דברים חיצוניים אינה מספיקה; תגובתך צריכה להיות ממוקדת במה שישוע אומר.
• אפשר להבנתך לגדול: הסיפור מציג התקדמות מהבנה ראשונית להכרה עמוקה ומבוססת יותר.
• הכר במשיח כפי שהוא מוצג: הוא מושיע העולם ואינו מוגבל לקבוצה מסוימת.
• בחן על מה מבוססת תגובתך: חשוב לברר אם היא נשענת על דברי ישוע או על דברים חיצוניים.

סיכום

ביוחנן 4:39–45 מתוארת תוצאת מפגשו של ישוע עם האישה השומרונית. שומרונים רבים מאמינים תחילה בעקבות עדותה, אך לאחר ששמעו את דברי ישוע בעצמם מאמינים בו עוד רבים ומכירים בכך שהוא באמת מושיע העולם. לאחר מכן הולך ישוע לגליל, ושם מקבלים אותו אנשים שראו את הנפלאות שחולל בירושלים. הקטע יוצר אפוא ניגוד בין תגובה המבוססת על דברי המשיח לבין תגובה המבוססת על מה שנראה לעין, ומראה שלא כל קבלת פנים מבטאת אותה מידה של הבנה באשר לזהותו של ישוע.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שגילית את בנך ואפשרת לרבים להכיר מיהו באמצעות דבריו.

אדוננו, עזור לנו לא להסתפק במה שאחרים אומרים, אלא לשמוע בעצמנו את קול המשיח. אפשר לנו לגדול בהבנה, לעבור מהיכרות ראשונית לביטחון מוצק המבוסס על מה שהוא עצמו גילה.

שמור את לבנו מלהישאר ברובד השטחי או החיצוני, והובל אותנו להגיב כראוי לבנך ולהכיר בו כמושיע ששלחת.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.