יוחנן ד׳:א׳–י״ד:
ישוע מציע לאישה השומרונית מים חיים
יוחנן ד׳:א׳–י״ד (OHD)
הפירוש הנכון ליוחנן ד׳:א׳–י״ד
לאחר שהראה שהבן בא מן השמים, נושא את דבר אלוהים ושכל המאמין בו יחיה לעולם (יוחנן 3:31–36), מציגה כעת הבשורה מפגש אישי בין ישוע לבין אישה שומרונית. הסיפור מתאר את ישוע עוזב את יהודה, עובר דרך שומרון ומתקרב לאדם שמסיבות דתיות, אתניות וחברתיות נראה מרוחק. אך דווקא שם מתחיל ישוע לדבר על מתנת אלוהים ועל המים החיים שרק הוא יכול לתת.
(פס׳ ב׳–א׳)
«הפרושים שמעו שישוע מושך אליו אנשים רבים, ושהטביל תלמידים רבים יותר משהטביל יוחנן (למעשה, תלמידי ישוע הם שהטבילו, ולא הוא עצמו).»
הסיפור פותח בציון העובדה שהפרושים שמעו על התרחבות שירותו של ישוע.
נודע שישוע מושך אליו אנשים רבים ושהטביל תלמידים רבים יותר משהטביל יוחנן.
הדבר מתקשר למה שנאמר קודם לכן, כאשר גם תלמידיו של יוחנן הבחינו שרבים פונים אל ישוע. שירותו של ישוע נעשה גלוי יותר ויותר.
יוחנן מבהיר פרט חשוב.
למעשה, ישוע עצמו לא הטביל, אלא תלמידיו.
הבהרה זו מונעת אי־הבנה. אף שהשירות זוהה עם ישוע, פעולת הטבילה נעשתה בידי תלמידיו.
ישוע נשאר המרכז, אך הכתוב מבהיר כיצד התבצעה הפעילות הזאת.
(פס׳ ג׳)
«כשנודע הדבר לישוע, הוא עזב את אזור יהודה וחזר לגליל.»
ישוע עוזב את אזור יהודה וחוזר לגליל.
הבשורה אינה מציגה את יציאתו כבריחה מתוך פחד או כאובדן שליטה, אלא כחלק מתנועתו של ישוע במסגרת שליחותו.
ישוע אינו נלכד במתח המתחיל להיווצר סביב שירותו. הוא ממשיך להתקדם בהתאם לתכליתו.
(פס׳ ד׳)
«לשם כך היה עליו לעבור דרך שומרון.»
יוחנן מוסיף משפט חשוב: ״לשם כך היה עליו לעבור דרך שומרון״.
הכתוב אינו מציג זאת כפרט גאוגרפי בלבד. הביטוי ״היה עליו״ מצביע על הכרח בתוך דרכו של ישוע.
הסיפור מכין את הקורא להבין שהמפגש הבא אינו מקרי. ישוע יעבור דרך שומרון, ושם תתרחש שיחה שתגלה את חסד אלוהים בדרך מפתיעה.
(פס׳ ו׳–ה׳)
«בשעת הצהריים הגיע ישוע לעיר השומרונית סוכר, השוכנת מול חלקת האדמה שנתן יעקב אבינו ליוסף בנו, ובה באר יעקב. ישוע עייף מהדרך הארוכה ומהחום הכבד, וישב לנוח ליד הבאר.»
ישוע מגיע לעיר שומרונית בשם סוכר.
יוחנן ממקם אותה מול חלקת האדמה שיעקב נתן ליוסף בנו. הפרט מחבר את הסצנה עם ההיסטוריה העתיקה של העם.
המפגש אינו מתרחש במקום חסר משמעות. ישוע מגיע לאזור הקשור לזיכרון ישראל, אך מיושב בידי שומרונים, עם שהיה מרוחק מן היהודים מבחינה היסטורית ודתית.
שם הייתה באר יעקב.
ישוע מגיע עייף מן הדרך הארוכה ומן החום הכבד ויושב לנוח ליד הבאר.
כאן מראה הבשורה את אנושיותו האמתית של ישוע. מי שבא מן השמים ונעלה על הכול גם מתעייף בדרך.
הייתה שעת הצהריים, זמן חם ומתקדם ביום. הסצנה מוכנה: ישוע יושב לבדו ליד הבאר, עייף, ושם יפגוש את האישה הבאה לשאוב מים.
(פס׳ ח׳–ז׳)
«הוא ישב שם לבדו, כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אוכל. עד מהרה הגיעה לבאר אישה שומרונית שרצתה לשאוב מים. ”אנא, תני לי לשתות“, ביקש ישוע.»
אישה שומרונית מגיעה אל הבאר כדי לשאוב מים.
ישוע פותח את השיחה בבקשה פשוטה: ״אנא, תני לי לשתות״.
מי שידבר בהמשך על מים חיים מתחיל בכך שהוא מבקש מים.
ישוע פונה אל האישה מתוך צורך ממשי, ובקשה זו פותחת את הדרך לשיחה עמוקה יותר.
יוחנן מסביר שהתלמידים לא היו שם.
הם הלכו העירה לקנות אוכל.
כך נשארים ישוע והאישה בשיחה ישירה. הסיפור יתמקד בדו־שיח שביניהם.
(פס׳ ט׳)
«האישה תמהה על בקשתו הבלתי־רגילה וקראה: ”הרי יהודי אתה, ואילו אני שומרונית! אתה יודע שהיהודים אינם מתערבים עם השומרונים. כיצד אתה מבקש ממני לתת לך לשתות?“»
האישה מופתעת מבקשתו של ישוע.
היא מכירה במרחק שביניהם: הוא יהודי והיא שומרונית.
שאלתה מראה שלפי המנהגים והמתח שבין יהודים לשומרונים, שיחה כזאת לא הייתה צפויה.
יוחנן מוסיף את ההסבר: היהודים אינם מתערבים עם השומרונים.
אך ישוע חוצה את המחסום הזה. הוא אינו פועל לפי דעות קדומות אנושיות, אלא בהתאם לחסד אלוהים ולתכליתו.
(פס׳ י׳)
«”אילו ידעת מהי מתנתו של אלוהים ומי הוא האומר לך ’תני לי לשתות‘, היית מבקשת ממני מים חיים והייתי נותן לך אותם!“ השיב ישוע.»
ישוע משיב ומוביל את השיחה לרובד עמוק יותר.
האישה רואה יהודי המבקש ממנה מים, אך ישוע מראה לה שהיא עדיין אינה מכירה שני דברים: מהי מתנתו של אלוהים ומיהו המדבר אליה.
אילו ידעה את הדברים האלה, היא לא הייתה נשארת רק מופתעת מכך שישוע מבקש ממנה מים. היא עצמה הייתה מבקשת ממנו.
וישוע היה נותן לה מים חיים.
האדון משנה את כיוון השיחה. הוא התחיל בבקשת מים, אך כעת מגלה שהוא עצמו יכול לתת לה את מה שהיא זקוקה לו באמת.
(פס׳ י״א)
«”מאין לך מים חיים?“ תמהה האישה. ”הבאר הזאת עמוקה מאוד ואין לך דלי או חבל.»
האישה מבינה את דברי ישוע במובן גשמי.
היא מבחינה שאין לישוע דלי או חבל ושהבאר עמוקה מאוד.
לכן היא שואלת: ״מאין לך מים חיים?״
היא עדיין אינה מבינה שישוע אינו מדבר רק על מי הבאר. כפי שקרה קודם לנקדימון בעניין הלידה החדשה, התגובה האנושית נשארת בתחילה במישור הטבעי.
(פס׳ י״ב)
«מלבד זאת, האם גדול אתה מיעקב אבינו שנתן לנו את הבאר? יעקב עצמו, בני־ביתו וצאנו שתו מהמים האלה!“»
האישה פונה אל יעקב ואל חשיבות הבאר.
היא שואלת אם ישוע גדול מיעקב אבינו.
מנקודת מבטה, הבאר הייתה מורשת חשובה. יעקב עצמו, בני־ביתו וצאנו שתו ממנה.
שאלתה של האישה משמעותית, אף שהיא עדיין אינה מבינה במלואה מי עומד לפניה.
ישוע מוביל אותה, צעד אחר צעד, לשקול שיש דבר גדול ממי הבאר וגדול מן המורשת שקיבלה.
(פס׳ י״ג)
«”כל השותה מהמים האלה ישוב ויצמא,»
ישוע משיב ומצביע על מגבלת מי הבאר.
כל השותה מן המים האלה ישוב ויצמא.
ישוע אינו מזלזל במים הטבעיים, אלא מראה שהם אינם יכולים להשביע באופן סופי.
מה שהבאר מעניקה ממשי, אך זמני. היא מרווה את הצמא לזמן־מה, אך הצמא חוזר.
(פס׳ י״ד)
«אולם מי שישתה מהמים שאני נותן, לא יצמא יותר לעולם! כי מים אלה יהיו בקרבו למעיין של מים חיים לחיי נצח.“»
כעת מציג ישוע את הניגוד.
המים שהוא נותן שונים.
מי שישתה מן המים שישוע נותן לא יצמא יותר לעולם.
אין מדובר בסיפוק שטחי או רגעי. ישוע מדבר על מתנה עמוקה הנוגעת בצורך הפנימי של האדם.
יתר על כן, המים האלה יהיו באדם למעיין של מים חיים לחיי נצח.
מה שישוע נותן אינו רק מרווה את הצמא; הוא יוצר באדם מעיין פנימי המוביל לחיי נצח.
הקטע מסתיים בהבהרה שישוע אינו מציע הקלה זמנית בלבד. הוא מציע את מתנת אלוהים, את המים החיים המובילים לחיי נצח.
השלכות
- ישוע מכוון את דרכו בהתאם לתכלית אלוהים: המעבר שלו דרך שומרון אינו מקרי.
- ישוע הוא אדם אמתי: הכתוב מציג אותו עייף מן הדרך.
- ישוע חוצה מחסומים אנושיים כדי לגלות את חסד אלוהים: הוא מדבר עם אישה שומרונית למרות ההפרדה שבין יהודים לשומרונים.
- הישועה מתחילה בהכרת מתנת אלוהים ובהכרת זהותו של ישוע: הוא עצמו מכוון את האישה אל שתי האמיתות האלה.
- ישוע הוא הנותן מים חיים: הדבר שהאדם זקוק לו לעומק בא ממנו.
- לדברים הארציים יש גבולות: מי הבאר מרווים את הצמא, אך לא באופן סופי.
- המים שישוע נותן קשורים לחיי נצח: מתנתו יוצרת באדם מעיין הנובע לחיי נצח.
יישומים
- הכר בכך שישוע מתקרב גם לאנשים הנחשבים רחוקים: חסד אלוהים מגיע מעבר למחסומים אנושיים.
- אל תישאר רק בצרכים הזמניים שלך: האישה חשבה על מי הבאר, אך ישוע דיבר איתה על צמא עמוק יותר.
- בקש מן המשיח את מה שרק הוא יכול לתת: אילו הכרת את מתנת אלוהים ומיהו ישוע, היית פונה אליו.
- אל תצמצם את ישוע למי שמבקש ממך דבר מה: הוא זה שיכול לתת לך מים חיים.
- קבל שמקורות ארציים אינם מספקים לעולם: כל השותה מן המים האלה ישוב ויצמא.
- בקש במשיח את החיים הנשארים: המים שהוא נותן נובעים לחיי נצח.
- הבט באנשים כפי שישוע מביט בהם: לא מתוך דעות קדומות אנושיות, אלא מתוך האפשרות שיכירו את מתנת אלוהים.
סיכום
ביוחנן 4:1–14 עוזב ישוע את יהודה וחוזר לגליל, ולשם כך עליו לעבור דרך שומרון. הוא מגיע לסוכר, אל באר יעקב, כשהוא עייף מן הדרך. אישה שומרונית מגיעה לשאוב מים, וישוע פותח את השיחה בבקשה שתיתן לו לשתות. האישה מופתעת מפני שהוא יהודי והיא שומרונית, אך ישוע מוביל את השיחה אל אמת עמוקה יותר: אילו ידעה מהי מתנת אלוהים ומיהו המדבר אליה, הייתה מבקשת ממנו והוא היה נותן לה מים חיים. בתחילה האישה מבינה את הדברים במובן גשמי וחושבת על באר יעקב, אך ישוע מראה לה שמי הבאר אינם מרווים לעולם. לעומת זאת, המים שהוא נותן יהיו באדם למעיין של מים חיים לחיי נצח.
תפילה
אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח אתה מציע לנו מים חיים.
אדוננו, עזור לנו לא להישאר רק בצרכים הזמניים שלנו, אלא להכיר בצמא העמוק שבלבנו. למד אותנו להכיר את מתנת אלוהים ולראות מיהו ישוע באמת.
תודה לך שבנך התקרב בחסד לאישה שומרונית והראה שבו יש חיים גם למי שנראים רחוקים.
תן לנו לב המבקש מן המשיח את מה שרק הוא יכול לתת, ועשה שהמים החיים האלה יהיו בנו למעיין הנובע לחיי נצח.
אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.
הטקסט של הברית החדשה נלקח מתוך
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
זכויות יוצרים © 1979, 2009 על ידי Biblica, Inc. נעשה שימוש בהתאם לרישיון
Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc
Licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Used in accordance with the license
“Biblica” is a trademark registered in the United States Patent and Trademark Office by Biblica, Inc. Used with permission
הטקסט של התנ״ך נלקח מתוך Westminster Leningrad Codex.
Westminster Leningrad Codex
Westminster Hebrew Institute, Philadelphia
The Hebrew Old Testament text is taken from the Westminster Leningrad Codex.
Westminster Leningrad Codex
Westminster Hebrew Institute, Philadelphia