יוחנן ג׳:כ״ב–ל׳:
יוחנן שמח כאשר חשיבותו של המשיח גדלה

הפירוש הנכון ליוחנן ג׳:כ״ב–ל׳

לאחר השיחה עם נקדימון, שבה לימד ישוע על הצורך להיוולד מחדש ועל חיי הנצח לכל המאמין בבן, שבה הבשורה לתאר את שירותו של יוחנן. כעת מתעורר מתח בין תלמידיו של יוחנן לבין התרחבות שירותו של ישוע. אך יוחנן משיב בבהירות ובענווה: הוא אינו המשיח, אלא נשלח לפניו. שמחתו אינה נובעת משמירה על מעמדו, אלא מכך שהמשיח תופס את המקום הראוי לו.

(פס׳ כ״ב)
«לאחר מכן עזבו ישוע ותלמידיו את ירושלים והלכו לאזור יהודה. הם נשארו שם זמן־מה, וישוע הטביל את המאמינים בו.»

יוחנן מציין מעבר בעלילה: ״לאחר מכן״.

ישוע הולך עם תלמידיו לאזור יהודה.

הכתוב אומר שהם נשארו שם זמן־מה וישוע הטביל את המאמינים בו. הדבר מציג את ישוע לצד תלמידיו בשלב של שירות פומבי שבו אנשים מתחילים לבוא אליו.

הסיפור עדיין אינו מפרט את כל ענייני הטבילה, אלא מכין את הניגוד לשירותו של יוחנן.

(פס׳ כ״ג)
«באותה עת הטביל יוחנן אנשים בעינון, ליד שלם, כי היו שם הרבה מים.»

גם יוחנן ממשיך להטביל.

הבשורה ממקמת את פעילותו בעינון, ליד שלם, ומסבירה שהיו שם הרבה מים.

אנשים המשיכו לבוא אל יוחנן ולהיטבל.

הדבר מראה שבמשך זמן־מה התקיימו שירותיהם של יוחנן ושל ישוע זה לצד זה. יוחנן עדיין היה פעיל, אך שליחותו נותרה כשהייתה: להכין את הדרך ולהצביע על המשיח.

(פס׳ כ״ד)
«כל זה התרחש לפני מאסרו של יוחנן.»

יוחנן מבהיר את הזמן ההיסטורי שבו התרחש הדבר.

כל זה התרחש לפני מאסרו של יוחנן.

פרט זה מסייע למקם את האירוע בתוך שירותו של יוחנן. פעילותו הפומבית עדיין לא הסתיימה, אך הבשורה כבר הראתה שתפקידו היה להעיד על ישוע ולא להתחרות בו.

(פס׳ כ״ה)
«אחדים מתלמידי יוחנן התווכחו עם פרוש אחד בעניין הטבילה של ישוע ושל יוחנן.»

מתעורר ויכוח.

אחדים מתלמידי יוחנן מתווכחים עם פרוש אחד בעניין הטבילה של ישוע ושל יוחנן.

הכתוב אינו מפרט את כל פרטי הוויכוח, ולכן אין להוסיף מעבר למה שיוחנן מספר. הדבר החשוב הוא שהוויכוח נעשה הזדמנות לתלמידיו של יוחנן לבוא אליו עם דאגתם.

נושא הטבילה קשור לאווירה של טהרה ומנהגים דתיים, אך הסיפור מפנה במהרה את תשומת הלב למקומו של יוחנן ביחס לישוע.

(פס׳ כ״ו)
«תלמידים באו אל יוחנן ואמרו: ”רבי, האיש שפגשת בעבר־הירדן ואמרת שהוא המשיח, גם הוא מטביל, וכולם הולכים להיטבל על־ידו ולא על־ידך.“»

תלמידיו של יוחנן באים אליו ופונים אליו בתואר ״רבי״.

לאחר מכן הם מתייחסים לישוע כאל ״האיש שפגשת בעבר־הירדן ואמרת שהוא המשיח״.

דבריהם מראים שהם זוכרים את עדותו של יוחנן על ישוע, אך כעת הם מודאגים מכך שרבים פונים אליו.

הם אומרים: ״גם הוא מטביל, וכולם הולכים להיטבל על־ידו ולא על־ידך״.

המשפט מגלה מתח בלבם. הם רואים בהתרחבות שירותו של ישוע אובדן ליוחנן.

אך דווקא התרחבות זו הייתה תכלית עדותו של יוחנן.

(פס׳ כ״ז)
«השיב יוחנן: ”אבינו שבשמים מעניק לכל אחד תפקיד משלו.»

יוחנן משיב באמת פשוטה ועמוקה.

״אבינו שבשמים מעניק לכל אחד תפקיד משלו״.

בדברים אלה מכיר יוחנן בשלטונו של אלוהים על כל שליחות ועל כל מקום של שירות.

מה שיש לאדם, מה שהוא מקבל והמקום שהוא תופס לפני אלוהים אינם נובעים משאפתנות אישית, אלא ממה שאלוהים מעניק.

יוחנן אינו חש מאוים מהתרחבות שירותו של ישוע, מפני שהוא מבין שכל אחד מקבל מן השמים את התפקיד שאלוהים מעניק לו.

(פס׳ כ״ח)
«התפקיד שלי הוא להכין את הדרך לפני האיש הזה, כדי שכולם יוכלו לבוא אליו. אתם עצמכם עדים לכך שאמרתי כי אינני המשיח – נשלחתי רק לפנות לו את הדרך.»

יוחנן מזכיר את מה שכבר אמר קודם לכן.

תלמידיו עצמם יכלו להעיד על כך: יוחנן מעולם לא הציג את עצמו כמשיח.

הוא הכריז בבירור: ״אינני המשיח״ (יוחנן 1:19–20).

תפקידו היה אחר: הוא נשלח לפנות את הדרך לפניו.

יוחנן מבין את שליחותו כהכנת הדרך ולא כהחלפת המשיח. הוא לא בא לתפוס את מקומו של המשיח, אלא ללכת לפניו ולהצביע עליו.

(פס׳ כ״ט)
«הכלה הולכת אחרי החתן וחברו של החתן שמח בשמחתו; אני חברו של החתן ואני שמח בשמחתו.»

יוחנן משתמש בדמות של חתונה.

הכלה הולכת אחרי החתן.

חברו של החתן אינו תופס את מקומו של החתן. תפקידו לעמוד לצדו ולשמוח בשמחתו.

באמצעות הדמות הזאת מסביר יוחנן את מקומו ביחס לישוע.

המשיח הוא החתן, ויוחנן הוא חברו של החתן.

לכן כאשר הוא רואה את שמחת החתן, הוא אינו מתמלא קנאה או עצב, אלא שמח בשמחתו.

יוחנן מכריז: ״אני חברו של החתן ואני שמח בשמחתו״.

התרחבות שירותו של ישוע אינה מפחיתה את שמחתו של יוחנן. להפך, היא משלימה אותה. שליחותו מתגשמת מפני שאנשים באים אל המשיח.

(פס׳ ל׳)
«ככל שהוא גדל בחשיבותו כך אני הולך ונעשה חסר חשיבות.»

יוחנן מסיים בהכרזה מכרעת.

״ככל שהוא גדל בחשיבותו״.

אין זה רק רצונו האישי של יוחנן. זהו הדבר שצריך להתרחש בהתאם לתכליתו של אלוהים.

המשיח צריך לתפוס יותר ויותר את המקום המרכזי.

לאחר מכן הוא מוסיף: ״כך אני הולך ונעשה חסר חשיבות״.

יוחנן מקבל בשמחה את העובדה שמעמדו שלו הולך ופוחת.

הוא אינו נאחז בתלמידיו, בהשפעתו או במקומו. הוא מבין ששליחותו היא לפנות את הדרך כדי שהמשיח יתגלה.

הכרזה זו מסכמת את לבו של עד נאמן באמת: שהמשיח יגדל בחשיבותו והמשרת ייעשה חסר חשיבות.

השלכות

• אלוהים שולט בכל שליחות ושירות: האב שבשמים מעניק לכל אחד תפקיד משלו.
• יוחנן לא היה המשיח: הוא עצמו הכריז זאת בבירור ותלמידיו יכלו להעיד על כך.
• יוחנן נשלח לפני המשיח: שירותו נועד להכין את הדרך ולהצביע עליו.
• המשיח הוא מרכז עדותו של יוחנן: התרחבות שירותו של ישוע אינה סותרת את שליחותו של יוחנן, אלא מממשת אותה.
• היחסים בין יוחנן לישוע אינם יחסי תחרות: יוחנן מציג את עצמו כחברו של החתן ולא כחתן.
• שמחתו של משרת נאמן היא בהתגדלות חשיבותו של המשיח: יוחנן שמח בשמחת החתן.
• המשיח צריך לגדול בחשיבותו: המקום המרכזי שייך לישוע ולא לשליחיו.

יישומים

• הכר בכך שכל מה שיש לך בא מאלוהים: האב שבשמים מעניק לכל אחד את תפקידו.
• אל תהפוך את השירות לאלוהים לתחרות: תלמידיו של יוחנן ראו בהתרחבות שירותו של ישוע איום, אך יוחנן ראה בה את התגשמות השליחות.
• זכור מי אתה ומי אינך: יוחנן ידע שאינו המשיח, אלא מי שנשלח לפנות לפניו את הדרך.
• הפנה אנשים אל המשיח בלי לחפש לעצמך מעמד מרכזי: עד נאמן אינו מחזיק אנשים סביב עצמו.
• שמח כאשר המשיח מתגדל: יוחנן שמח כאשר אנשים פנו אל ישוע.
• הסכם להיעשות חסר חשיבות כאשר חשיבותו של המשיח גדלה: משרת נאמן אינו מבקש לתפוס את מקומו של האדון.
• חיה לפי סדר העדיפויות הזה: שהמשיח ייראה יותר, יכובד יותר ויותר אנשים ילכו בעקבותיו.

סיכום

ביוחנן 3:22–30 נמצאים ישוע ותלמידיו באזור יהודה, בעוד יוחנן ממשיך להטביל בעינון, ליד שלם. מתעורר ויכוח בעניין הטבילה, ותלמידיו של יוחנן מודאגים מכך שרבים פונים אל ישוע. יוחנן משיב שהאב שבשמים מעניק לכל אחד תפקיד משלו. הוא שב ומבהיר שאינו המשיח, אלא נשלח לפנות לפניו את הדרך. לאחר מכן הוא משתמש בדמות החתן וחברו של החתן כדי להסביר את שמחתו: המשיח הוא החתן, ויוחנן שמח בשמחתו. לכן הוא מכריז שככל שחשיבותו של המשיח גדלה, כך הוא עצמו הולך ונעשה חסר חשיבות.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך על עדותו הענווה והנאמנה של יוחנן.

אדוננו, עזור לנו להכיר בכך שכל מה שיש לנו וכל מקום של שירות באים ממך. שחרר אותנו מתחרות, מקנאה ומן הרצון לעמוד במרכז.

תן לנו לב כמו לבו של יוחנן, השמח כאשר המשיח מתגדל וכאשר אחרים באים אליו.

למד אותנו להיעשות חסרי חשיבות כדי שישוע יגדל בחשיבותו. אל יניעו דברינו, מעשינו ושירותנו את הכבוד אלינו, אלא אל בנך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.