יוחנן ג׳:ט״ז–כ״א:
אהבת אלוהים, הישועה בבן ותגובת האדם לאור

הפירוש הנכון ליוחנן ג׳:ט״ז–כ״א

לאחר שלימד שבן־האדם צריך להיות נישא כדי שכל המאמין בו יחיה לנצח (יוחנן 3:9–15), מסבירה כעת הבשורה את הסיבה ואת התכלית של מעשה זה. אלוהים אהב את העולם והקריב את בנו היחיד. הקטע מראה שהישועה באה באמצעות הבן, שהמשפט קשור לדחייתו ושבוא האור מגלה את מצבו האמתי של לב האדם.

(פס׳ ט״ז)
«כי אלוהים אהב כל כך את העולם עד שהקריב את בנו היחיד, כדי שכל המאמין בו לא יאבד כי אם יחיה לנצח.»

הפסוק פותח במילה ״כי״, המקשרת את ההכרזה הזאת לדברים שנאמרו קודם לכן.

ישוע דיבר זה עתה על בן־האדם שצריך להיות נישא. כעת מוסבר שהקרבה זו נובעת מאהבת אלוהים.

אלוהים אהב כל כך את העולם עד שהקריב את בנו היחיד.

אהבת אלוהים אינה מוצגת כרגש בלבד, אלא כמעשה ממשי: הוא הקריב את בנו.

הבן נקרא ״בנו היחיד״, ובכך מודגש יחסו הייחודי אל האב.

תכליתה של הקרבה זו ברורה: כדי שכל המאמין בו לא יאבד כי אם יחיה לנצח.

הכתוב מציג שני גורלות מנוגדים: לאבד או לחיות לנצח.

חיי הנצח אינם מתקבלים בזכות מעשים אנושיים, מעמד דתי או מוצא, אלא באמצעות אמונה בבן שאלוהים הקריב.

(פס׳ י״ז)
«שהרי אלוהים שלח את בנו להושיע את העולם ולא לשפוט אותו.»

יוחנן ממשיך להסביר את תכלית שליחתו של הבן.

אלוהים לא שלח את בנו לעולם כדי לשפוט את העולם.

אין פירוש הדבר שאין משפט, מפני שהפסוק הבא מדבר עליו. הכוונה היא שתכלית בואו של הבן היא להושיע.

אלוהים שלח את בנו כדי להושיע את העולם.

הישועה אינה מוצגת כדבר הנפרד מן המשיח. העולם נושע באמצעותו.

הבן הוא שליחו של האב והאמצעי היחיד שדרכו באה הישועה.

(פס׳ י״ח)
«כל המאמין בו לא יישפט, אך מי שאינו מאמין בו כבר נשפט! כי לא האמין בבנו היחיד של אלוהים.»

כעת מראה הכתוב את ההבדל בין אמונה לבין חוסר אמונה.

כל המאמין בבן לא יישפט.

אולם מי שאינו מאמין בו כבר נשפט.

המשפט אינו מוצג רק כדבר עתידי, אלא כמציאות נוכחת עבור מי שנשאר בחוסר אמונה.

הסיבה ברורה: הוא לא האמין בבנו היחיד של אלוהים.

הבעיה המרכזית אינה היעדר דתיות חיצונית, אלא דחיית הבן. אלוהים הקריב ושלח את בנו, ותגובת האדם אליו מגלה את מצבו.

(פס׳ י״ט)
«דינם מבוסס על העובדה שהאור מן השמים בא לעולם, אבל הם לא רצו בו; הם אהבו את החושך, כי מעשיהם רעים ומושחתים.»

יוחנן מסביר על מה מבוסס דינם.

האור מן השמים בא לעולם.

דבר זה חוזר אל הנושא שהוצג כבר בראשית הבשורה: האור מאיר בחשכה (יוחנן 1:4–5).

אך בני האדם לא רצו באור; הם אהבו את החושך.

המשפט אינו נובע מכך שהאור לא בא, אלא מכך שבני האדם דחו את האור ואהבו את החושך.

יוחנן מוסיף את הסיבה: מעשיהם רעים ומושחתים.

דחיית האור אינה ניטרלית. היא קשורה לאהבת החטא ולמעשים שהאדם אינו רוצה שיתגלו לפני אלוהים.

(פס׳ כ׳)
«הם שנאו את אור האלוהים והעדיפו להישאר בחשכה, כי לא רצו שמעשיהם הרעים יתגלו באור.»

יוחנן מעמיק בתגובתו של מי שעושה את הרע.

הוא אינו רק נמנע מן האור; הוא שונא אותו.

הוא מעדיף להישאר בחשכה מפני שאינו רוצה שמעשיו הרעים יתגלו באור.

האור חושף. כאשר המשיח בא, הוא אינו רק מגלה מיהו אלוהים, אלא גם את מצבו האמתי של האדם.

לכן מי שרוצה להישאר ברשע נמנע מן האור. הוא אינו רוצה לעמוד מול האמת או שמעשיו יתגלו.

(פס׳ כ״א)
«לעומת זאת, כל מי שעושה את הטוב והישר יבוא לאור בשמחה, כדי להראות לכולם שכל מעשיו נעשו לפי רצון אלוהים.“»

הקטע מסתיים בניגוד.

כל מי שעושה את הטוב והישר בא אל האור בשמחה.

בשונה ממי שעושה את הרע, הוא אינו בורח מן האור. הוא מתקרב אליו.

מעשיו יכולים להיראות בגלוי, מפני שנעשו לפי רצון אלוהים.

הכתוב אינו מציג את המעשים האלה כסיבה לישועה, אלא כעדות למעשהו של אלוהים באדם.

מי שבא אל האור מראה שמה שיש בחייו נובע מאלוהים ונעשה לפי רצונו.

השלכות

• אהבת אלוהים התגלתה בהקרבת בנו: אלוהים לא רק הכריז על אהבתו, אלא הקריב את בנו היחיד.
• לבן יש יחס ייחודי אל האב: יוחנן מכנה אותו בנו היחיד של אלוהים.
• חיי הנצח מתקבלים באמצעות אמונה בבן: הכתוב קושר את האמונה בו לכך שהאדם לא יאבד אלא יחיה לנצח.
• אלוהים שלח את בנו להושיע: תכלית בואו היא להושיע את העולם.
• המשפט קשור לדחיית הבן: מי שאינו מאמין כבר נשפט, מפני שלא האמין בבנו היחיד של אלוהים.
• האור מגלה את מצבו של האדם: בוא המשיח חושף אם בני האדם אוהבים את האור או את החושך.
• דחיית המשיח אינה ניטרלית: בני האדם אוהבים את החושך מפני שמעשיהם רעים ומושחתים.
• מעשים הנעשים לפי רצון אלוהים יכולים לבוא אל האור: חיים ששונו אינם בורחים מן המשיח, אלא מתקרבים אליו.

יישומים

• הבט באהבת אלוהים שהתגלתה בהקרבת בנו: אל תמדוד את אהבת אלוהים לפי נסיבותיך, אלא לפי המשיח שניתן למענך.
• האמן בבנו היחיד של אלוהים: חיי הנצח מתקבלים באמצעות אמונה בו.
• אל תישאר בחוסר אמונה: הכתוב מזהיר שמי שאינו מאמין כבר נמצא תחת משפט.
• בוא אל האור בענווה: המשיח מגלה את האמת על לבך, לא כדי שתסתיר אותה, אלא כדי להוביל אותך לישועה.
• אל תאהב את החושך: דחיית האור מגלה דבקות בחטא.
• הנח למשיח לחשוף את מה שצריך תיקון: האור מגלה את המעשים, אך גם מכוון את האדם אל אלוהים.
• חיה כך שמעשיך ייעשו לפי רצון אלוהים: חיים אמתיים אינם חוששים לבוא אל האור.

סיכום

ביוחנן 3:16–21 מכריזה הבשורה שאלוהים אהב כל כך את העולם עד שהקריב את בנו היחיד, כדי שכל המאמין בו לא יאבד כי אם יחיה לנצח. אלוהים לא שלח את בנו לשפוט את העולם, אלא להושיעו. עם זאת, מי שאינו מאמין כבר נשפט, מפני שלא האמין בבנו היחיד של אלוהים. דינם מבוסס על כך שהאור מן השמים בא לעולם, אך בני האדם אהבו את החושך ולא רצו באור, מפני שמעשיהם רעים ומושחתים. מי שעושה את הרע שונא את האור ומתרחק ממנו כדי שמעשיו לא יתגלו, אך מי שעושה את הטוב והישר בא אל האור בשמחה ומראה שמעשיו נעשו לפי רצון אלוהים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שאהבת את העולם והקרבת את בנך היחיד.

אדוננו, עזור לנו להביט במשיח כביטוי הגדול ביותר של אהבתך. שחרר אותנו מחוסר אמונה, מאהבת החושך ומניסיון להסתיר את חטאנו מפניך.

תן לנו לב הבא אל האור בענווה, המקבל את אמת המשיח ונח בחיי הנצח שאתה נותן באמצעותו.

יהיו מעשינו לפי רצונך ויוכלו להיראות בגלוי לפניך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.