יוחנן י״ב:א׳–י״א:
מרים מושחת את רגלי ישוע וההתנגדות נגדו גוברת

הפירוש הנכון ליוחנן י״ב:א׳–י״א

לאחר החזרת אלעזר לחיים והחלטת המנהיגים להרוג את ישוע (יוחנן 11:38–57), הסיפור מתקרב עוד יותר לחג הפסח. שישה ימים לפני החג שב ישוע לבית־עניה, כפרו של אלעזר שהשיב לחיים. במהלך ארוחת ערב מרים מושחת את רגליו במרקחת יקרה ומנגבת אותן בשערותיה. יהודה מבקר את המעשה בטענה שניתן היה למכור את המרקחת ולתת את הכסף לעניים, אך הטקסט מגלה שמניעיו לא היו כנים. ישוע, לעומת זאת, קושר את מעשה מרים להכנה לקבורתו. בינתיים, נוכחותו של אלעזר ממשיכה למשוך אנשים אל ישוע, עד שראשי הכוהנים מחליטים להרוג גם אותו.

(פס׳ א׳–ב׳)
«1 ששה ימים לפני חג הפסח שב ישוע לבית־עניה, כפרו של אלעזר שהשיבו לחיים, 2 ונערכה לכבודו ארוחת ערב חגיגית. אלעזר ישב עם ישוע בין האורחים, ואילו מרתא שרתה את האורחים.»

הטקסט ממקם את הסצנה שישה ימים לפני חג הפסח, ובכך מקרב עוד יותר את הסיפור אל מותו של ישוע.

ישוע שב לבית־עניה, ואלעזר מופיע שוב כמי שישוע השיב לחיים.

במהלך ארוחת הערב מרתא משרתת את האורחים, ואלעזר יושב עם ישוע בין האורחים.

עצם העובדה שאלעזר נמצא שם ויושב עם ישוע משאירה לנגד עיני כולם את ממשות הנס שהתרחש בפרק הקודם.

(פס׳ ג׳)
«מרים לקחה מרקחת יקרה העשויה משמנים ובשמים ריחניים, משחה את רגליו של ישוע וניגבה אותן בשערותיה, ריח הניחוח מילא את כל הבית.»

מרים עושה מעשה יקר במיוחד.

היא לוקחת מרקחת יקרה העשויה משמנים ובשמים ריחניים ומשתמשת בה כדי למשוח את רגליו של ישוע.

לאחר מכן היא מנגבת את רגליו בשערותיה.

הטקסט מוסיף שריח הניחוח מילא את כל הבית, וכך מדגיש עד כמה היה המעשה נוכח ומורגש לכל הנמצאים שם.

המעשה מבטא כבוד יוצא דופן כלפי ישוע, וכפי שהוא עצמו יסביר מיד, יש לו גם משמעות הקשורה לקבורתו.

(פס׳ ד׳–ו׳)
«4 אחד מתלמידיו אשר עמד להסגירו, יהודה איש קריות שמו, קרא: 5 ”המרקחת הזאת שווה הרבה כסף! היא הייתה יכולה למכור אותה ולחלק את הכסף לעניים.“ 6 הוא לא דיבר מתוך דאגה לעניים, אלא מתוך דאגה לעצמו. יהודה היה הגזבר של קבוצת התלמידים, ולעתים קרובות משך מכספי הקבוצה לצרכיו הפרטיים.»

יהודה מוחה על ערכה של המרקחת.

דבריו נשמעים בתחילה כדאגה ראויה:

«המרקחת הזאת שווה הרבה כסף! היא הייתה יכולה למכור אותה ולחלק את הכסף לעניים».

אבל מיד מתברר שהדאגה הזאת אינה כנה.

יהודה לא דיבר מתוך דאגה אמיתית לעניים, אלא מתוך דאגה לעצמו. הוא היה הגזבר של קבוצת התלמידים ולעיתים קרובות משך מכספי הקבוצה לצרכיו הפרטיים.

לכן הניגוד אינו רק בין שתי דעות לגיטימיות לגבי השימוש בכסף. הטקסט חושף מראית עין של דאגה רוחנית שמסתירה מניע מושחת.

(פס׳ ז׳–ח׳)
«7 ”הנח לה“, אמר ישוע. ”היא עשתה זאת כהכנה לקבורתי. 8 העניים נמצאים אתכם תמיד, ואילו אני איני נמצא אתכם תמיד.“»

ישוע מגן על מרים:

«הנח לה».

לאחר מכן הוא מפרש את מעשה מרים כהכנה לקבורתו.

מותו של ישוע כבר קרוב מאוד, והמשיחה מקדימה בדרך כלשהי את ההכנה שהייתה קשורה בדרך כלל לקבורה.

כאשר הוא מוסיף:

«העניים נמצאים אתכם תמיד, ואילו אני איני נמצא אתכם תמיד»

ישוע אינו מזלזל בעזרה לעניים.

הנקודה היא שהרגע הזה ייחודי. ההזדמנות לכבד אותו בדרך הזאת לפני מותו לא תחזור.

הדברים מזכירים את דברים ט״ו:י״א, שם נאמר שתמיד יהיו עניים בארץ, ובדיוק משום כך ניתנת מצווה לפתוח את היד בנדיבות לנזקק ולעני.

לכן ישוע אינו מעמיד את הדאגה לעניים כנגד מסירות אמיתית אליו, אלא מדגיש את ייחודו של הרגע לקראת מותו הקרוב.

(פס׳ ט׳)
«יהודים רבים שמעו על ביקורו של ישוע, ועל כן באו לראות אותו ואת אלעזר שהקים לתחייה.»

הידיעה שישוע נמצא בבית־עניה מושכת יהודים רבים אל המקום.

אולם הטקסט מבהיר שהם באים לא רק כדי לראות את ישוע, אלא גם את אלעזר, שאותו הקים לתחייה.

כך ממשיך הנס מן הפרק הקודם להשפיע בפומבי.

אלעזר עצמו נעשה עדות חיה למה שישוע עשה.

(פס׳ י׳–י״א)
«11-10 בינתיים החליטו ראשי הכוהנים להרוג גם את אלעזר, כי בגללו נהרו למקום יהודים רבים והאמינו שישוע הוא המשיח.»

ההתנגדות מגיעה לשלב חדש.

ראשי הכוהנים אינם רוצים להרוג רק את ישוע, אלא גם את אלעזר.

הסיבה מפורשת:

«בגללו נהרו למקום יהודים רבים והאמינו שישוע הוא המשיח».

אלעזר אינו מתואר כאן כמטיף או כמחולל נסים. עצם קיומו כאדם שישוע השיב לחיים מעיד על מעשהו של ישוע.

תגובת ראשי הכוהנים מראה עד כמה רחוק הם מוכנים ללכת כדי לעצור את התגובה ההולכת וגוברת כלפי ישוע: במקום לבחון מחדש את הראיות, הם מבקשים לחסל גם את האדם שחייו מעידים על הנס.

משמעויות

• מרים מעניקה לישוע כבוד יוצא דופן: המעשה היקר שלה מבטא תגובה עמוקה כלפיו.
• מראית עין של דאגה מוסרית יכולה להסתיר מניעים מושחתים: יהודה מדבר על העניים, אך הטקסט מגלה שהעניין האמיתי שלו היה בעצמו.
• מותו של ישוע הולך ומתקרב: הוא עצמו מפרש את המשיחה כהכנה לקבורתו.
• כיבוד ישוע אינו מבטל את החובה לדאוג לעניים: דבריו עליהם מדגישים את ייחודו של הרגע ולא את חוסר חשיבותם.
• חייו של אלעזר ממשיכים להעיד על מעשהו של ישוע: רבים באים בגללו ומאמינים שישוע הוא המשיח.
• הדחייה יכולה להחריף אפילו לנוכח ראיות ברורות: ראשי הכוהנים מחליטים להרוג גם את אלעזר.

יישומים

• כבד את ישוע בכנות: מרים מעניקה לו דבר יקר בלי להעמיד פנים של מסירות שאינה קיימת.
• בחן את המניעים הדתיים שלך: דאגה שנשמעת ראויה יכולה להסתיר אינטרסים אחרים.
• אל תשתמש במטרות טובות כדי לכסות על לב שגוי: יהודה מדבר על העניים בעוד הוא משתמש בכספי הקבוצה לצרכיו.
• הכר בערכם הייחודי של המשיח עצמו ושל עבודתו: מרים מגיבה לישוע בכבוד יוצא דופן.
• אפשר לחייך להעיד על מה שהמשיח עשה: עצם חייו של אלעזר נעשים עדות למעשהו של ישוע.

סיכום

ביוחנן י״ב:א׳–י״א, שישה ימים לפני חג הפסח, ישוע נמצא בבית־עניה עם אלעזר, מרתא ומרים. במהלך ארוחת הערב מרים מושחת את רגליו במרקחת יקרה העשויה משמנים ובשמים ריחניים ומנגבת אותן בשערותיה, ובכך מעניקה לו כבוד יוצא דופן. יהודה מבקר את המעשה בטענה שניתן היה למכור את המרקחת ולתת את הכסף לעניים, אך הטקסט מגלה שדאגתו לא הייתה כנה ושהוא נהג לקחת מכספי הקבוצה לצרכיו. ישוע מגן על מרים וקושר את מעשיה להכנה לקבורתו, ובכך מצביע על קרבת מותו. בינתיים, רבים באים כדי לראות הן את ישוע והן את אלעזר, ובגלל אלעזר יהודים רבים מאמינים שישוע הוא המשיח. ההתנגדות מחריפה עד כדי כך שראשי הכוהנים מחליטים להרוג גם את אלעזר.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח גילית את מי שראוי לכל כבוד.

תן לנו לב כן כדי להגיב לבנך בלי צביעות ובלי מניעים נסתרים.

שמור אותנו מלהשתמש במילים שנשמעות ראויות כדי להסתיר אינטרסים אישיים, ולמד אותנו להעריך באמת את מה שחשוב בעיניך.

עזור לנו לחיות באופן שחיינו עצמם יעידו על עבודתו של המשיח.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.