יוחנן י״א:מ״ה–נ״ד:
התגובה לאות וההחלטה להרוג את ישוע

הפירוש הנכון ליוחנן י״א:מ״ה–נ״ד

לאחר שישוע מחזיר את אלעזר לחיים (יוחנן 11:38–44), האות מעורר תגובות מנוגדות. יהודים רבים שהיו עדים לו מאמינים בישוע, בעוד אחרים הולכים אל הפרושים ומספרים להם מה קרה. אז ראשי הכוהנים והפרושים מכנסים אסיפה ומכירים בכך שישוע באמת מחולל אותות, אך מגיבים מתוך חשש להשלכות הפוליטיות האפשריות. קייפא מציע שאדם אחד ימות בעד העם, והטקסט מסביר שדבריו מבטאים, בלי שהוא מבין במלואה את משמעותם, את מטרת מותו של ישוע. מאותו יום ואילך מתכננים המנהיגים להרוג אותו.

(פס׳ מ״ה)
«יהודים רבים מבין מנחמי מרים אשר חזו בנס האמינו בישוע.»

תגובתם של רבים ישירה:

הם חזו בנס והאמינו בישוע.

כך ממלא האות אחת מן המטרות המרכזיות של מעשי ישוע בבשורת יוחנן: להעיד על זהותו ולהוביל לאמונה.

(פס׳ מ״ו)
«אולם היו שהלכו לפרושים וסיפרו להם את הדבר.»

אחרים מגיבים אחרת והולכים אל הפרושים כדי לספר להם את הדבר.

הטקסט אינו מסביר כאן במדויק מדוע הם עושים זאת, ולכן אין לייחס להם אוטומטית כוונה עוינת.

מה שברור הוא שהדיווח שלהם מוביל לכינוס הבא ומביא את הידיעה על האות שנעשה באלעזר ישירות אל המנהיגים.

(פס׳ מ״ז–מ״ח)
«47 הפרושים וראשי הכוהנים כינסו אסיפה כדי לדון במצב. ”איפה הוא ואיפה אנחנו?“ שאלו זה את זה במבוכה. ”האיש הזה באמת מחולל ניסים! 48 אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו, וזה יהיה סופנו, כי אז יבואו הרומאים ויסירו את בית המקדש ואת עמנו!“»

ראשי הכוהנים והפרושים מכנסים אסיפה כדי לדון במצב.

הדבר הבולט הוא שהם אינם מכחישים את האותות שישוע מחולל. להפך, הם מודים:

«האיש הזה באמת מחולל ניסים!»

דאגתם מתמקדת בתוצאות:

«אם לא נאסור אותו יאמין בו כל העם וילך אחריו»

והם חוששים שאז יבואו הרומאים ו«יסירו את בית המקדש ואת עמנו».

כאן הניסוח מציג במפורש את בית המקדש ואת העם כמוקד החשש שלהם. בעיניהם, השפעתו ההולכת וגדלה של ישוע עלולה לעורר תגובה רומית שתסכן הן את המרכז הדתי של האומה והן את העם עצמו.

הנקודה המרכזית היא שהדיון שלהם אינו מתחיל בשאלה מה מגלים האותות על ישוע, אלא בשאלה כיצד להתמודד עם הסכנה הפוליטית שלדעתם עלולה לצמוח מהשפעתו ההולכת וגדלה.

(פס׳ מ״ט–נ׳)
«49 קייפא, הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם: ”אינכם מבינים דבר! 50 האינכם מבינים כי מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם, מאשר שכל העם ימות בעד אדם אחד? למה לסכן את העם?“»

קייפא מתערב ומציע פתרון פוליטי: מוטב שאדם אחד ימות בעד כל העם מאשר שהעם כולו יסתכן וימות.

מנקודת מבטו, ישוע צריך למות כדי למנוע אסון גדול יותר.

ההיגיון של קייפא מעשי ותועלתני: להקריב אדם אחד כדי לשמור על הכלל.

אולם מיד מתברר שדבריו נושאים משמעות עמוקה בהרבה מזו שקייפא עצמו מתכוון אליה.

(פס׳ נ״א–נ״ב)
«51 קייפא לא אמר דברים אלה ביוזמתו, אלא בהשראת אלוהים, כי בהיותו הכהן הגדול של אותה שנה ניבא שישוע ימות בעד העם. 52 ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם.»

כאן הטקסט מפרש את דבריו של קייפא.

קייפא מדבר מתוך דאגה להישרדותו של העם מול הסכנה הפוליטית, אך דבריו מבטאים בסופו של דבר אמת גדולה יותר:

ישוע ימות בעד העם.

ומיד מורחב היקף הדברים:

«ולא רק בעד העם, אלא גם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם».

הדבר מתחבר בעוצמה ליוחנן י׳:ט״ז, שם אמר ישוע: «כך יהיה עדר אחד ורועה אחד».

מותו של ישוע יהיה האמצעי שבאמצעותו יקבץ ויאחד את בני־האלוהים לקבוצה אחת, מכל מקום שבו הם נמצאים.

האירוניה עמוקה: מי שמציע את מותו של ישוע מטעמי תועלת פוליטית מבטא, בלי להבין במלואה את משמעות דבריו, אמת על המטרה המושיעה של אותו מוות.

(פס׳ נ״ג)
«מאותו יום ואילך תכננו מנהיגי היהודים להרוג את ישוע,»

מאותו רגע נכנסת ההתנגדות לשלב חדש.

כבר אין מדובר רק בניסיונות מזדמנים לתפוס אותו או לסקול אותו: המנהיגים מתכננים מעתה להרוג את ישוע.

החזרת אלעזר לחיים, אות שמגלה את כבודו של ישוע ואת סמכותו על המוות, הופכת באופן אירוני לאירוע שמאיץ את ההחלטה להרוג אותו.

(פס׳ נ״ד)
«ולכן הוא הפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה. הוא עזב את ירושלים והחליט ללכת לעיר אפרים שבגבול המדבר, שם נשאר עם תלמידיו.»

בעקבות החלטת המנהיגים ישוע מפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה ועובר אל אפרים, שבגבול המדבר.

הטקסט אינו מציג זאת כפחד או כנסיגה סופית, אלא כשינוי מכוון בדרך שבה ישוע מתנהל.

ישוע נשאר שם עם תלמידיו בעוד מועד האירועים האחרונים הולך ומתקרב.

משמעויות

• האותות של ישוע דורשים תגובה: רבים רואים את מה שעשה באלעזר ומאמינים בו.
• הראיות אינן מכריחות אדם להאמין באופן אוטומטי: המנהיגים מכירים בכך שישוע מחולל אותות ובכל זאת מחליטים לפעול נגדו.
• אינטרסים פוליטיים עלולים לעוות את התגובה לאמת: האסיפה מתמקדת בסכנה לבית המקדש ולעם ולא במה שהאותות מגלים על ישוע.
• מותו של ישוע ממלא מטרה גדולה יותר מכוונותיהם של בני האדם: קייפא מציע את מותו מטעמי תועלת פוליטית, אך הטקסט מראה שמותו ישמש למטרה מושיעה.
• מותו של ישוע מקבץ ומאחד את בני־האלוהים: הדבר ממשיך את ההבטחה על עדר אחד תחת רועה אחד.
• האות שנעשה באלעזר מאיץ את ההתקדמות לקראת מותו של ישוע: המעשה שמגלה את סמכותו על המוות מוביל את המנהיגים להחליט להרוג אותו.

יישומים

• אל תתעלם מן הראיות על ישוע מפחד מן התוצאות: המנהיגים מכירים באותות שהוא מחולל אך מעדיפים את דאגותיהם הפוליטיות.
• אל תיתן לשיקולי תועלת לקבוע את תגובתך לאמת: קייפא מנמק את דבריו במה שלדעתו מועיל לשימור העם.
• בטח בכך שמטרות אלוהים יכולות להתקדם אפילו דרך החלטות אנושיות עוינות: דברי קייפא מבטאים אמת שהוא עצמו אינו מבין במלואה.
• ראה את מותו של ישוע כחלק מן המטרה לקבץ ולאחד את עם אלוהים: מותו אינו אירוע מקרי וחסר מטרה.
• הגב לאותות של ישוע בהתאם למה שהם מגלים עליו: רבים ראו את מה שעשה באלעזר והאמינו בו.

סיכום

ביוחנן י״א:מ״ה–נ״ד החזרת אלעזר לחיים מעוררת תגובות שונות. יהודים רבים שחזו באות מאמינים בישוע, בעוד אחרים הולכים אל הפרושים ומספרים להם מה קרה. אז ראשי הכוהנים והפרושים מכנסים אסיפה ומכירים בכך שישוע באמת מחולל אותות, אך חוששים שהשפעתו ההולכת וגדלה תביא לתגובה רומית שתסכן את בית המקדש ואת העם. קייפא מציע שאדם אחד ימות בעד העם במקום שהעם כולו יסתכן, והטקסט מסביר שדבריו מבטאים מטרה גדולה בהרבה: ישוע ימות בעד העם וגם כדי לקבץ ולאחד את כל בני־האלוהים באשר הם. מאותו יום ואילך מתכננים המנהיגים להרוג אותו, וישוע מפסיק להתהלך בגלוי באזור יהודה ועובר עם תלמידיו לאפרים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שגם בתוך החלטות אנושיות המתנגדות לרצונך, מטרותיך ממשיכות להתקדם.

עזור לנו לא להציב את האינטרסים, הפחדים או שיקולי התועלת שלנו מעל האמת שגילית על ישוע.

תן לנו לב המוכן להכיר במה שמעשיו מגלים ולהגיב באמונה בו.

תודה שמותו של בנך לא היה אירוע חסר מטרה, אלא חלק מן העבודה שבאמצעותה אתה מקבץ ומאחד את עמך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.