יוחנן י״א:כ״ח–ל״ז:
ישוע מתרגש לנוכח מותו של אלעזר
יוחנן י״א:כ״ח–ל״ז (OHD)
הפירוש הנכון ליוחנן י״א:כ״ח–ל״ז
לאחר השיחה עם מרתא (יוחנן 11:17–27), ישוע פוגש כעת את מרים. היא מגיעה אליו כשהאבלים שבאו לנחם אותה הולכים בעקבותיה, ומביעה את אותה אמונה שהביעה אחותה: אילו ישוע היה שם, אלעזר לא היה מת. כאשר ישוע רואה את בכייה ואת בכי האבלים, הדבר נוגע עמוקות ללבו, הוא מתרגש ונאנח ולבסוף בוכה בעצמו. הסצנה מגלה הן את מציאות הכאב שנגרם מן המוות והן את תגובתו העמוקה של ישוע אליו.
(פס׳ כ״ח–ל״א)
«28 כשסיימה מרתא לדבר עזבה את ישוע וחזרה למרים. מרתא קראה למרים בסתר ואמרה: ”המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך.“ 29 מרים יצאה אליו מיד. 30 ישוע נשאר עדיין מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא. 31 היהודים שבאו לנחם את האבלות ראו את מרים עוזבת את הבית בחיפזון. הם חשבו שהיא הולכת לבכות על קבר אחיה, ולכן הלכו בעקבותיה.»
מרתא הולכת אל מרים ואומרת לה בסתר:
«המורה נמצא כאן; הוא רוצה לדבר איתך».
מרים מגיבה מיד ויוצאת אל ישוע.
הטקסט מבהיר שישוע עדיין נמצא מחוץ לכפר, במקום שבו פגשה אותו מרתא.
האנשים שבאו לנחם את האחיות הולכים אחרי מרים, מפני שהם חושבים שהיא ממהרת אל קבר אחיה כדי לבכות שם. כך המפגש בין ישוע למרים מתרחש גם בנוכחות האנשים שליוו אותה באבל.
(פס׳ ל״ב)
«כאשר הגיעה מרים למקום הימצאו של ישוע, נפלה לרגליו וקראה בבכי: ”אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת.“»
כאשר מרים מגיעה אל ישוע, היא נופלת לרגליו.
דבריה כמעט זהים למה שאמרה מרתא קודם לכן:
«אדוני, אילו היית כאן, אחי לא היה מת».
הדבר מראה ששתי האחיות היו משוכנעות שישוע היה יכול למנוע את מותו של אלעזר.
עם זאת, תגובתה של מרים מוסיפה פרט משמעותי: בתוך כאבה היא נופלת לרגלי ישוע.
(פס׳ ל״ג)
«בכייה ובכי האבלים נגע ללבו של ישוע, וגם הוא התרגש ונאנח.»
ישוע רואה את מרים בוכה ואת האבלים שבאו איתה בוכים.
תגובתו מתוארת בעוצמה: בכייה ובכי האבלים נוגעים ללבו, וגם הוא מתרגש ונאנח.
אין לצמצם את תגובתו לעצב רגשי קל או חולף. התיאור מבטא סערה פנימית עזה ואף יכול לשאת גוון של תרעומת לנוכח מה שניצב לפניו.
ישוע עומד מול הכאב, הבכי ומציאות המוות. התרגשותו ואנחתו מגלות עד כמה עמוקה תגובתו למה שהמוות חולל.
(פס׳ ל״ד)
«”היכן קברתם אותו?“ שאל. ”בוא וראה“, ענו האנשים.»
ישוע שואל:
«היכן קברתם אותו?»
השאלה מובילה ישירות אל המקום שבו נקבר אלעזר.
האנשים משיבים:
«בוא וראה».
מכאן הסיפור מתקדם לעבר הקבר.
(פס׳ ל״ה)
«ישוע בכה.»
קיצורו של הפסוק מעניק לו עוצמה מיוחדת.
ישוע בכה.
בן האלוהים, שיודע מה הוא עומד לעשות ושבעוד זמן קצר יקרא לאלעזר לצאת מן הקבר, אינו נשאר אדיש לכאב שניצב לפניו.
ידיעתו שמותו של אלעזר לא יהיה סופי אינה מבטלת את השתתפותו האמיתית בסבלם של הבוכים.
הפסוק הזה מגלה באופן ברור במיוחד את אנושיותו האמיתית של ישוע ואת תגובתו העמוקה לכאב שהמוות גורם.
(פס׳ ל״ו)
«”הם היו חברים טובים מאוד“, אמרו היהודים זה לזה. ”ראו עד כמה אהב אותו!“»
האנשים שרואים את ישוע בוכה מפרשים זאת כביטוי לאהבתו לאלעזר:
«הם היו חברים טובים מאוד... ראו עד כמה אהב אותו!»
מסקנתם מתאימה למה שכבר נאמר קודם לכן: ישוע אהב מאוד את אלעזר ואת אחיותיו (יוחנן י״א:ג׳, יוחנן י״א:ה׳).
(פס׳ ל״ז)
«היו שאמרו: ”אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?“»
אחרים מגיבים בצורה שונה.
הם נזכרים באות שעשה ישוע כאשר ריפא את האיש שהיה עיוור מלידה:
«אם הוא ריפא את העיוור, האם לא היה יכול גם למנוע את מותו של אלעזר?»
השאלה מתחילה מעובדה נכונה: ישוע כבר הוכיח שיש לו כוח לרפא בדרך יוצאת דופן.
אך הם עדיין אינם מבינים מדוע לא פעל קודם כדי למנוע את מותו של אלעזר.
הדבר מתחבר ישירות לשאלה שמלווה את הסיפור מתחילתו: אם לישוע היה הכוח למנוע את המוות, מדוע הוא אפשר לאלעזר למות?
התשובה עדיין לא ניתנה במלואה. ישוע לא בא רק כדי למנוע מאלעזר למות, אלא כדי לגלות דבר גדול עוד יותר על כבודו ועל סמכותו על המוות.
משמעויות
- ישוע אינו נשאר אדיש לכאב שנגרם מן המוות: הוא מתרגש עמוקות ובוכה.
- אנושיותו האמיתית של ישוע מתגלה בתגובתו לסבל: הוא יודע מה הוא עומד לעשות ובכל זאת משתתף באמת בכאב שבסצנה.
- אהבתו של ישוע לאלעזר מקבלת אישור נוסף: האנשים הרואים אותו בוכה מזהים את אהבתו.
- מעשיו הקודמים של ישוע יוצרים ציפיות בנוגע למה שהוא מסוגל לעשות: אחדים נזכרים בכך שריפא את העיוור.
- מטרתו של ישוע עשויה להיות גדולה יותר ממניעת קושי מיידי: מותו של אלעזר מכין גילוי גדול יותר של כבודו.
יישומים
- התקרב לישוע בתוך הכאב: מרים באה אליו ונופלת לרגליו.
- אל תבלבל בין עיכוב לבין אדישות: ישוע אוהב מאוד את המשפחה אף שלא מנע את מותו של אלעזר.
- הכר בכך שהמשיח מכיר באמת את הכאב האנושי ומתמודד איתו: בכיו מראה שאינו נשאר מרוחק מן הסבל.
- אל תגביל את עבודתו של ישוע למה שציפית שיעשה: האנשים סביבו חשבו על מניעת המוות, בעוד הוא עמד לגלות דבר גדול יותר.
- הבא את שאלותיך אל האור של מה שישוע כבר גילה על עצמו: הסיפור מזמין להבין את המצב לאור זהותו ומטרתו.
סיכום
ביוחנן י״א:כ״ח–ל״ז מרתא קוראת למרים כדי שתצא לפגוש את ישוע. מרים יוצאת אליו מיד, וכאשר היא רואה אותו היא נופלת לרגליו ואומרת שאילו היה שם, אלעזר לא היה מת. ישוע רואה את בכייה ואת בכי האבלים שבאו איתה; הדבר נוגע עמוקות ללבו, הוא מתרגש ונאנח ולבסוף בוכה. אחדים מפרשים את בכיו כביטוי לאהבתו לאלעזר, ואילו אחרים נזכרים באות שבו ריפא את העיוור ושואלים מדוע לא מנע גם את מותו של ידידו. הסצנה מגלה את תגובתו העמוקה של ישוע לכאב ומכינה את הרגע שבו יגלה בצורה גדולה עוד יותר את סמכותו על המוות.
תפילה
אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח אנו רואים שאינך אדיש לכאב האנושי.
עזור לנו להתקרב לבנך בתוך הסבל ולבטוח בו גם כאשר איננו מבינים מדוע אינו פועל בדרך שציפינו לה.
תודה שישוע מכיר באמת את הכאב ושבכיו לנוכח המוות מגלה הן את אהבתו והן את אנושיותו האמיתית.
תן לנו ביטחון לחכות לו ולהכיר בכך שמטרתו עשויה להיות גדולה יותר ממה שאנו מסוגלים לראות באותו רגע.
אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.
טקסט התנ״ך נלקח מתוך Westminster Leningrad Codex (WLC).
Westminster Hebrew Institute, Philadelphia
נחלת הכלל (Public Domain).
מקור דיגיטלי: Digital Bible Library (DBL).
unitedbiblesocieties.org
הטקסט של הברית החדשה נלקח מתוך
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
זכויות יוצרים © 1979, 2009 על ידי Biblica, Inc. נעשה שימוש בהתאם לרישיון
Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Biblica® Open Hebrew Living New Testament™
Copyright © 1979, 2009 by Biblica, Inc
Licensed under Creative Commons Attribution-ShareAlike 4.0 International (CC BY-SA 4.0)
Used in accordance with the license
“Biblica” is a trademark registered in the United States Patent and Trademark Office by Biblica, Inc. Used with permission