יוחנן י׳:י״ד–י״ח:
הרועה הטוב מקריב את חייו ומאחד את הצאן לעדר אחד

הפירוש הנכון ליוחנן י׳:י״ד–י״ח

לאחר שהציג את עצמו כ«הרועה הטוב» המקריב את חייו למען הצאן (יוחנן 10:11–13), ישוע ממשיך לפתח את התמונה. הוא מסביר שהוא מכיר את צאנו ושהן מכירות אותו, מודיע שיש לו גם עדר נוסף שאינו מן המכלאה הזאת ומכריז שיהיו עדר אחד ורועה אחד. לבסוף הוא מבהיר שמותו לא יהיה דבר שפשוט יקרה לו: הוא מקריב את חייו מרצונו, ויש לו זכות וכוח להקריבם ואף לקבלם חזרה במסגרת השליחות שקיבל מן האב.

(פס׳ י״ד–ט״ו)
«14 ”אני הרועה הטוב; אני מכיר את צאני והן מכירות אותי, 15 כשם שאבי מכיר אותי ואני מכיר את אבי; ואני מקריב את חיי למען הצאן.»

ישוע חוזר ומצהיר:

«אני הרועה הטוב».

בניגוד לרועה השכיר, שהצאן אינן שייכות לו, ישוע מדבר עליהן כעל צאנו. הוא מכיר אותן והן מכירות אותו.

לאחר מכן הוא קושר את ההיכרות הזאת ליחסו שלו עם האב:

«כשם שאבי מכיר אותי ואני מכיר את אבי».

ישוע אינו מתאר רק קשר שטחי בין רועה לצאן. ההיכרות ההדדית בינו לבין צאנו מוצגת על רקע היחס שבין האב לבין הבן.

אך יחסו של הרועה הטוב לצאנו אינו מסתכם בכך שהוא מכיר אותן ומנהיג אותן. ישוע חוזר מיד לדבר שמבדיל באופן מכריע את רעייתו:

«ואני מקריב את חיי למען הצאן».

הניגוד לרועה השכיר מן הפסוקים הקודמים נשאר ברור: הוא נוטש את הצאן כדי להציל את חייו שלו; ישוע מקריב את חייו למענן.

(פס׳ ט״ז)
«יש לי עדר נוסף שאינו מהמכלאה הזאת. עלי להנהיג גם אותו, והצאן שומעות בקולי; כך יהיה עדר אחד ורועה אחד.»

כעת ישוע מרחיב את היקף עבודתו:

«יש לי עדר נוסף שאינו מהמכלאה הזאת».

בהקשר של שירותו בתוך ישראל, העדר הנוסף מצביע באופן טבעי על אלה שייאספו גם מקרב העמים. עבודתו לא תישאר מוגבלת למכלאה של ישראל.

הדבר תואם קו שכבר הופיע בבשורה מתחילתה: ישוע מוצג כמושיע העולם (יוחנן ד׳:מ״ב), ובהמשך יוחנן ידבר על מותו כאמצעי לאסוף את ילדי אלוהים הפזורים ולאחדם (יוחנן י״א:נ״א–נ״ב).

על העדר הנוסף הזה ישוע אומר:

«עלי להנהיג גם אותו».

הצאן ישמעו בקולו, והתוצאה תהיה:

«כך יהיה עדר אחד ורועה אחד».

הדיוק חשוב: ישוע אינו אומר שתהיה מכלאה אחת, אלא עדר אחד. צאן שמקורן במקומות שונים נאספות תחת רועה אחד.

לכן האחדות אינה בכך שכולן נעשות חלק מאותה מכלאה קודמת, אלא בכך שכולן שייכות לאותו עדר משום שהן תחת ישוע, הרועה האחד.

(פס׳ י״ז)
«”אבי אוהב אותי משום שאני מקריב את חיי כדי שאקבל אותם חזרה.»

כעת ישוע חוזר ליחסו עם האב ולהקרבת חייו.

האב אוהב את הבן, וישוע מציג את הקרבת חייו מרצונו כמתאימה לחלוטין ליחס הזה:

«אבי אוהב אותי משום שאני מקריב את חיי כדי שאקבל אותם חזרה».

כאן, לראשונה בחלק הזה, ישוע קושר במפורש בין הקרבת חייו לבין קבלתם חזרה.

לכן מותו לא יהיה הסוף. ישוע מודיע מראש שהוא ימסור את חייו ולאחר מכן יקבל אותם חזרה.

זוהי התייחסות ברורה למותו ולתחייתו.

אהבת האב לבן אינה מתחילה ואינה תלויה בכך שישוע ירוויח את האהבה הזאת באמצעות מותו. כבר קודם נאמר שהאב אוהב את הבן (יוחנן ג׳:ל״ה; יוחנן ה׳:כ׳). כאן ישוע מראה שהקרבתו מרצון נמצאת בהתאמה מלאה לרצון האב.

(פס׳ י״ח)
«איש אינו יכול להרוג אותי ללא הסכמתי. אני מקריב את חיי מרצוני, מפני שיש לי זכות וכוח להקריב את חיי כשאני רוצה בכך, ואף זכות וכוח להשיבם לעצמי. אלוהים הוא המעניק לי זכות זאת.“»

ישוע מבהיר שמותו יהיה מרצונו:

«איש אינו יכול להרוג אותי ללא הסכמתי. אני מקריב את חיי מרצוני».

אין פירוש הדבר שאיש לא יהיה מעורב במותו. הבשורה תראה בבירור שישוע ייעצר, יורשע ויוצא להורג בידי בני אדם.

הנקודה היא שחייו לא יילקחו ממנו בניגוד לרצונו או מחוץ להגשמת שליחותו. ישוע מוסר את חייו מרצונו.

עוד הוא אומר:

«יש לי זכות וכוח להקריב את חיי כשאני רוצה בכך, ואף זכות וכוח להשיבם לעצמי».

לישוע יש זכות וכוח הן למסור את חייו והן לקבלם חזרה. כך מותו ותחייתו הם חלק מן העבודה שהוא מבצע במודע ומרצונו.

לבסוף הוא מוסיף:

«אלוהים הוא המעניק לי זכות זאת».

הזכות והכוח של ישוע והקרבתו מרצון אינם מבטאים עצמאות מן האב. מותו ותחייתו של הבן מתרחשים במסגרת השליחות שניתנה לו מאת האב.

כך מתחברות שתי אמיתות שאין להפריד ביניהן: ישוע מקריב את חייו מרצונו, ובאותה שעה הוא פועל בהתאם למה שקיבל מאת האב.

משמעויות

• ישוע מכיר את צאנו והן מכירות אותו: יחסו של הרועה הטוב לעדרו מתאפיין בהיכרות ובשייכות.
• הרועה הטוב מקריב את חייו למען הצאן: דאגתו מגיעה עד למסירת חייו שלו.
• עבודתו של ישוע מגיעה מעבר למכלאה של ישראל: הוא ינהיג גם עדר נוסף ויהפוך את כולם לעדר אחד.
• אחדות העדר מרוכזת ברועה אחד: צאן ממקורות שונים נאספות תחת ישוע המשיח.
• מותו של ישוע הוא מרצון: חייו אינם נלקחים ממנו בניגוד לרצונו.
• לישוע יש זכות וכוח למסור את חייו ולקבלם חזרה: מותו מוביל אל התחייה.
• הקרבת הבן תואמת במלואה את רצון האב: ישוע פועל מרצונו בתוך השליחות שניתנה לו.

יישומים

• הקשב לרועה הטוב ולך אחריו: צאנו מכירות את קולו ושייכות לו.
• בטח באהבה שהמשיח הראה: הרועה הטוב היה מוכן להקריב את חייו למען צאנו.
• הכר בהיקף הרחב של עבודת המשיח: עדרו מאחד אנשים שמקורם ביותר מעם אחד.
• הערך את האחדות הקיימת תחת ישוע המשיח: מה שהופך אותם לעדר אחד אינו מוצא משותף אלא רועה אחד.
• ראה במותו של ישוע הקרבה מרצון: הוא לא היה קורבן חסר אונים של הנסיבות, אלא מסר את חייו בהתאם לשליחות שקיבל מן האב.
• חיה בביטחון התחייה: הרועה שהקריב את חייו גם הכריז שיקבל אותם חזרה.

סיכום

ביוחנן י׳:י״ד–י״ח ישוע חוזר ומכריז שהוא הרועה הטוב, מכיר את צאנו ומקריב את חייו למענן. לאחר מכן הוא מודיע שיש לו גם עדר נוסף שאינו מן המכלאה הזאת, שאותו ינהיג כדי שיהיו עדר אחד ורועה אחד. לבסוף הוא מסביר שמותו יהיה מרצונו לחלוטין: איש אינו יכול להרוג אותו ללא הסכמתו, אלא הוא עצמו מקריב את חייו, ויש לו זכות וכוח להקריבם וגם לקבלם חזרה. כך ישוע מודיע מראש הן על מותו והן על תחייתו ומראה שכל העבודה הזאת נעשית בהתאם למה שניתן לו מאת האב.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח נתת לנו את הרועה הטוב שמכיר את צאנו והקריב את חייו למענן.

תודה שעבודתו מגיעה לאנשים ממקורות שונים ומאחדת אותם לעדר אחד תחת רועה אחד.

עזור לנו לשמוע את קול בנך, ללכת אחריו ולבטוח לחלוטין בהקרבת חייו למעננו.

תודה שמותו לא היה תבוסה בלתי צפויה אלא הקרבה מרצון, ושהוא קיבל את חייו חזרה.

עשה שנחיה בביטחון ברועה הטוב ובעבודה שהשלים בהתאם לרצונך.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.