יוחנן א׳:ו׳–י״ג:
העדות על האור ובני־האלוהים

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:ו׳–י״ג

לאחר שהציג את הדבר כנצחי, כאלוהי, כמי שדרכו נברא הכל, כמקור החיים וכאור לבני־האדם (יוחנן 1:1–5), מציג יוחנן כעת אדם שאלוהים שלח כדי להעיד על האור הזה. האור ממשיך לעמוד במרכז, אך הכתוב מתחיל להראות גם כיצד בני־האדם מגיבים לנוכחותו: העולם אינו מכיר אותו ואלה השייכים לו אינם מקבלים אותו; לעומת זאת, המאמינים בו מקבלים את הזכות להיות בני־אלוהים.

(פס׳ ו׳)
«אלוהים שלח אדם בשם יוחנן»

לאחר שדיבר על הדבר שכבר היה קיים «בראשית», יוחנן מציג כעת אדם המופיע בתוך ההיסטוריה האנושית.

הניגוד מכוון. הדבר כבר היה קיים לפני כל הבריאה; על יוחנן נאמר בפשטות: «אלוהים שלח אדם בשם יוחנן».

חשיבותו של יוחנן נובעת דווקא מכך שאלוהים שלח אותו. הוא אינו מדבר מיוזמתו שלו, אלא ממלא שליחות שקיבל מאלוהים, והבשורה מסבירה מיד מהי.

(פס׳ ז׳)
«להעיד על האור האמתי, כדי שכולם יאמינו בו.»

שליחותו של יוחנן היא להעיד על האור.

העד אינו זה שאליו בני־האדם אמורים להפנות את מבטם; תפקידו להפנות אותם אל אחר. מטרת עדותו של יוחנן היא שכולם יאמינו באור שעליו הוא מעיד.

כאן מציג יוחנן נושא נוסף שילווה את הבשורה כולה: העדות על ישוע. בהמשך יופיעו עדים נוספים, אך כבר מן ההתחלה מוצג יוחנן כאדם שאלוהים שלח כדי להפנות בפומבי אל האור.

(פס׳ ח׳)
«יוחנן עצמו לא היה האור; הוא רק נשלח להעיד על האור»

יוחנן מבהיר מיד את גבולות שליחותו של העד: «יוחנן עצמו לא היה האור».

חשובה ככל שהייתה שליחותו, לא היה מקום לבלבל בינו לבין זה שעליו הכריז. גדולתו הייתה דווקא בכך שהפנה את תשומת הלב הרחק מעצמו ואל האחר.

הבהרה זו תקבל משמעות נוספת בהמשך, כאשר יוחנן עצמו יכחיש שהוא המשיח ושוב יפנה את תשומת הלב אל ישוע.

(פס׳ ט׳)
«האמתי שבא לעולם כדי להאיר לכל בני־האדם.»

את זה שעליו העיד יוחנן מתאר הכתוב כ«האור האמתי».

«אמתי» אין פירושו רק שאינו כוזב. אצל יוחנן, לשון זו מצביעה על מה שמגלם באופן מלא וסופי את המציאות שדברים אחרים יכלו רק להצביע עליה.

לאור יש גם היקף שאינו מוגבל לקבוצה מסוימת: הוא «בא לעולם כדי להאיר לכל בני־האדם».

כך מתחיל יוחנן להרחיב את המבט. האור שנכנס אל תוך תולדות ישראל אינו שייך לישראל בלבד; פעולתו נוגעת לאנושות כולה.

(פס׳ י׳–י״א)
«10 האור בא אל העולם שנברא על ידו, אך העולם לא הכיר אותו. 11 הוא בא אל שלו, אך אלה לא קיבלו אותו.»

כעת מציג יוחנן אירוניה עמוקה.

האור בא אל העולם שנברא על ידו, ובכל זאת העולם אינו מכיר את בוראו.

לאחר מכן נעשית הדחייה קרובה עוד יותר: «הוא בא אל שלו, אך אלה לא קיבלו אותו».

הביטוי «אל שלו» מצביע על מה ששייך לו, ואילו «אלה» מפנה את תשומת הלב אל בני עמו. זה שבא אינו מגיע כזר: הוא בא אל מה ששייך לו ואל העם שבתוכו הכין אלוהים את בואו.

ואולם, התגובה הרווחת היא דחייה.

כך מציג יוחנן כבר במבוא מתח שיחזור שוב ושוב לאורך הבשורה: ישוע בא אל עמו, אך רבים מאלה שאמורים היו להכיר אותו אינם מקבלים אותו.

(פס׳ י״ב)
«אבל לכל אלה שהאמינו בו הוא העניק את הזכות להיות בני־אלוהים.»

המילה «אבל» מציגה את הניגוד הגדול. הדחייה לא הייתה התגובה היחידה.

יוחנן מבהיר מהי התגובה ההפוכה לדחייה: להאמין בו.

להאמין בו אין פירושו רק להסכים שישוע קיים, אלא לבטוח בו בהתאם לזהותו כפי שהבשורה תלך ותחשוף אותה.

לכל המאמינים בו הוא מעניק «את הזכות להיות בני־אלוהים».

יוחנן אינו מציג כאן את כל בני־האדם כבני־אלוהים מעצם טבעם. הזכות הזאת ניתנת למי שמאמינים באור.

(פס׳ י״ג)
«כל המאמינים בו נולדו מחדש – לא בלידה ביולוגית מגבר ואישה, ולא מרצון האדם, אלא מרצון האלוהים.»

כעת מסביר יוחנן מהו מקור מעמדם של בני־האלוהים שהוזכר בפסוק הקודם.

לידה זו אינה נובעת מלידה ביולוגית מגבר ואישה, כלומר ממוצא טבעי. היא גם אינה נובעת מרצון האדם.

סיום הפסוק מרכז את כל הדגש בנקודה אחת: «אלא מרצון האלוהים».

כדי להיות בן־אלוהים דרושה לידה חדשה שמקורה באלוהים, ולא בשושלת משפחתית, בלידה ביולוגית או ברצון אנושי.

יוחנן עדיין אינו מסביר כאן כיצד מתרחשת הלידה החדשה הזאת. הוא ירחיב עליה הרבה יותר בפרק 3, כאשר ישוע ישוחח עם נקדימון על הלידה שמקורה באלוהים.

משמעויות

• יוחנן הוא עד שנשלח מאת אלוהים: שליחותו היא להפנות אל האור, לא לתפוס את מקומו.
• ישוע הוא האור האמתי: פעולתו אינה מוגבלת לקבוצה מסוימת, אלא נוגעת לאנושות כולה.
• הבורא נדחה בידי הבריאה שלו: העולם שנברא על ידו לא הכיר אותו.
• ישוע בא אל עמו, אך רבים לא קיבלו אותו: המבוא מקדים להראות את הדחייה שתלווה את הבשורה.
• לקבל את ישוע פירושו להאמין בו: לבטוח בו בהתאם למי שהוא באמת.
• להיות בן־אלוהים הוא מעמד שניתן לאדם ואינו מעמד טבעי: המאמינים במשיח מקבלים את הזכות הזאת.
• לידתם החדשה של בני־האלוהים מקורה באלוהים: לא במוצא ביולוגי ולא ברצון אנושי.

יישומים

• הפנה אל המשיח ולא אל עצמך: יוחנן הבין ששליחותו היא להעיד על האור.
• קבל את ישוע בהתאם למי שהוא: לא די להיות קרוב לדברים השייכים לאלוהים; גם אלה שהיו שלו יכלו לדחות אותו.
• האמן בו: הקשב לאופן שבו הבשורה הזאת חושפת בהדרגה את זהותו של ישוע ובטח בו.
• אל תבטח במורשת דתית או משפחתית כדי להיות בן־אלוהים: יוחנן מבהיר שהלידה החדשה הזאת אינה נובעת ממוצא אנושי.
• הכר בכך שמעמדך כבן לפני אלוהים מקורו בו: הלידה החדשה באה מרצון האלוהים.

סיכום

ביוחנן א׳:ו׳–י״ג מוצג יוחנן כאדם שאלוהים שלח כדי להעיד על האור האמתי. יוחנן עצמו לא היה האור, אלא העד שנועד להפנות אליו כדי שאחרים יאמינו. האור בא אל העולם שנברא על ידו, אך העולם לא הכיר אותו; הוא בא אל שלו, אך אלה לא קיבלו אותו. לעומת זאת, המאמינים בו מקבלים את הזכות להיות בני־אלוהים. מעמד זה אינו נובע מלידה ביולוגית או מרצון אנושי, אלא מלידה חדשה שמקורה ברצון האלוהים. כך מציג יוחנן שתי תגובות שילוו את הבשורה כולה: לדחות את ישוע או להאמין בו ולקבל אותו.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך ששלחת עדות על האור האמתי.

עזור לנו להביט אל ישוע המשיח ולקבל את העדות שנתת עליו.

שמור אותנו מפני מצב שבו נהיה קרובים לדברים השייכים לך ובכל זאת נדחה את בנך. למד אותנו להכיר אותו כפי שהבשורה הזאת מגלה אותו ולבטוח בו.

תודה שאתה מעניק למאמינים במשיח את הזכות להיות בניך, מעמד שאינו נובע ממוצא אנושי אלא ממך.

עשה שגם אנחנו נהיה עדים המפנים בענווה אל ישוע ולעולם אינם תופסים את המקום השייך רק לו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.