יוחנן א׳:ו׳–י״ג:
העדות על האור האמתי ובני־אלוהים

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:ו׳–י״ג

לאחר שהציג את הדבר כנצחי, אלוהי, בורא, מקור החיים והאור לבני־האדם (יוחנן 1:1–5), מציג כעת יוחנן אדם שנשלח מאת אלוהים. האור ממשיך לעמוד במרכז הקטע, אך כעת מופיע עד ששליחותו היא להצביע עליו. הכתוב מתחיל להראות כיצד האור בא לעולם וכיצד בני האדם מגיבים אליו.

(פס׳ ו׳)
«אלוהים שלח אדם בשם יוחנן»

הבשורה מציגה את יוחנן.

בניגוד לדבר, יוחנן מוצג בפשטות כ״אדם״. הדבר מדגיש הבדל חשוב ביחס למה שנאמר זה עתה על הדבר.

הדבר היה בראשית. יוחנן נכנס אל תוך ההיסטוריה כאדם שאלוהים שלח.

סמכותו אינה נובעת ממנו עצמו. שליחותו באה מאת אלוהים.

(פס׳ ז׳)
«להעיד על האור האמתי, כדי שכולם יאמינו בו.»

יוחנן נשלח כעד.

תפקידו לא היה למשוך את תשומת הלב לעצמו, אלא להעיד על האור האמתי.

מטרת עדותו הייתה שכולם יאמינו בו. יוחנן לא היה מושא האמונה, אלא הכלי שבאמצעות עדותו הופנו אחרים להאמין באור.

הכתוב מראה שאלוהים משתמש בעדות כדי להוביל בני אדם אל האור.

(פס׳ ח׳)
«יוחנן עצמו לא היה האור; הוא רק נשלח להעיד על האור»

יוחנן מבהיר באופן ישיר מי יוחנן לא היה.

יוחנן עצמו לא היה האור.

הבהרה זו מונעת כל בלבול. אף שיוחנן נשלח מאת אלוהים וקיבל שליחות חשובה, הוא אינו תופס את מקומו של האור.

תפקידו היה להעיד על האור.

העד חשוב, אך אין לבלבל בינו לבין מי שעליו הוא מעיד.

(פס׳ ט׳)
«האמתי שבא לעולם כדי להאיר לכל בני־האדם.»

כעת מפנה הכתוב שוב את תשומת הלב אל האור.

הוא מכנה אותו ״האור האמתי״.

הדבר מראה שהאור שעליו מעיד יוחנן אינו אור חלקי, כוזב או משני. הוא האור האמתי.

האור האמתי בא לעולם כדי להאיר לכל בני־האדם. הקטע מציג אותו כמי שמתגלה לבני האדם וחושף את מצבם לפני אלוהים.

האור אינו שייך רק לקבוצה קטנה או נסתרת. בואו נוגע לבני האדם בעולם.

נוסח הפסוק ביוונית מאפשר לקשור את המילים ״בא לעולם״ אל האור או אל כל אדם. אולם בנוסח העברי שלפנינו הן מתארות את האור האמתי שבא לעולם כדי להאיר לכל בני־האדם. בכל מקרה, הדגש נשאר על הקשר שבין האור לבין האנושות.

(פס׳ י׳)
«האור בא אל העולם שנברא על ידו, אך העולם לא הכיר אותו.»

כעת מציג יוחנן מציאות מפתיעה.

האור בא אל העולם.

אולם העולם לא היה זר לו, שכן העולם נברא על־ידו. כבר נאמר שהכול נברא דרך הדבר (יוחנן 1:3).

ובכל זאת, אף שהעולם נברא על־ידו, העולם לא הכיר אותו.

כאן מתגלה דחייתו בידי בני האדם. הבריאה שייכת לו, אך העולם אינו מכיר בבוראו.

(פס׳ י״א)
«הוא בא אל שלו, אך אלה לא קיבלו אותו.»

הדחייה נעשית קרובה וכואבת יותר.

לא רק שהעולם לא הכיר אותו; הוא בא אל שלו, אך אלה לא קיבלו אותו.

הביטוי מלמד שהאור בא אל מה ששייך לו. ואף על פי כן, אלה שהיו אמורים לקבלו לא קיבלו אותו.

הכתוב מציג תגובה כואבת: בואו של האור לא התקבל בהכרה, אלא בדחייה.

(פס׳ י״ב)
«אבל לכל אלה שהאמינו בו הוא העניק את הזכות להיות בני־אלוהים.»

יוחנן מציג ניגוד באמצעות המילה ״אבל״.

אף שרבים לא קיבלו אותו, לא כולם הגיבו באותה דרך.

לכל אלה שהאמינו בו הוא העניק את הזכות להיות בני־אלוהים.

קבלתו והאמונה בו קשורות זו בזו. אין מדובר בקבלה שטחית, אלא באמונה במי שהוא.

התוצאה עמוקה: הם מקבלים את הזכות להיות בני־אלוהים.

זהות זו אינה מוצגת כדבר הטבעי לכל בני האדם, אלא כזכות שהאור מעניק למאמינים בו.

(פס׳ י״ג)
«כל המאמינים בו נולדו מחדש – לא בלידה ביולוגית מגבר ואישה, ולא מרצון האדם, אלא מרצון האלוהים.»

כעת מסביר יוחנן את מקורה של המציאות החדשה הזאת.

בני האלוהים לא נולדו בלידה ביולוגית מגבר ואישה. הם אינם נעשים בני אלוהים מכוח מוצאם האנושי.

הם גם לא נולדו מרצון האדם. לידתם החדשה אינה תוצאה של דחף, יכולת או יוזמה אנושית.

היותם בני אלוהים אינה תלויה בהחלטה אנושית כסיבה הסופית.

הם נולדו מחדש מרצון האלוהים.

הכתוב מראה שההיוולדות כבני אלוהים היא מעשה שמקורו באלוהים. האמונה מקבלת את המשיח, אך הלידה החדשה נובעת מאלוהים.

השלכות

• יוחנן נשלח מאת אלוהים: שליחותו הייתה ממקור אלוהי.
• יוחנן לא היה האור: תפקידו היה להעיד ולא לתפוס את מקומו של המשיח.
• האור האמתי בא לעולם: הבשורה מציגה את המשיח כהתגלות האמתית לבני האדם.
• העולם נברא על־ידו: האור שבא לעולם הוא גם בוראו.
• דחיית האדם היא ממשית: העולם לא הכיר אותו ואלה שהיו שלו לא קיבלו אותו.
• הזכות להיות בני אלוהים ניתנת בידי המשיח: המאמינים בו מקבלים את הזכות להיות בני־אלוהים.
• הלידה החדשה באה מאלוהים: היא אינה תוצאה של לידה ביולוגית או רצון האדם, אלא של רצון אלוהים.

יישומים

• העד על המשיח בלי לתפוס את המרכז: יוחנן הצביע על האור ולא על עצמו.
• הכר במשיח כאור האמתי: אל תחפש מחוץ לו את האור שרק הוא יכול להעניק.
• אל תתפלא על דחיית העולם: הכתוב מראה שרבים לא קיבלו את האור.
• קבל את המשיח באמונה: יוחנן מציג את האמונה בו כתגובה המובילה לזכות להיות בן אלוהים.
• מצא מנוחה במעשהו של אלוהים: ההיוולדות כבן אלוהים אינה נובעת ממאמץ אנושי, אלא מחסדו של אלוהים.
• חיה כבן אלוהים: אם האמנת במשיח, זהותך נובעת ממה שאלוהים עשה.

סיכום

ביוחנן 1:6–13 מציגה הבשורה את יוחנן כאדם שאלוהים שלח כדי להעיד על האור. יוחנן עצמו לא היה האור, אלא עד שנשלח להצביע על האור האמתי. האור בא לעולם שנברא על־ידו, אך העולם לא הכיר אותו. הוא בא אל שלו, אך אלה לא קיבלו אותו. אולם לכל אלה שהאמינו בו הוא העניק את הזכות להיות בני־אלוהים. מציאות חדשה זו אינה נובעת מלידה ביולוגית או מרצון האדם, אלא מרצון האלוהים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך ששלחת עדות על האור האמתי.

אדוננו, עזור לנו להביט במשיח ולא לבלבל בין העד לבין האור. תן לנו לב עניו המאמין בבנך ומתהלך בהתאם לזהות שאתה מעניק לילדיך.

תודה לך שההיוולדות כבני אלוהים אינה תלויה בכוחנו, במוצאנו או ברצוננו, אלא במעשהך רב־העוצמה ורב־החסד.

אפשר לנו להעיד בנאמנות על המשיח ולהצביע תמיד עליו ולא על עצמנו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.