יוחנן א׳:מ״ג–נ״א:
ישוע קורא לפיליפוס ומגלה את עצמו לנתנאל

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:מ״ג–נ״א

לאחר שהראה כיצד עדותו של יוחנן הובילה שני תלמידים אל ישוע וכיצד אנדרי הביא אליו את שמעון (יוחנן 1:35–42), ממשיכה הבשורה לתאר כיצד מתגבשת קבוצת התלמידים הראשונה. ישוע קורא ישירות לפיליפוס, ופיליפוס מוצא את נתנאל. הסיפור מתקדם מעדות של בני־אדם אל גילוי הולך ומעמיק של זהותו של ישוע: זה שעליו סיפרו משה רבנו והנביאים, בן־האלוהים, מלך ישראל ולבסוף בן־האדם שעליו נפתחים השמים.

(פס׳ מ״ג)
«למחרת החליט ישוע ללכת לגליל. הוא פגש בדרך את פיליפוס ואמר לו: ”בוא אחרי.“»

הסיפור מתקדם שוב «למחרת».

הפעם אין תלמיד אחר שמביא את פיליפוס אל ישוע: ישוע עצמו פוגש אותו וקורא לו.

קריאתו קצרה וישירה: «בוא אחרי».

הקריאה מדגישה את יוזמתו של ישוע. פיליפוס מצטרף לקבוצה המתחילה להתאסף סביבו לא בעקבות חיפוש קודם שמתואר בסיפור, אלא מפני שהמשיח קורא לו אישית.

(פס׳ מ״ד)
«פיליפוס היה מבית־צידה, עירם של ‎אַנְדְּרֵי ופטרוס.»

יוחנן מוסיף שפיליפוס היה מבית־צידה, עירם של אנדרי ופטרוס.

הפרט הזה קושר בין התלמידים הראשונים וממקם את הסיפור בתוך מסגרת היסטורית וגאוגרפית ממשית.

(פס׳ מ״ה)
«פיליפוס הלך לחפש את נתנאל, וכשמצא אותו קרא: ”מצאנו את המשיח שעליו סיפרו משה רבנו והנביאים! שמו ישוע, בנו של יוסף מנצרת!“»

פיליפוס עושה מיד את מה שאנדרי עשה עם שמעון: לאחר שפגש את ישוע, הוא מחפש אדם נוסף ומעיד בפניו עליו.

דבריו מציבים את ישוע בתוך מכלול הציפייה שבכתובים. משה רבנו והנביאים דיברו בדרכים שונות על פועלו ועל בואו של המשיח; פיליפוס מאמין שבישוע מצאו את זה שאליו הצביעו אותן הבטחות.

הכרזתו עשויה לכלול טקסטים כמו הנבואה על נביא הדומה למשה בדברים י״ח:ט״ו–י״ח, אך פיליפוס אינו מגביל את דבריו לנבואה אחת בלבד.

לאחר מכן הוא מזהה אותו כ«ישוע, בנו של יוסף מנצרת». כך היה ישוע מוכר בסביבתו האנושית. אולם הקורא כבר יודע מן המבוא שזהותו גדולה לאין שיעור מן התיאור הזה.

(פס׳ מ״ו)
«”נצרת?“ קרא נתנאל בחוסר אמון. ”איזה דבר טוב יכול לצאת מנצרת?“ ”בוא וראה במו עיניך“, הפציר בו פיליפוס.»

הקישור בין ישוע לנצרת מעורר מיד את הסתייגותו של נתנאל.

יוחנן אינו מסביר במדויק מדוע הגיב כך, אך ברור שמוצאו של ישוע מנצרת נראה לנתנאל קשה ליישוב עם דבריו של פיליפוס.

פיליפוס אינו מנסה לפתור את ההתנגדות בוויכוח ארוך. הוא משיב באותה רוח של הזמנה שכבר הופיעה קודם: «בוא וראה במו עיניך».

התשובה משמעותית. פיליפוס מזמין את נתנאל לבדוק בעצמו מיהו ישוע.

(פס׳ מ״ז)
«כשראה ישוע את נתנאל בא לקראתו, קרא: ”הנה בא לקראתנו בן ישראל אמתי – אדם ישר אמתי שאין בו מרמה.“»

עוד לפני שנתנאל אומר דבר, ישוע מראה שהוא כבר יודע עליו משהו.

הוא מכנה אותו «בן ישראל אמתי – אדם ישר אמתי שאין בו מרמה».

הניסוח ככל הנראה מכין את הרמז ליעקב שיופיע בסוף הסצנה. יעקב, ששמו נקשר במרמה בסיפור בראשית, קיבל לאחר מכן את השם ישראל. ישוע מתאר את נתנאל כבן ישראל שאין בו מרמה, ומעט אחר כך מזכיר דווקא את חזונו של יעקב בבראשית 28.

לכן נראה שהמשפט אינו רק שבח כללי לאופיו של נתנאל; הוא חלק מן השפה המקראית שבאמצעותה ישוע מכין גילוי גדול יותר על עצמו.

(פס׳ מ״ח)
«”כיצד אתה יודע מי אני ומה אני?“ תמה נתנאל. ”ראיתי אותך יושב תחת עץ התאנה עוד לפני שפיליפוס מצא אותך“, ענה ישוע.»

נתנאל מופתע מפני שישוע מדבר עליו כאילו כבר הכיר אותו.

תשובתו של ישוע מעמיקה עוד יותר את ההפתעה: עוד לפני שפיליפוס מצא אותו, ישוע כבר ראה אותו יושב תחת עץ התאנה.

יוחנן אינו מסביר מה עשה נתנאל שם או איזו משמעות מיוחדת הייתה לאותו רגע. לכן אין לבנות הסברים על תפילה, לימוד התורה או פעילויות אחרות שהטקסט אינו מזכיר.

הנקודה פשוטה וחזקה יותר: ישוע מוכיח שהכיר את נתנאל עוד לפני שנתנאל הגיע אליו.

(פס׳ מ״ט)
«”אדוני, אתה באמת בן־האלוהים, מלך ישראל!“ קרא נתנאל.»

תגובתו של נתנאל משתנה מן הקצה אל הקצה לאחר שהוא שומע את ישוע.

הוא פונה אליו כ«אדוני», ומיד מוסיף שני תארים גדולים בהרבה: «בן־האלוהים» ו«מלך ישראל».

בתוך תקוות ישראל, שני התארים היו קשורים קשר הדוק למשיח מבית דוד. בשמואל ב׳ ז׳:י״ד מבטיח אלוהים יחס של אב ובן לצאצא דוד, ובתהילים ב' מוצג המלך המשוח כבן שאלוהים העמיד.

לכן הכרזתו של נתנאל מכירה בישוע כמלך המשיח המובטח.

אולם קורא הבשורה כבר יודע שלביטוי «בן־האלוהים» יש ביחס לישוע עומק גדול אף יותר ממה שנתנאל אולי מבין בשלב זה. המבוא כבר הציג את הבן כמי שהיה עם האלוהים מראשית וכמי שמגלה את האב.

(פס׳ נ׳)
«”האם אתה מאמין בכך רק משום שאמרתי כי ראיתי אותך יושב תחת עץ התאנה?“ שאל ישוע. ”עוד תראה דברים גדולים מאלה!»

ישוע מציין שידיעתו העל־טבעית על נתנאל היא שהביאה אותו להאמין.

אך מיד הוא מצמצם את חשיבות האות הראשוני הזה: «עוד תראה דברים גדולים מאלה!»

בכך הוא מכין את הפסוק הבא. הדבר הגדול באמת לא יהיה רק שישוע יודע דבר נסתר על נתנאל, אלא הגילוי של מיהו ישוע ביחס שבין השמים לארץ.

(פס׳ נ״א)
«אפילו תראה את השמים נפתחים ומלאכי אלוהים עולים ויורדים על בן־האדם.“»

ישוע ממשיך בהכרזה חגיגית על מה שעוד עתידים לראות.

כאן ההבטחה אינה מצטמצמת לנתנאל בלבד, אלא מכוונת אל קבוצת התלמידים.

דבריו מזכירים ישירות את חזונו של יעקב בבראשית כ״ח:י׳–י״ז. שם ראה יעקב את השמים פתוחים ואת מלאכי אלוהים עולים ויורדים על סולם המחבר בין הארץ לשמים.

אולם ישוע משנה את התמונה באופן מכריע: המלאכים יעלו וירדו «על בן־האדם».

כך מציג ישוע את עצמו כזה שתופס את מקומו של סולם יעקב: הוא נקודת המפגש האמיתית בין השמים לארץ, זה שבאמצעותו אלוהים מגלה את עצמו ומתקרב לבני־האדם.

הדבר קשור עמוקות למבוא. הדבר שהיה עם האלוהים נהיה בשר ושכן בתוכנו; כעת מכריז ישוע שבבן־האדם השמים עצמם נפתחים מעל הארץ.

כאן גם מכנה ישוע את עצמו לראשונה בבשורה «בן־האדם», תואר שבו ישתמש פעמים רבות ביחס לעצמו ושמשמעותו תתפתח לאורך הסיפור.

משמעויות

• ישוע נוטל את היוזמה בתלמידות: הוא פוגש את פיליפוס וקורא לו ישירות לבוא אחריו.
• הכתובים מצביעים על ישוע: פיליפוס מזהה אותו כזה שעליו סיפרו משה רבנו והנביאים.
• הבנת זהותו של ישוע הולכת ומעמיקה: נתנאל עובר מהטלת ספק במוצאו להכרזה עליו כבן־האלוהים וכמלך ישראל.
• ישוע מכיר את בני־האדם עוד לפני שהם מכירים אותו: הוא מוכיח שהכיר את נתנאל לפני המפגש ביניהם.
• ישוע הוא מלך המשיח המובטח: התארים «בן־האלוהים» ו«מלך ישראל» מבטאים את תקוות המלכות של ישראל.
• ישוע הוא הקשר האמיתי בין השמים לארץ: חזונו של יעקב מוצא את מרכזו בבן־האדם.

יישומים

• השב לקריאתו של ישוע ובוא אחריו: פיליפוס נעשה תלמיד מפני שהמשיח קורא לו.
• בחן את ישוע לאור הכתובים: פיליפוס מכיר בכך שמשה רבנו והנביאים הצביעו עליו.
• אל תיתן לרושם ראשוני לקבוע את שיפוטך על המשיח: נתנאל היה מוכן «לבוא ולראות».
• הזמן אחרים להתקרב אל ישוע: פיליפוס חוזר על אותה הזמנה: «בוא וראה».
• אפשר להבנתך את המשיח להמשיך ולהעמיק: גם הכרה אמיתית ראשונית יכולה להוביל לגילוי גדול יותר של מיהו.
• הכר בישוע כמתווך היחיד של גילוי אלוהים: בו נפתחים השמים ונפגשים השמים והארץ.

סיכום

ביוחנן א׳:מ״ג–נ״א קורא ישוע ישירות לפיליפוס, ופיליפוס מוצא את נתנאל ומכריז שמצאו את המשיח שעליו סיפרו משה רבנו והנביאים. אף שנתנאל מטיל תחילה ספק בכך שמשהו טוב יכול לצאת מנצרת, הוא מקבל את הזמנתו של פיליפוס: «בוא וראה במו עיניך». כאשר הוא מתקרב, ישוע מוכיח שהכיר אותו עוד לפני שהגיע אליו, והדבר מביא את נתנאל להכריז עליו כבן־האלוהים וכמלך ישראל. אך ישוע מבטיח גילוי גדול עוד יותר: התלמידים יראו את השמים נפתחים ואת מלאכי אלוהים עולים ויורדים על בן־האדם. כשהוא מזכיר את חזונו של יעקב בבראשית 28, ישוע מציג את עצמו כנקודת המפגש האמיתית בין השמים לארץ. כך מסתיים הפרק כשהתלמידים הראשונים עוברים מהיכרות ראשונית עם ישוע להבנה הולכת ומעמיקה של זהותו.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שבישוע המשיח קיימת את ההבטחות שעליהן הכריזו הכתובים.

תודה שהוא בן־האלוהים, המלך המובטח ובן־האדם שעליו נפתחים השמים מעל הארץ.

עזור לנו להשיב לקריאתו, להתקרב אליו בלי לתת לרושם הראשוני שלנו לשלוט בנו ולהבין יותר ויותר מיהו.

תן לנו גם פשטות להזמין אחרים «לבוא ולראות», מתוך ביטחון שהמשיח עצמו הוא שמגלה את עצמו.

וככל שנמשיך ללמוד את הבשורה הזאת, למד אותנו להכיר בישוע כיחיד שמגלה באמת את האב ופותח לנו את הדרך אליו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.