יוחנן א׳:כ״ט–ל״ד:
שה האלוהים ועדות רוח הקודש

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:כ״ט–ל״ד

לאחר שהשיב לשליחים מירושלים והבהיר שאיננו המשיח, מפנה כעת יוחנן את תשומת הלב ישירות אל ישוע. הוא אינו מסתפק עוד בדיבור על מי שעומד ביניהם, אלא מזהה אותו בפומבי. הקטע מציג את עדותו של יוחנן על זהותו של ישוע: שה האלוהים, מי שהיה לפניו, המטביל ברוח הקודש ובן האלוהים.

(פס׳ כ״ט)
«למחרת ראה יוחנן את ישוע בא לקראתו והכריז: ”הביטו! הנה שה האלוהים הנושא את חטאי העולם.»

יוחנן רואה את ישוע בא לקראתו.

אז הוא מפנה אליו את תשומת לבם של האחרים: ״הביטו!״

יוחנן אינו מציב את עצמו במרכז. מבטו ודבריו מופנים אל ישוע.

הוא מכנה אותו ״שה האלוהים״.

בהכרזה זו מזהה יוחנן את ישוע באמצעות דמותו של שה המיועד לקורבן. הביטוי מזכיר את לשון הקורבנות שבכתבי ישראל, שבה השה קשור לקורבן ולכפרה. יוחנן מציג את ישוע כמי שאלוהים סיפק כדי לטפל בחטא. הוא אינו אומר רק שישוע מלמד על החטא, אלא שהוא נושא את חטאי העולם.

המילים ״חטאי העולם״ מלמדות שמעשהו של ישוע אינו מוגבל לחוג קטן ומקומי. החטא הוא מציאות המשפיעה על העולם, וישוע מוצג כמי שנושא אותו.

כבר מראשית שירותו הפומבי בבשורה זו מצביעים על ישוע בהקשר לחטאו של האדם.

(פס׳ ל׳)
«אליו התכוונתי כשסיפרתי לכם שאחרי עומד לבוא אדם גדול ונעלה ממני, כי הוא היה לפני שהייתי אני.»

יוחנן מזהה את ישוע כמי שעליו כבר דיבר.

הוא חוזר על אותה אמת שהכריז קודם לכן: ישוע בא אחריו לפי סדר הופעתם הגלויה, אך הוא גדול ונעלה ממנו.

הסיבה שוב זהה: ״כי הוא היה לפני שהייתי אני״.

יוחנן מכיר בכך שגדולתו של ישוע אינה תלויה במועד הופעתו בציבור, אלא בקיומו הקודם.

הדבר מתחבר למה שלימדה הבשורה כבר מראשיתה: הדבר היה בראשית, היה עם האלוהים והיה אלוהים.

(פס׳ ל״א)
«אני עצמי לא הכרתי אותו; אני באתי רק להטביל אנשים במים ולהצביע עליו לעם ישראל.“»

יוחנן אומר: ״אני עצמי לא הכרתי אותו״.

אין כוונתו רק שמעולם לא שמע על ישוע, אלא שהזיהוי הפומבי שלו כמי שנשלח מאת אלוהים היה תלוי בגילוי שאלוהים ייתן ליוחנן.

יוחנן מסביר את מטרת טבילתו במים: להצביע על ישוע לעם ישראל.

שירותו לא נועד להגדיל את יוחנן, אלא להכין את הדרך שבה יתגלה המשיח.

לטבילתו של יוחנן היה תפקיד המצביע מעבר לעצמה. היא הכינה את העם ושירתה את מטרתו של אלוהים לגלות את ישוע.

(פס׳ ל״ב)
«יוחנן סיפר להם שהוא ראה את רוח הקודש יורדת בדמות יונה ונחה על ישוע.»

יוחנן ממשיך בעדותו.

כעת הוא מספר על מה שראה: רוח הקודש ירדה בדמות יונה ונחה על ישוע.

הפרט שרוח הקודש ״נחה״ עליו חשוב. אין כאן תיאור של הופעה רגעית, אלא של אות קבוע המזהה את ישוע.

יוחנן אינו מדבר מתוך דמיון או השערה. הוא מעיד על דבר שראה.

(פס׳ ל״ג)
«”לא הכרתי את ישוע לפני כן,“ חזר ואמר יוחנן, ”אולם כאשר אלוהים שלח אותי להטביל במים הוא אמר לי: ’בראותך את רוח הקודש יורדת ונחה על איש, דע כי אותו אתה מבקש – זהו האיש שיטביל ברוח הקודש‘.»

יוחנן חוזר ואומר: ״לא הכרתי את ישוע לפני כן״.

בכך הוא מדגיש שעדותו לא נולדה ממסקנה אנושית בלבד. אלוהים עצמו, ששלח אותו להטביל במים, נתן לו את האות.

האות היה ברור: האיש שעליו תרד רוח הקודש ותנוח עליו הוא האיש שיטביל ברוח הקודש.

יוחנן הטביל במים, אך ישוע מטביל ברוח הקודש.

כך מודגש ההבדל בין שירותו של יוחנן לבין מעשהו הנעלה של המשיח. יוחנן יכול היה להטביל באופן חיצוני במים; ישוע הוא המעניק את רוח הקודש.

(פס׳ ל״ד)
«אני ראיתי את רוח הקודש יורדת ונחה על האיש הזה, ולכן אני מעיד שהוא בן האלוהים.“»

יוחנן מסיים את עדותו בבירור.

הוא ראה ולכן הוא מעיד.

הכרזתו האחרונה היא: ״הוא בן האלוהים״.

הקטע נפתח כאשר יוחנן מצביע על ישוע כשה האלוהים הנושא את חטאי העולם, ומסתיים בהכרזתו שהוא בן האלוהים.

יוחנן אינו מדבר כדי לרומם את עצמו. כל שליחותו היא להראות לעם ישראל מיהו ישוע.

השלכות

• ישוע הוא שה האלוהים: אלוהים עצמו מספק את מי שנושא את החטא.
• יש צורך לשאת את חטאי העולם: בעייתו המרכזית של האדם מוצגת לפני המשיח.
• ישוע היה קיים לפני יוחנן: עליונותו קשורה לקיומו הקודם.
• לשירותו של יוחנן הייתה מטרה של גילוי: להכין את הדרך כדי שישוע יתגלה לישראל.
• רוח הקודש מזהה את ישוע: יוחנן רואה את הרוח יורדת ונחה עליו.
• ישוע מטביל ברוח הקודש: מעשהו נעלה מטבילתו של יוחנן במים.
• ישוע הוא בן האלוהים: יוחנן מעיד במפורש על זהותו.

יישומים

• הבט במשיח כפי שיוחנן הצביע עליו: אל תסיט את מבטך משה האלוהים.
• הכר בחומרת החטא: ישוע בא כמי שנושא את החטא, ולא רק כדוגמה מוסרית.
• נוח במה שאלוהים סיפק: השה הוא מאת אלוהים, ולא פתרון אנושי.
• העד על המשיח בבירור: יוחנן דיבר על מה שאלוהים הראה לו.
• אל תבלבל בין הכלים לבין המושיע: יוחנן הטביל במים, אך המשיח מטביל ברוח הקודש.
• הכרז שישוע הוא בן האלוהים: עדותו של יוחנן מכוונת אותנו להכיר במי שהוא.

סיכום

ביוחנן 1:29–34 רואה יוחנן את ישוע בא לקראתו ומזהה אותו בפומבי כשה האלוהים הנושא את חטאי העולם. הוא גם מכריז שישוע גדול ונעלה ממנו, משום שהיה קיים לפניו. יוחנן מסביר שטבילתו במים נועדה להצביע על ישוע לעם ישראל. לאחר מכן הוא מעיד שראה את רוח הקודש יורדת מן השמים בדמות יונה ונחה על ישוע. אלוהים נתן לו את האות הזה כדי לזהות את מי שמטביל ברוח הקודש. לבסוף מכריז יוחנן שישוע הוא בן האלוהים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך על שאתה עצמך הצבעת על בנך כשה הנושא את חטאי העולם.

אדוננו, עזור לנו להביט במשיח באמונה, ביראת כבוד ובהכרת תודה. אל תניח לנו להקל ראש בחטא, אלא עזור לנו להבין את הצורך שלנו בשה שסיפקת.

תודה לך שישוע לא רק הוכרז בידי יוחנן, אלא גם אושר באמצעות עדותה של רוח הקודש. עזור לנו להכיר בגדולתו, לבטוח במעשהו ולהכריז שהוא בן האלוהים.

ותן לנו לב עניו כדי להעיד על המשיח ולהצביע עליו מעל לעצמנו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.