יוחנן א׳:כ״ט–ל״ד:
שה האלוהים ועדות רוח הקודש

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:כ״ט–ל״ד

לאחר שהבהיר כי הוא רק מכין את הדרך וכי כבר עומד ביניהם אדם שעדיין אינם מכירים (יוחנן 1:19–28), רואה יוחנן כעת את ישוע בא לקראתו ומזהה אותו בפומבי. עדותו מגלה מיהו זה שאת בואו הכריז: שה האלוהים הנושא את חטאי העולם, זה שעליו יורדת ונחה רוח הקודש, המטביל ברוח הקודש ובן האלוהים. יוחנן גם מסביר ששירותו כמטביל נועד להצביע על ישוע לעם ישראל.

(פס׳ כ״ט)
«למחרת ראה יוחנן את ישוע בא לקראתו והכריז: ”הביטו! הנה שה האלוהים הנושא את חטאי העולם.»

לאחר שהכריז על אדם שכבר נמצא ביניהם אך עדיין אינו מוכר להם, יוחנן מצביע סוף סוף ישירות על ישוע: «הביטו!»

הוא מזהה אותו כ«שה האלוהים».

הדימוי נשען על לשון הקורבנות שבכתבי הקודש של ישראל, שבה כבשים נקשרו לקורבן ולהצלה. הוא מזכיר גם את עבד ה׳ בישעיהו, שהובל «כשה» ונקשר לנשיאת חטאיהם של רבים (ישעיהו נ״ג:ד׳–ז׳, ישעיהו נ״ג:י״א–י״ב). יוחנן אינו מצביע כאן על קורבן מסוים אחד מן הברית הישנה כהסבר הבלעדי, אלא מרכז בישוע את דמות השה שאלוהים סיפק כדי להתמודד עם החטא.

ויוחנן מוסיף דבר מכריע: «שה האלוהים הנושא את חטאי העולם».

ישוע אינו בא רק להוקיע את החטא או ללמד עליו, אלא לשאת אותו ולטפל בו באופן ממשי. הביטוי «חטאי העולם» מציג את בעיית החטא של האנושות בהיקף רחב, והמילה «העולם» מרחיבה את המבט מעבר לישראל.

אין פירוש הדבר שיוחנן טוען שכל אדם ייוושע באופן אוטומטי. הבשורה עצמה תבחין שוב ושוב בין מי שמקבלים את ישוע לבין מי שדוחים אותו. הדגש כאן הוא שלפעולתו של שה האלוהים יש היקף שאינו מוגבל לישראל בלבד.

(פס׳ ל׳)
«אליו התכוונתי כשסיפרתי לכם שאחרי עומד לבוא אדם גדול ונעלה ממני, כי הוא היה לפני שהייתי אני.»

יוחנן מזהה את ישוע כאותו אדם שאת בואו הכריז קודם לכן.

אף שישוע הופיע בפומבי אחרי יוחנן, הוא גדול ונעלה ממנו מפני שהיה קיים לפניו.

העדות מחברת שוב את ישוע ההיסטורי למה שהמבוא כבר הצהיר על הדבר: קיומו לא החל כאשר הופיע בתוך ההיסטוריה האנושית.

(פס׳ ל״א)
«אני עצמי לא הכרתי אותו; אני באתי רק להטביל אנשים במים ולהצביע עליו לעם ישראל.“»

כאשר יוחנן אומר «אני עצמי לא הכרתי אותו», ההקשר מראה שכוונתו היא שלא ידע בוודאות מיהו ישוע במסגרת תכניתו של אלוהים. הזיהוי שלו כאדם שעליו נשלח יוחנן להצביע היה תלוי באות שאלוהים עצמו נתן לו.

לאחר מכן מסביר יוחנן דבר יסודי על שירותו שלו: הוא בא להטביל אנשים במים כדי להצביע על ישוע לעם ישראל.

הטבילה שלו לא הייתה מטרה בפני עצמה. היא הייתה חלק מן ההכנה שבאמצעותה קרא אלוהים לעם והצביע בפניהם על המשיח.

הדבר גם מראה את הזירה הראשונה של השליחות: ישוע מוצג תחילה לעם ישראל, העם שבתוכו הכין אלוהים את בואו. עם זאת, יוחנן כבר תיאר את פועלו במבט רחב הרבה יותר: הוא נושא את «חטאי העולם».

(פס׳ ל״ב–ל״ג)
«32 יוחנן סיפר להם שהוא ראה את רוח הקודש יורדת בדמות יונה ונחה על ישוע. 33 ”לא הכרתי את ישוע לפני כן,“ חזר ואמר יוחנן, ”אולם כאשר אלוהים שלח אותי להטביל במים הוא אמר לי: ’בראותך את רוח הקודש יורדת ונחה על איש, דע כי אותו אתה מבקש – זהו האיש שיטביל ברוח הקודש‘.»

כעת מסביר יוחנן כיצד אפשר לו אלוהים לזהות את ישוע בוודאות.

האות היה שרוח הקודש תרד ותנוח עליו. יוחנן מעיד שזה בדיוק מה שראה.

הדגש על כך שרוח הקודש נחה על ישוע חשוב. הנביאים הכריזו על המשיח ועל עבד אלוהים כמי שרוח ה׳ תנוח עליו (ישעיהו י״א:ב׳; ישעיהו מ״ב:א׳). יוחנן רואה את האות הזה מתקיים בישוע.

האות אינו רק מזהה מיהו ישוע; הוא גם מגלה מה יעשה. יוחנן מטביל במים, אך ישוע הוא «האיש שיטביל ברוח הקודש».

ההבדל ביניהם עמוק. יוחנן מבצע את טבילת ההכנה שאלוהים הפקיד בידיו; ישוע הוא בעל הסמכות להעניק את רוח הקודש המובטחת.

(פס׳ ל״ד)
«אני ראיתי את רוח הקודש יורדת ונחה על האיש הזה, ולכן אני מעיד שהוא בן האלוהים.“»

יוחנן מביא את עדותו למסקנה ישירה: «אני ראיתי את רוח הקודש יורדת ונחה על האיש הזה».

השליחות שלשמה נשלח — להעיד על האור — מתממשת כעת בעדות מפורשת על ישוע.

האות של רוח הקודש מאפשר לו להעיד: «הוא בן האלוהים».

התואר הזה משלים את סדרת הקביעות שבחלק זה. ישוע הוא שה האלוהים הנושא את חטאי העולם, זה שהיה לפני יוחנן, זה שעליו יורדת ונחה רוח הקודש, המטביל ברוח הקודש ובן האלוהים.

כך מתחילה הבשורה לפרוש בתוך הסיפור את הזהות יוצאת הדופן שכבר הציגה במבוא.

משמעויות

• ישוע הוא השה שסיפק אלוהים: שליחותו קשורה ישירות לנשיאת החטא ולטיפול בו.
• לפועלו של ישוע יש היקף עולמי: הוא מוצג לעם ישראל, אך יוחנן מכריז עליו כמי שנושא את חטאי העולם.
• ישוע היה קיים לפני הופעתו ההיסטורית: יוחנן שב ומעיד על קיומו הקודם.
• רוח הקודש מזהה את המשיח: היא יורדת ונחה על ישוע בהתאם לאות שאלוהים נתן ליוחנן.
• ישוע הוא שמטביל ברוח הקודש: פועלו גדול משירות ההכנה של יוחנן.
• ישוע הוא בן האלוהים: העד שאלוהים שלח מעיד במפורש על זהותו.

יישומים

• ראה בישוע את שה האלוהים: הכר בכך שבעיית החטא שלך זקוקה לפתרון שאלוהים סיפק בו.
• אל תגביל את פועלו של המשיח לישראל, לתרבות מסוימת או לקבוצה כלשהי: יוחנן מכריז על פעולה שהיקפה מגיע אל העולם.
• בטח בעדות שאלוהים נתן על בנו: יוחנן לא זיהה את ישוע מתוך מסקנה אישית, אלא באמצעות האות שאלוהים נתן לו.
• אל תבלבל בין השליח לבין זה שיכול להטביל ברוח הקודש: יוחנן מכיר בבירור בגבולות שליחותו שלו.
• העד על ישוע בהתאם למי שהוא: שה האלוהים, בן האלוהים וזה שעליו נחה רוח הקודש.

סיכום

ביוחנן א׳:כ״ט–ל״ד רואה יוחנן את ישוע בא לקראתו ומזהה אותו כ«שה האלוהים הנושא את חטאי העולם», בדימוי הקשור לקורבן ולעבד שעליו הכריזו הכתובים. יוחנן מצהיר שוב שישוע היה קיים לפניו ומסביר שטבילתו שלו נועדה להצביע על המשיח לעם ישראל. אלוהים נתן לו אות שלפיו יזהה אותו: רוח הקודש תרד ותנוח עליו. לאחר שראה את האות מתקיים, מזהה יוחנן את ישוע כאיש שיטביל ברוח הקודש ולבסוף מעיד שהוא בן האלוהים. כך מתחיל העד שאלוהים שלח לגלות בפומבי את זהותו של מי שהמבוא כבר הציג.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שהצבעת על ישוע המשיח כשה האלוהים הנושא את חטאי העולם.

תודה שבאמצעותו סיפקת את המענה לחטא, ושרוח הקודש העידה מיהו.

עזור לנו להביט אל ישוע בהתאם לעדות דברך ולהכיר בו כבנך.

תודה גם שהוא זה שמטביל ברוח הקודש, ושפועלו גדול מכל מה ששליח אנושי מסוגל לעשות.

תן לנו ענווה להפנות אל המשיח כפי שעשה יוחנן ולבטוח לחלוטין בזה ששלחת.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.