יוחנן א׳:כ״ט–ל״ד:
שה האלוהים ועדות הרוח

הפירוש הנכון של יוחנן א׳:כ״ט–ל״ד

לאחר שיוחנן השיב לשליחים מירושלים והבהיר שאיננו המשיח, הוא מפנה כעת את תשומת הלב ישירות אל ישוע. הוא כבר אינו רק מדבר על זה שעומד בקרבם, אלא מזהה אותו בפומבי. הקטע מראה את עדותו של יוחנן על זהותו של ישוע: שה האלוהים, זה שהיה לפניו, זה שמטביל ברוח הקודש ובן האלוהים.

(פס׳ כ״ט)
«למחרת ראה יוחנן את ישוע בא לקראתו והכריז: ”הביטו! הנה שה האלוהים הנושא את חטאי העולם.»

יוחנן רואה את ישוע בא לקראתו.

ואז הוא מפנה את תשומת לבם של האחרים אליו: “הביטו!”.

יוחנן אינו מציג את עצמו כמרכז. מבטו ודבריו מצביעים אל ישוע.

הוא קורא לו “שה האלוהים”.

בהכרזה זו יוחנן מזהה את ישוע באמצעות דמות של שה קורבן. הביטוי מזכיר את לשון הקורבנות שבכתבי ישראל, שבה השה קשור לקורבן ולכפרה. יוחנן מציג את ישוע כזה שאלוהים סיפק כדי לטפל בחטא. הוא אינו אומר רק שישוע מלמד על החטא, אלא שהוא נושא את חטאי העולם.

הביטוי “חטאי העולם” מראה שעבודתו של ישוע אינה מוגבלת למעגל קטן ומיידי. החטא הוא מציאות המשפיעה על העולם, וישוע מוצג כזה שנושא אותו.

כבר מראשית שירותו הציבורי בבשורה הזאת, ישוע מוצג בקשר לחטאו של האדם.

(פס׳ ל׳)
«אליו התכוונתי כשסיפרתי לכם שאחרי עומד לבוא אדם גדול ונעלה ממני, כי הוא היה לפני שהייתי אני.»

יוחנן מזהה את ישוע כאותו אחד שעליו כבר דיבר.

הוא חוזר על אותו רעיון שהכריז קודם: ישוע בא אחריו בסדר ההופעה הנראה לעין, אך באמת הוא גדול ונעלה ממנו.

הסיבה שוב אותה סיבה: “כי הוא היה לפני שהייתי אני”.

יוחנן מכיר בכך שגדולתו של ישוע אינה תלויה בהופעתו הציבורית, אלא בקיומו הקודם.

הדבר מתחבר למה שהבשורה כבר לימדה מן ההתחלה: הדבר היה בראשית, היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר.

(פס׳ ל״א)
«אני עצמי לא הכרתי אותו; אני באתי רק להטביל אנשים במים ולהצביע עליו לעם ישראל.“»

יוחנן אומר: “אני עצמי לא הכרתי אותו”.

אין הכוונה בהכרח שהוא מעולם לא שמע על ישוע, אלא שזיהויו הציבורי של ישוע כמי שנשלח מאת אלוהים היה תלוי בהתגלות שאלוהים ייתן ליוחנן.

יוחנן מסביר את מטרת טבילתו במים: להצביע על ישוע לעם ישראל.

שירותו לא היה קיים כדי להגדיל את יוחנן, אלא כדי להכין את הבמה שבה המשיח יתגלה.

טבילת יוחנן נועדה להצביע על אחר. היא הכינה את העם ושירתה את מטרתו של אלוהים לגלות את ישוע.

(פס׳ ל״ב)
«יוחנן סיפר להם שהוא ראה את רוח הקודש יורדת בדמות יונה ונחה על ישוע.»

יוחנן ממשיך להעיד.

כעת הוא מדבר על מה שראה: רוח הקודש יורדת בדמות יונה ונחה על ישוע.

הפרט שרוח הקודש “נחה” עליו חשוב. לא מתוארת הופעה רגעית בלבד, אלא אות יציב המזהה את ישוע.

יוחנן אינו מדבר מתוך דמיון או השערה. הוא מעיד על דבר שראה.

(פס׳ ל״ג)
«”לא הכרתי את ישוע לפני כן,“ חזר ואמר יוחנן, ”אולם כאשר אלוהים שלח אותי להטביל במים הוא אמר לי: ’בראותך את רוח הקודש יורדת ונחה על איש, דע כי אותו אתה מבקש – זהו האיש שיטביל ברוח הקודש‘.»

יוחנן חוזר ואומר: “לא הכרתי את ישוע לפני כן”.

בכך הוא מדגיש שעדותו לא נולדה ממסקנה אנושית בלבד. אלוהים עצמו, ששלח אותו להטביל במים, נתן לו את האות.

האות היה ברור: האדם שעליו תרד רוח הקודש ותנוח, הוא זה שמטביל ברוח הקודש.

יוחנן הטביל במים, אך ישוע מטביל ברוח הקודש.

כך מסומן ההבדל בין שירותו של יוחנן לבין המעשה הנעלה יותר של המשיח. יוחנן יכול היה להטביל באופן חיצוני במים; ישוע הוא זה שמעניק את רוח הקודש.

(פס׳ ל״ד)
«אני ראיתי את רוח הקודש יורדת ונחה על האיש הזה, ולכן אני מעיד שהוא בן האלוהים.“»

יוחנן מסיים את עדותו בבהירות.

הוא ראה והוא מעיד.

הכרזתו הסופית היא: “הוא בן האלוהים”.

הקטע התחיל בכך שיוחנן הצביע על ישוע כעל שה האלוהים הנושא את חטאי העולם, ומסתיים בהודאה בו כבן האלוהים.

יוחנן אינו מדבר כדי לרומם את עצמו. כל שליחותו היא לגלות לישראל מי הוא ישוע.

משמעויות

• ישוע הוא שה האלוהים: אלוהים עצמו מספק את מי שנושא את החטא.
• חטא העולם צריך להילקח: הבעיה המרכזית של האדם מוצגת לפני המשיח.
• ישוע היה קיים לפני יוחנן: עליונותו קשורה לקיומו הקודם.
• לשירותו של יוחנן הייתה תכלית מגלה: שירותו של יוחנן נועד להכין לכך שישוע יתגלה לישראל.
• רוח הקודש מזהה את ישוע: יוחנן רואה את הרוח יורדת ונחה עליו.
• ישוע מטביל ברוח הקודש: מעשהו נעלה מטבילתו של יוחנן במים.
• ישוע הוא בן האלוהים: יוחנן מעיד במפורש על זהותו.

יישומים

• הבט אל המשיח כפי שיוחנן הצביע עליו: אל תסיר את מבטך משה האלוהים.
• הכר בחומרת החטא: ישוע בא כמי שנושא את החטא, לא רק כדוגמה מוסרית.
• מצא מנוחה במה שאלוהים סיפק: השה הוא של אלוהים, לא פתרון אנושי.
• העד על המשיח בבהירות: יוחנן דיבר על מה שאלוהים הראה לו.
• אל תבלבל בין הכלים לבין המושיע: יוחנן הטביל במים, אך המשיח מטביל ברוח הקודש.
• הכר בישוע כבן האלוהים: עדותו של יוחנן מכוונת אותנו להכיר מי הוא.

סיכום

ביוחנן א׳:כ״ט–ל״ד, יוחנן רואה את ישוע בא לקראתו ומזהה אותו בפומבי כשה האלוהים הנושא את חטאי העולם. הוא גם מכריז שישוע גדול ונעלה ממנו, מפני שהיה לפניו. יוחנן מסביר שטבילתו במים נועדה להצביע על ישוע לעם ישראל. לאחר מכן הוא מעיד שראה את רוח הקודש יורדת בדמות יונה ונחה על ישוע. האות הזה ניתן לו מאת אלוהים כדי לזהות את מי שמטביל ברוח הקודש. לבסוף, יוחנן מעיד שישוע הוא בן האלוהים.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך כי אתה עצמך הצבעת על בנך כשה הנושא את חטאי העולם.

אדון, עזור לנו להביט אל המשיח באמונה, ביראה ובהודיה. אל תניח לנו להתייחס לחטא בקלות דעת, אלא שנבין את הצורך שלנו בשה שאתה סיפקת.

תודה לך כי ישוע לא רק הוכרז על ידי יוחנן, אלא גם אושר בעדות הרוח. עזור לנו להכיר בגדולתו, לבטוח במעשו ולהודות בו כבן האלוהים.

ותן לנו לב עניו להעיד על המשיח, ולהצביע עליו ולא על עצמנו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.