יוחנן א׳:י״ט–כ״ח:
יוחנן מעיד מי איננו ומכריז על הבא

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:י״ט–כ״ח

לאחר שהציג את יוחנן כאדם שאלוהים שלח כדי להעיד על האור (יוחנן 1:6–8), מראה כעת הבשורה את העדות הזאת בפעולה. המנהיגים הדתיים שולחים משלחת כדי לברר מי הוא. יוחנן משיב בבירור: הוא אינו המשיח ואינו מבקש לתפוס מקום שאינו שייך לו. שליחותו היא להכין את הדרך ולהצביע על מי שכבר עומד ביניהם.

(פס׳ י״ט)
«זוהי, אם כן, עדותו של יוחנן: כאשר שלחו אליו היהודים כוהנים ולווים מירושלים כדי לברר מי הוא,»

יוחנן כותב הבשורה מציג באופן רשמי את עדותו של יוחנן.

היהודים שולחים מירושלים כוהנים ולווים כדי לברר מי הוא. הדבר מראה שפעילותו של יוחנן משכה את תשומת לבם של המנהיגים הדתיים.

השאלה ישירה: ״מי אתה?״

הם אינם מתחילים בשאלה על המסר שלו, אלא על זהותו. הם רוצים לדעת באיזו סמכות הוא פועל ואיזה מעמד הוא תובע לעצמו.

(פס׳ כ׳)
«יוחנן הודה מיד: ”אינני המשיח!“»

יוחנן משיב בבירור.

הבשורה מדגישה שיוחנן הודה מיד. תשובתו אינה מעורפלת ואינה מתחמקת.

הדבר הראשון שהוא מכריז הוא מי איננו: ״אינני ההמשיח!״

יוחנן אינו מאפשר לתשומת הלב לסטות אליו. אף שנשלח מאת אלוהים, הוא אינו מציג את עצמו כמשיח.

עדותו מתחילה בסירובו לתפוס את המקום השייך למשיח לבדו.

(פס׳ כ״א)
«”אם כן, מי אתה?“ דרשו לדעת. ”האם אתה אליהו?“ ”לא“, השיב יוחנן. ”האם אתה הנביא?“ ”לא“ השיב להם.»

המשלחת ממשיכה לשאול.

אם יוחנן אינו המשיח, הם מבקשים לשייך אותו לציפיות דתיות אחרות.

הם שואלים אם הוא אליהו. יוחנן משיב: ״לא״.

לאחר מכן הם שואלים אם הוא ״הנביא״. יוחנן משיב שוב: ״לא״.

תשובותיו קצרות ונחרצות.

יוחנן אינו בונה לעצמו זהות סביב תארים חשובים. הוא אינו מבקש להתרומם בעיני החוקרים אותו.

(פס׳ כ״ב)
«”מי אתה? מה יש לך לומר? ברצוננו לדעת מה להשיב לשולחינו.“»

השליחים זקוקים לתשובה ברורה.

אין די בידיעה מי יוחנן איננו. עליהם לשוב אל שולחיהם עם הסבר.

לכן הם דורשים לדעת: ״מי אתה? מה יש לך לומר?״

כעת מופעל על יוחנן לחץ להגדיר את שליחותו שלו.

(פס׳ כ״ג)
«”אני הקול הקורא במדבר כנבואת ישעיהו: ’פנו דרך ה׳!‘ “ השיב יוחנן.»

יוחנן משיב בציטוט מנבואת ישעיהו (ישעיהו 40:3).

הוא אינו מגדיר את עצמו כמרכז מעשהו של אלוהים, אלא כקול.

זהותו קשורה למסר שהוא מכריז.

הוא הקול הקורא במדבר: ״פנו דרך ה׳!״ שליחותו היא להכין, להכריז ולהפנות את תשומת הלב אל הבא.

יוחנן אינו אומר: ״אני האור״ או ״אני המשיח״, אלא מזהה את עצמו כקול הקורא במדבר.

הדבר תואם את מה שכבר אמרה הבשורה: יוחנן לא היה האור, אלא נשלח להעיד על האור.

(פס׳ כ״ה–כ״ד)
«אנשים אלה, שנשלחו על־ידי הפרושים, המשיכו לשאול אותו: ”אם אינך המשיח, אינך אליהו ואינך הנביא, מדוע אתה מטביל את האנשים?“»

יוחנן מוסיף שהאנשים שנשלחו אליו היו מטעם ההפרושים.

פרט זה מסייע להבין את טיב דאגתם. הם אינם שואלים מתוך סקרנות בלבד, אלא במסגרת פיקוח דתי על מעשיו של יוחנן.

כעת מופנית תשומת לבם לטבילה שהוא מבצע.

השאלה עוברת מזהותו של יוחנן אל פעילותו.

אם יוחנן אינו המשיח, אינו אליהו ואינו הנביא, הם מבקשים לדעת מדוע הוא מטביל את האנשים.

בעיניהם, המעשה שהוא עושה דורש הסבר. יוחנן מבצע פעולה גלויה, פומבית ובעלת משמעות.

שאלתם מגלה שאינם מבינים את שליחותו במלואה.

(פס׳ כ״ו)
«”אני מטביל רק במים,“ השיב יוחנן, ”אולם דעו ביניכם עומד אדם שלא פגשתם מעולם.»

יוחנן משיב ומבהיר את גבולות טבילתו.

הוא מטביל רק במים.

אך מיד הוא מפנה את תשומת הלב אל אדם אחר: ״ביניכם עומד אדם שלא פגשתם מעולם״.

יוחנן אינו מרכז את תשובתו בהגנה על עצמו. הוא שב ומצביע על המשיח.

הבעיה אינה רק שאינם מבינים את יוחנן. הבעיה העמוקה יותר היא שאינם מכירים את מי שכבר עומד ביניהם.

(פס׳ כ״ז)
«למרות שהוא בא אחרי הוא היה לפני, ואיני ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו.“»

יוחנן שב ומכריז על עליונותו של המשיח.

מבחינת סדר הופעתם בפומבי, המשיח בא אחרי יוחנן. אך למעשה הוא היה לפניו.

הדבר מזכיר את מה שכבר נאמר קודם לכן (יוחנן 1:15): המשיח היה קיים לפני יוחנן.

לאחר מכן מבטא יוחנן את חוסר ראויותו: הוא אינו ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו.

בכך מראה יוחנן את גדולתו של מי שעליו הוא מכריז. אף שיוחנן קיבל שליחות מאת אלוהים, עמדתו לפני המשיח היא של ענווה עמוקה.

(פס׳ כ״ח)
«כל זה התרחש בכפר בית־עניה שעל חוף הירדן – במקום שבו נהג יוחנן להטביל.»

הבשורה מסיימת את המעמד בציון המקום שבו נמסרה העדות הזאת.

כל הדברים האלה התרחשו בכפר בית־עניה שעל חוף הירדן.

שם נהג יוחנן להטביל.

פרט זה מאשר שעדותו של יוחנן נמסרה בהקשר ממשי ופומבי, בזמן שמילא את השליחות שנתן לו אלוהים.

כתבי־יד שונים מוסרים את שם המקום בצורות מעט שונות, כגון בית־עניה או בית־עברה. עם זאת, כל הנוסחים מציבים את המאורעות באזור הירדן שבו פעל יוחנן.

השלכות

• יוחנן נשלח להעיד, ולא לתפוס את מקומו של המשיח.
• עד נאמן אינו מרומם את עצמו, אלא מצביע על האדון.
• המשיח גדול מיוחנן, אף שהופעתו הפומבית באה אחריו.
• שליחותו של יוחנן מקיימת את מה שהוכרז בכתבי הקודש.
• טבילתו של יוחנן במים הצביעה מעבר לעצמה.
• המנהיגים הדתיים יכלו להיות קרובים למאורעות ובכל זאת לא להכיר את מי שעמד ביניהם.
• גדולתו של המשיח דורשת ענווה מן המעידים עליו.

יישומים

• אל תתפוס את המקום המרכזי השייך למשיח.
• העד בבירור כפי שעשה יוחנן, בלי בלבול ובלי תשוקה להכרה אישית.
• הכר בגבולותיך לפני האדון: יוחנן ידע מי הוא ומי איננו.
• הכן את הדרך כדי שאחרים יביטו במשיח ולא בך.
• אל תבלבל בין פעילות דתית לבין הכרה אמתית של המשיח.
• טפח ענווה לפני ישוע: יוחנן לא ראה את עצמו ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו.

סיכום

ביוחנן 1:19–28 שולחים היהודים כוהנים ולווים מירושלים כדי לברר מי הוא יוחנן. יוחנן משיב בבירור שאיננו המשיח, איננו אליהו ואיננו הנביא. כאשר הוא מגדיר את שליחותו, הוא מציג את עצמו כקול הקורא במדבר: ״פנו דרך ה׳!״, בהתאם לנבואת ישעיהו. כששואלים אותו מדוע הוא מטביל, יוחנן מבהיר שהוא מטביל רק במים, אך ביניהם עומד אדם שלא הכירו. אותו אדם בא אחריו, אך היה לפניו, ויוחנן אינו רואה את עצמו ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו. הקטע מציג את ענוותו של העד הנאמן ואת גדולתו של המשיח.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך על עדותו הנאמנה של יוחנן.

אדוננו, עזור לנו להבין את מקומנו לפני המשיח. שחרר אותנו מן הרצון לתפוס את המרכז, לבקש הכרה לעצמנו או לבלבל בין שליחותנו לבין הכבוד השייך לבנך לבדו.

תן לנו ענווה כדי להצביע על המשיח בבירור, בנאמנות וביראת כבוד. יהי רצון שדברינו ושירותנו יכינו את הדרך כדי שאחרים יכירו אותו.

ואל תניח לנו להיות קרובים לדברים דתיים מבלי להכיר באמת את האדון העומד בקרב עמו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.