יוחנן א׳:י״ט–כ״ח:
יוחנן מעיד מי אינו ומכריז על הבא אחריו

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:י״ט–כ״ח

לאחר שיוחנן הוצג כאדם שנשלח מאלוהים כדי להעיד על האור (יוחנן 1:6–8), הבשורה מציגה כעת את עדותו בתוך הסיפור עצמו. משלחת שנשלחה מירושלים מבקשת לדעת מיהו יוחנן ובאיזו סמכות הוא מטביל. הוא מכחיש שהוא המשיח, אליהו או «הנביא», מזהה את עצמו כקול שעליו ניבא ישעיהו ומפנה את מלוא תשומת הלב אל מי שכבר עומד ביניהם ונעלה ממנו לאין שיעור.

(פס׳ י״ט)
«זוהי, אם כן, עדותו של יוחנן: כאשר שלחו אליו היהודים כוהנים ולווים מירושלים כדי לברר מי הוא,»

בסצנה הזאת מתחילה באופן רשמי עדותו ההיסטורית של יוחנן על ישוע.

כוהנים ולווים נשלחים מירושלים כדי לשאול אותו ישירות על זהותו. פעילותו של יוחנן נעשתה משמעותית דיה כדי למשוך את תשומת לבם של מי שייצגו את הסמכות הדתית בירושלים.

השאלה הראשונה פשוטה וישירה: הם מבקשים לברר מי הוא.

כך ניתנת ליוחנן ההזדמנות להגדיר בפומבי מהו מקומו — ומה אינו מקומו — בתוך מה שאלוהים עושה.

(פס׳ כ׳)
«יוחנן הודה מיד: ”אינני המשיח!“»

יוחנן משיב ללא כל עמימות.

הוא מצהיר מיד ובבירור: «אינני המשיח!»

הדבר הראשון שיוחנן מבהיר הוא שהוא אינו המשיח, כלומר המשיח המצופה.

שליחותו חשובה ומקורה באלוהים, אך יוחנן דוחה מיד כל זיהוי שהיה מעניק לו את מקומו של המשיח.

(פס׳ כ״א)
«”אם כן, מי אתה?“ דרשו לדעת. ”האם אתה אליהו?“ ”לא“, השיב יוחנן. ”האם אתה הנביא?“ ”לא“ השיב להם.»

לאחר שהבינו שיוחנן אינו המשיח, הם שואלים אם הוא אחת מן הדמויות האחרות שלהן ציפו.

תחילה הם שואלים אם הוא אליהו. הציפייה הזאת נבעה במיוחד ממלאכי ג׳:כ״ג, שם אלוהים מודיע שישלח את אליהו לפני יום ה׳.

יוחנן משיב: «לא». בכך הוא מכחיש שהוא אליהו עצמו. הדבר אינו סותר את העובדה שישוע אומר בהמשך שיוחנן ממלא את תפקידו של אליהו העתיד לבוא (מתי י״א:י״ד). יוחנן אינו אליהו שחזר באופן אישי, אך הוא ממלא את שליחות המבשר שנחזתה מראש.

לאחר מכן הם שואלים אם הוא «הנביא», ביטוי המתייחס ככל הנראה לנביא הדומה למשה שעליו נמסר בדברים י״ח:ט״ו–י״ח. גם את הזיהוי הזה יוחנן שולל.

כך, בזה אחר זה, יוחנן דוחה את הזיהויים המשיחיים והנבואיים הגדולים שהם מנסים לייחס לו.

(פס׳ כ״ב)
«”מי אתה? מה יש לך לומר? ברצוננו לדעת מה להשיב לשולחינו.“»

לאחר שקיבלו כמה תשובות שליליות, השליחים זקוקים סוף סוף להגדרה חיובית.

לכן הם דורשים לדעת: «מי אתה? מה יש לך לומר?»

יוחנן אינו משיב באמצעות תואר המרומם את אישיותו, אלא באמצעות הכתובים המגדירים את שליחותו.

(פס׳ כ״ג)
«”אני הקול הקורא במדבר כנבואת ישעיהו: ’פנו דרך ה׳!‘ “ השיב יוחנן.»

יוחנן מגדיר את שליחותו באמצעות ישעיהו מ׳:ג׳.

הוא אינו מציג את עצמו כמשיח, כאליהו עצמו או כ«הנביא», אלא כ«הקול הקורא במדבר» ומכין את דרך ה׳.

ההקשר בישעיהו מודיע על בואו של אלוהים לנחם ולשקם את עמו. הקול צריך להכין את דרך ה׳ מפני שה׳ עצמו בא.

היישום שיוחנן עושה לנבואה הזאת משמעותי במיוחד: הוא מכין את הדרך לישוע. הבשורה כבר הצהירה שהדבר היה אלוהים, וכעת היא משתמשת ביחס לבואו של ישוע בטקסט שמדבר במקור על הכנת דרך ה׳.

לכן עדותו של יוחנן אינה רק אומרת שישוע גדול ממנו; היא מתחילה לאשר את הזהות הנשגבת שכבר הוצגה במבוא לבשורה.

(פס׳ כ״ה–כ״ד)
«25-24 אנשים אלה, שנשלחו על־ידי הפרושים, המשיכו לשאול אותו: ”אם אינך המשיח, אינך אליהו ואינך הנביא, מדוע אתה מטביל את האנשים?“»

הטקסט מציין שהאנשים האלה נשלחו על־ידי הפרושים.

הפרט הזה מכין את השאלה הבאה. לאחר שכל הזהויות שהציעו נשללו, הם רוצים לדעת על סמך איזו סמכות מבצע יוחנן פעולה משמעותית כל־כך כמו הטבילה.

לאחר ששאלו מיהו יוחנן, הם שואלים כעת על סמכותו להטביל.

ההיגיון שלהם ברור: אם יוחנן מכחיש שהוא אחת מן הדמויות הגדולות שלהן ציפו, מדוע הוא מבצע בפומבי טבילה הקוראת לישראל להגיב למה שאלוהים עומד לעשות?

השאלה מראה שהם הבינו שלטבילתו של יוחנן יש משמעות שמעבר לרחצה טקסית רגילה, אף שעדיין לא הבינו במלואה למה היא מצביעה.

(פס׳ כ״ו)
«”אני מטביל רק במים,“ השיב יוחנן, ”אולם דעו ביניכם עומד אדם שלא פגשתם מעולם.»

יוחנן אינו ממקד את תשובתו בחשיבות טבילתו שלו, אלא מגדיר מיד את גבולה: «אני מטביל רק במים».

לאחר מכן הוא מפנה את תשומת הלב אל מי שנוכחותו מעניקה לשליחותו את משמעותה האמיתית: «ביניכם עומד אדם שלא פגשתם מעולם».

הדברים ממשיכים נושא שכבר הופיע במבוא לבשורה: העולם לא הכיר אותו (יוחנן א׳:י׳). כעת המציאות הזאת מתחילה להתממש בתוך הסיפור. ישוע כבר נמצא בקרבם, אך מי שחוקרים את יוחנן עדיין אינם מכירים מיהו.

יוחנן יודע שתפקידו שלו הוא רק תפקיד מכין; המרכז הוא מי שכבר הגיע.

(פס׳ כ״ז)
«למרות שהוא בא אחרי הוא היה לפני, ואיני ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו.“»

אף שישוע מופיע בפומבי אחרי יוחנן, יוחנן מצהיר שוב על עליונותו המוחלטת.

הדבר מתאים לעדות שכבר הופיעה במבוא, שם יוחנן הסביר שמי שבא אחריו היה לפניו (יוחנן א׳:ט״ו).

לאחר מכן הוא מבטא את ההבדל ביניהם בצורה החריפה ביותר: הוא אינו ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו, מלאכה של משרת.

הניגוד עצום: יוחנן הוא אדם שנשלח מאלוהים וקיבל שליחות אמיתית, אך מול מי שעליו הוא מכריז הוא מכיר בעליונות שאין להשוותה לשלו.

(פס׳ כ״ח)
«כל זה התרחש בכפר בית־עניה שעל חוף הירדן – במקום שבו נהג יוחנן להטביל.»

הסצנה מסתיימת בציון המקום שבו התרחש התשאול: כפר בית־עניה שעל חוף הירדן, במקום שבו נהג יוחנן להטביל.

הפרט משאיר את הסצנה קשורה לפעילותו הממשית של העד ומכין את רצף האירועים שיימשך למחרת.

משמעויות

• יוחנן הוא העד, לא המשיח: זהותו ושליחותו כפופות לחלוטין למי שעליו הוא מכריז.
• יוחנן ממלא את שליחות המבשר שעליו דיבר ישעיהו: הוא מכין את דרך ה׳ לבואו של ישוע.
• ישוע עומד במרכז הנבואה: הטקסט בישעיהו על בוא ה׳ מיושם על בואו.
• ישוע נעלה מיוחנן לאין שיעור: העד אינו רואה את עצמו ראוי אפילו לעשות למענו את עבודתו של משרת.
• נוכחותו של ישוע אינה מבטיחה שיזהו אותו: הוא כבר עמד ביניהם, אך הם עדיין לא ידעו מיהו.
• מטרת העדות היא לגלות את ישוע: כל שליחותו של יוחנן מפנה את תשומת הלב ממנו אל המשיח.

יישומים

• הכר מיהו ישוע לפני שתשאל מה מקומך שלך: יוחנן הבין את שליחותו מפני שידע שהמשיח גדול ממנו לאין שיעור.
• העד על המשיח בלי להציב את עצמך במרכז: תפקידו של העד הוא להפנות אליו.
• אל תבלבל בין קרבה דתית לבין הכרת ישוע: אותם אנשים יכלו להיות קרובים אליו מבחינה גופנית ובכל זאת לא לזהותו.
• אפשר לכתובים לעצב את הבנתך על המשיח: יוחנן מבין את שליחותו לאור הדברים שניבא ישעיהו.
• שמור על ענווה לפני האדון: ככל שיוחנן מכיר בבירור רב יותר בגדולתו של ישוע, כך הוא רואה את מעמדו שלו כקטן יותר.

סיכום

ביוחנן א׳:י״ט–כ״ח משלחת מירושלים שואלת את יוחנן מיהו ומדוע הוא מטביל. יוחנן מכחיש שהוא המשיח, אליהו עצמו או «הנביא», ומזדהה באמצעות ישעיהו כ«הקול הקורא במדבר» ומכין את דרך ה׳. הדבר משמעותי במיוחד משום שיוחנן מכין את הדרך לישוע, ובכך מאשר את הזהות הנשגבת שכבר הוצגה במבוא לבשורה. כששואלים אותו על טבילתו, יוחנן שוב מפנה את תשומת הלב ממנו והלאה: הוא מטביל במים, אך ביניהם כבר עומד מי שהם עדיין אינם מכירים. ישוע בא אחר יוחנן בהופעתו הציבורית, אך נעלה ממנו לאין שיעור. כך מתחילה בתוך הסיפור העדות שעליה כבר הכריז המבוא: יוחנן אינו האור, אלא הקול המצביע על מי שבא.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך על העדות שנתת באמצעות יוחנן.

תודה שהכתובים הודיעו מראש על הקול שיכין את דרך ה׳ ושיוחנן מילא את השליחות הזאת כשהצביע על ישוע המשיח.

עזור לנו להכיר בגדולתו של בנך ולא להישאר קרובים לדברים השייכים לאלוהים בלי להכיר באמת את מי ששלחת.

תן לנו ענווה לתפוס את מקומנו כעדים ולהפנות תמיד אל המשיח ולא אל עצמנו.

וככל שאנו ממשיכים ללמוד את הבשורה הזאת, פקח את עינינו כדי להבין יותר ויותר מיהו ישוע.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.