יוחנן א׳:י״ד–י״ח:
הדבר נהיה בשר וגילה לנו את האב

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:י״ד–י״ח

לאחר שהציג את הדבר כנצחי, כאלוהי, כמי שדרכו נברא הכל, כמקור החיים וכאור האמתי (יוחנן 1:1–13), מגיע יוחנן אל לב המבוא שלו: הדבר נהיה בשר ושכן בתוכינו. זה שהיה עם האלוהים מראשית נכנס באמת אל הקיום האנושי, והעדים ראו את כבודו, כבוד הבן היחיד מהאב. לאחר מכן מסביר יוחנן שבישוע המשיח ניתנו לנו חסד ואמת, ושהבן הוא שמספר לנו על האב שאיש לא ראה מעולם.

(פס׳ י״ד)
«הדבר נהיה בשר ושכן בתוכינו. אנחנו ראינו את כבודו, כבוד הבן היחיד מהאב, מלא חסד ואמת.»

כעת מכריז יוחנן על הדבר שאליו הוביל המבוא כולו: «הדבר נהיה בשר».

זה שכבר היה קיים בראשית, היה עם האלוהים והיה אלוהים, נכנס באמת אל הקיום האנושי. יוחנן אינו אומר שהוא רק נראה כאדם, אלא שנהיה בשר.

לאחר מכן נאמר שהוא «שכן בתוכינו». התיאור הזה מעורר גם את הרעיון של הקמת אוהל או משכן. בברית הישנה שכן אלוהים בקרב ישראל במשכן ושם גילה את כבודו. כעת מכריז יוחנן שהדבר קבע את משכנו בקרב בני־האדם ומוסיף מיד: «אנחנו ראינו את כבודו».

הכבוד שראו היה כבודו של הבן היחיד מהאב. הביטוי «הבן היחיד» מצביע על יחסו הייחודי וחסר ההשוואה של הבן אל האב; אין פירושו שהבן החל להתקיים בנקודת זמן כלשהי, שכן יוחנן כבר קבע שהדבר היה קיים מראשית.

לבסוף מתאר אותו יוחנן כ«מלא חסד ואמת». מילים אלה מזכירות את האופן שבו גילה אלוהים את עצמו למשה כרב־חסד ואמת (שמות ל״ד:ו׳). כך מציג יוחנן בישוע המשיח את הביטוי האישי והמלא של מה שאלוהים כבר גילה על אופיו שלו.

(פס׳ ט״ו)
«יוחנן העיד עליו וקרא: ”הנה האדם שאליו התכוונתי, כשסיפרתי לכם שאחרי עומד לבוא אדם גדול ונעלה ממני, כי הוא היה לפני שהייתי אני.“»

יוחנן המטביל שב וממלא את התפקיד שכבר הוצג בפסוקים 6–8: להעיד על האור.

אף שישוע הופיע בפומבי אחרי יוחנן, ומבחינה אנושית גם נולד אחריו, יוחנן מכריז שהוא גדול ונעלה ממנו מפני ש«הוא היה לפני שהייתי אני».

הדברים אינם מצביעים רק על עליונות במעמד. יוחנן מאשר כאן את מה שהמבוא כבר קבע: קיומו של ישוע לא החל בלידתו כאדם. זה שבא אחרי יוחנן בתוך ההיסטוריה כבר היה קיים לפניו.

(פס׳ ט״ז)
«כולנו התברכנו בברכות רבות מעושרו ומחסדו.»

כעת עובר יוחנן מן השפע שבבן אל מה שמקבלים ממנו חסידיו.

המשיח הוא «מלא חסד ואמת», ומעושרו ומחסדו כולנו התברכנו בברכות רבות.

הניסוח מדגיש את השפע שאנו ממשיכים לקבל מעושרו ומחסדו של המשיח. עם זאת, ברקע דבריו של יוחנן עומדת גם האפשרות של חסד שבא במקום חסד קודם. האפשרות הזאת מקבלת משמעות מיוחדת מן ההסבר המיידי בפסוק הבא, שבו משווה יוחנן בין מה שנמסר באמצעות משה לבין מה שהעניק ישוע המשיח.

כך או כך, הדגש ברור: מה שאנו מקבלים נובע מן העושר והחסד הנמצאים במשיח.

(פס׳ י״ז)
«כי בעוד שמשה רבנו מסר לנו את התורה, ישוע המשיח העניק לנו חסד ואמת.»

כעת מסביר יוחנן את הדברים באמצעות השוואה בין משה רבנו לבין ישוע המשיח.

«משה רבנו מסר לנו את התורה». יוחנן אינו מזלזל בתורה ואינו מכחיש שהייתה מתנה אמיתית מאלוהים. אולם משה היה המתווך שבאמצעותו נמסרה ההתגלות הזאת.

בישוע המשיח מתרחש דבר גדול יותר: «ישוע המשיח העניק לנו חסד ואמת».

הניסוח חוזר ישירות אל פסוק 14, שבו מתואר הדבר שנהיה בשר כ«מלא חסד ואמת». מה שכבר התגלה על אופיו של אלוהים מקבל כעת ביטוי שאין שני לו בישוע המשיח.

וכאן, לראשונה בבשורה, מזהה יוחנן במפורש את הדבר שנהיה בשר: ישוע המשיח.

זה שהיה בראשית, היה עם האלוהים, היה אלוהים ושדרכו נברא הכל הוא ישוע המשיח.

(פס׳ י״ח)
«איש לא ראה מעולם את האלוהים, מלבד בנו היחיד הנמצא בחיקו, והוא סיפר לנו על אביו.»

יוחנן מביא את המבוא אל שיאו: «איש לא ראה מעולם את האלוהים, מלבד בנו היחיד הנמצא בחיקו».

בני־האדם אינם יכולים להכיר את אלוהים בדרך הזאת מתוך התבוננות או יוזמה אישית. אולם הבן נמצא בעמדה ייחודית לחלוטין כדי לגלות אותו.

יוחנן מתאר אותו כ«בנו היחיד הנמצא בחיקו». הביטוי «בחיקו» מבטא קרבה ואינטימיות שאין להן אח ורע. הבן מכיר את האב מתוך יחס שאין לאיש אחר.

לכן נאמר עליו: «והוא סיפר לנו על אביו». כלומר, הבן מגלה את האב, מסביר לנו מיהו ומביא אותו לידיעתנו באופן שאיש אחר אינו יכול לעשות.

המבוא נפתח בקביעה שהדבר היה עם האלוהים, ומסתיים בהצגת בנו היחיד הנמצא בחיקו. זה שנמצא מאז ומעולם ביחס הייחודי הזה עם אלוהים בא בבשר כדי לגלות לנו את האב.

לכן אי אפשר להפריד בין הכרה אמיתית של האב לבין הכרת הבן.

משמעויות

• הדבר נהיה באמת בשר: זה שהיה אלוהים נכנס באמת אל הקיום האנושי.
• בישוע מתגלה כבוד האלוהים: הדבר שכן בקרב בני־האדם, ועדיו ראו את כבודו.
• ישוע הוא הבן היחיד מהאב: יחסו אל האב ייחודי וחסר השוואה.
• ישוע המשיח מלא חסד ואמת: בו בא לידי ביטוי באופן מלא מה שאלוהים כבר גילה על אופיו.
• ישוע המשיח עולה על משה כמגלה האלוהים: משה רבנו מסר לנו את התורה, אך ישוע המשיח העניק לנו חסד ואמת.
• רק הבן יכול לגלות את האב בדרך הזאת: הוא נמצא בחיקו ומספר לנו על אביו.

יישומים

• ראה בישוע המשיח את הדבר שנהיה בשר: אל תצמצם אותו למורה או לדמות דתית בלבד.
• בקש להכיר את אלוהים באמצעות הבן: ישוע המשיח הוא שמגלה לנו את האב.
• קבל מעושרו ומחסדו של המשיח: מה שאנו זקוקים לו מאלוהים אינו נמצא בנפרד ממנו.
• ראה בישוע את חסדו ואת אמתו של אלוהים: למד מיהו אלוהים מתוך האופן שבו הבן מגלה אותו.
• הערך את ההתגלות שניתנה קודם, אך אל תיעצר בה: למשה היה תפקיד אמיתי, אך יוחנן מפנה את מבטנו אל השפע שניתן לנו בישוע המשיח.

סיכום

ביוחנן א׳:י״ד–י״ח הדבר הנצחי נהיה בשר ושוכן בקרב בני־האדם. נוכחותו מזכירה את המשכן שבו גילה אלוהים את כבודו, אך כעת רואים העדים את הכבוד הזה בבן היחיד מהאב, המלא חסד ואמת. יוחנן המטביל מאשר את קיומו הקודם של ישוע, ויוחנן קובע שכולנו התברכנו בברכות רבות מעושרו ומחסדו. משה רבנו מסר לנו את התורה, אך ישוע המשיח העניק לנו חסד ואמת. לבסוף מגיע המבוא לשיאו ומראה שהבן היחיד הנמצא בחיקו הוא שמספר לנו על אביו. כך זה שהיה עם האלוהים בראשית בא בבשר כדי לגלות לנו את האב.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שהדבר הנצחי נהיה בשר ושכן בתוכנו.

תודה שבישוע המשיח גילית את כבודך והראית לנו את חסדך ואת אמתך.

עזור לנו לראות את בנך כפי שהבשורה הזאת מציגה אותו ולא להקטין את גדולתו.

תודה שאנו מתברכים מעושרו ומחסדו, ושהוא, הנמצא ביחס ייחודי עמך, בא כדי לגלות לנו מי אתה.

למד אותנו להכיר אותך באמצעות ישוע המשיח ולקבל בענווה את כל מה שגילית בו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.