יוחנן א׳:א׳–ה׳:
הדבר הנצחי, החיים והאור

הפירוש הנכון ליוחנן א׳:א׳–ה׳

בשורת יוחנן נפתחת בהצגת ישוע באופן עמוק וישיר. לפני שיוחנן מתאר את אותותיו, את הוראתו ואת יחסיו עם בני האדם, הוא מפנה את מבטנו אל הראשית. הכתוב אינו מתחיל בלידתו הארצית של ישוע, אלא בקיומו הנצחי כדבר. כבר מן הפתיחה הוא מבקש להראות מיהו, עוד לפני שיספר מה יעשה.

(פס׳ א׳)
«בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר.»

יוחנן פותח במילים: ״בראשית״.

במילים אלה הוא מחזיר אותנו אל ראשית כל הדברים (בראשית 1:1). אולם כאשר הכול החל, הדבר כבר היה קיים. הכתוב אינו אומר שהדבר התחיל להתקיים בראשית, אלא שכבר היה קיים לפני הכול.

לאחר מכן אומר יוחנן: ״הדבר היה עם האלוהים״.

האמירה הזאת מלמדת על קשר אישי ועל הבחנה אמיתית בין הדבר לבין האב. הדבר אינו מוצג ככוח לא־אישי או כרעיון בלבד, אלא כמי שהיה עם האלוהים.

אך יוחנן מוסיף אמת נוספת: ״ואלוהים היה הדבר״.

הדבר לא רק היה עם האלוהים, אלא היה בעל אותה מהות אלוהית. כבר בפסוק הראשון מציג יוחנן אמת מרכזית: הדבר נצחי, נמצא בקשר עם האלוהים והוא באמת אלוהים.

(פס׳ ב׳)
«הוא היה בראשית עם האלוהים.»

יוחנן חוזר ומחזק את מה שאמר זה עתה.

הוא היה בראשית עם האלוהים. החזרה הזאת מחזקת את ההוראה המרכזית: הדבר אינו נמנה עם הדברים הנבראים. הוא כבר היה קיים כאשר הכול התחיל.

הדגש נשאר על קיומו הנצחי ועל יחסיו עם האלוהים.

(פס׳ ג׳)
«דרכו נברא הכל, אין דבר שלא נברא על־ידו.»

כעת עובר יוחנן מתיאור זהותו של הדבר אל מה שנברא דרכו.

דרכו נברא הכול.

זוהי הכרזה מקיפה שאינה מוציאה מן הכלל שום חלק מן הבריאה. יוחנן מאשר זאת במשפט נוסף: ״אין דבר שלא נברא על־ידו״.

הדבר אינו חלק מן הבריאה. להפך, כל מה שנברא בא לידי קיום דרכו.

בכך נבדל הדבר בבירור מכל נברא. כל מה שיש לו התחלה חייב לו את קיומו.

(פס׳ ד׳)
«בו היו חיים, וחיים אלה היו האור לבני־האדם.»

יוחנן ממשיך לפתח את דבריו.

לאחר שדיבר על הבריאה, הוא עובר לדבר על החיים.

בו היו חיים. אין פירוש הדבר רק שהוא מעניק חיים, אף שגם אמת זו עולה מן ההקשר. פירושו שהחיים שייכים לו, נמצאים בו ונובעים ממנו.

לאחר מכן אומר יוחנן שחיים אלה היו האור לבני־האדם.

החיים הנמצאים בדבר אינם נשארים נסתרים. חיים אלה מאירים את בני האדם. כאן מופיע לראשונה נושא האור, שיהיה מרכזי בבשורה.

הדבר אינו רק בורא; הוא גם מעניק חיים ומביא אור לבני־האדם.

(פס׳ ה׳)
«האור מאיר בחושך, והחושך לא התגבר עליו.»

כעת מציג יוחנן ניגוד: אור וחושך.

האור מאיר בחושך. הדבר מלמד שהעולם שאליו בא האור אינו נמצא באור, אלא בחושך.

אולם החושך לא התגבר עליו.

הכתוב אינו מתאר מאבק שבו החושך שווה לאור בכוחו. האור ממשיך להאיר, והחושך אינו יכול לכבות אותו או לגבור עליו.

כבר בראשית הבשורה מראה יוחנן שבואו של הדבר מביא חיים ואור אל תוך עולם השרוי בחושך.

השלכות

• הדבר הוא נצחי: הוא כבר היה בראשית.
• הדבר נבדל מן האב ונמצא בקשר עם האלוהים: הכתוב אומר שהיה עם האלוהים.
• הדבר הוא באמת אלוהים: יוחנן מכריז זאת במפורש.
• הדבר אינו חלק מן הבריאה: כל מה שנברא נברא דרכו.
• החיים נמצאים בדבר: הוא אינו תלוי בחיים נבראים, אלא החיים נמצאים בו.
• האור גובר על החושך: החושך אינו יכול להתגבר על האור הנובע מן הדבר.

יישומים

• הכר בכך שהמשיח הוא נצחי ובאמת אלוהים: הוא אינו רק מורה או שליח נוסף.
• בטח במי שדרכו נברא הכול: אין דבר נברא הנעלה ממנו.
• בקש את החיים במשיח: יוחנן מראה שהחיים נמצאים בו.
• התהלך באור שהוא מביא: הבשורה אינה מציגה את המשיח כרעיון מופשט, אלא כאור לבני־האדם.
• אל תפחד מן החושך כאילו הוא חזק יותר מן המשיח: הכתוב מכריז שהחושך לא התגבר על האור.

סיכום

ביוחנן 1:1–5 הבשורה מציגה מן הפתיחה את הדבר כנצחי: הוא היה עם האלוהים והוא באמת אלוהים. הדבר אינו שייך לבריאה, משום שדרכו נברא הכול ואין דבר שלא נברא על־ידו. בו היו חיים, וחיים אלה היו האור לבני־האדם. האור מאיר בחושך, והחושך לא התגבר עליו. כבר מן הפתיחה מראה יוחנן שהדבר הוא באמת אלוהים, בורא הכול, מקור החיים והאור לבני־האדם.

תפילה

אבינו, אנו מודים לך שכבר מן הראשית אתה מגלה לנו את כבוד בנך.

אדוננו, עזור לנו לראות את המשיח כפי שהוא באמת: נצחי ובאמת אלוהים, בורא הכול ומלא חיים ואור. אל תיתן לנו להפחית מכבודו או לראות בו מורה אנושי בלבד.

תן לנו לב המקבל את אור המשיח ומתהלך בו. חזק את אמונתנו כדי שנבטח בו גם בעולם מלא חושך, בידיעה שהחושך לא התגבר על האור ולעולם לא יתגבר עליו.

אנו מבקשים זאת בשם אדוננו ישוע המשיח. אמן.